במיוחד בעונה הזאת הגליל הוא קסם של חלום. הירוק העז שמודגש עם כל גשם שיורד, הצמחיה שמתפרצת מכל עבר והריח, אותו ריח קסום של אדמה לחה, כולן סיבות טובות מדוע כיף ללכת פה לאיבוד. ואם אחרי האיבוד אתם מתפתים לצלול לג'קוזי סוער, מוטב שתחשבו שוב: המקום שממנו פורצים סילוני המים הוא מדגרת חיידקים משוכללת לחיידקי הזוג שהיה פה לפניכם.
בכל מקרה, בחופשות תוקף אותנו רעב בלתי נמנע. אך אבוי, למרות כל ההשקעה העצומה בתיירות הגליל לא הושקע מאמץ מקביל במסעדנות גורמה כשרה באזור.
עד שבא גילי, גלילי מקומי, ופתח מסעדת שף לא יומרנית, עם אמירה מאוד אישית. "גילי" נמצאת במקום הכי קסום בגליל העליון, על אחת משלוחותיו של רכס הרי מירון, בגובה של כ-700 מטר. ויש עוד בונוס: המסעדה היא חלק מאחד ממתחמי הצימר המרהיבים בגליל. קומפלקס הצימר/ בוטיק "אמירי הגליל" מציע, בנוסף לשקט ממכר, גם מרכז טיפולים מקצועי. ביקרנו בו בעבר, ואנחנו מבטיחים לבקר שם שוב כדי לבדוק מה התחדש.
האווירה במסעדה מאוד אינטימית - כולם מלחששים, והנוף האדיר שפורץ מהחלונות הגדולים מוריד אותך על הכיסא. התפריט מנסה להתמודד עם העובדה שעיקר הלקוחות הם תיירים מזדמנים, בתוספת מסת לקוחות חשובה שמגיעה מהצימרים. לכן בחרה ההנהלה להציע תפריט סגור שכולל חמש מנות תמורת 110 שקל לאדם, כך שבמחיר של מעט למעלה ממנה אחת בעיר אתם מקבלים עיסקה לא רעה.
פתחנו בלחם הבית, שהרי לחם הוא תמיד המקום שבו נחפש עד כמה אוהב השף את אורחיו. אם לשפוט לפי הלחם המדהים שהוגש לנו, הרי שגילי מאוהב באופן תמידי. הלחם יוצא כל יום בוורסיה שונה, אבל תמיד עם ריח משגע וקולות הנפץ של לחם טרי. הסלטים הקטנטנים שהתלוו ללחם מספרים את סיפורה של המסעדה: פשטות גלילית, ניחוחות מהגינה המקומית ומעטה של תחכום קולינרי קליל. היו חמאת שעועית לבנה ושום, שלא דומה לשום דבר שאכלתם: סלט מעולה, שכמו שאר חבריו התפוצץ בפה בעושר של טעמים. היונה קיבלה סלט ירוק, עם שפיץ בדמות פירות קלויים. אהבנו מאוד.
מרק ארטישוק ירושלמי איכזב. הארטישוק הירושלמי הוא שורש בשרני, שסופח לתוכו את כל בושם הקרקע שבתוכה צמח. את כל זה הוא משדר למרק שאליו הוא מצורף. אך כאן לא הקפידו על ציר מרוכז של המרק ולכן סבל כל העסק מתפלות. הסינטה, שנבחרה לעיקרית, היתה נתח משובח, מיושן בצורה מדויקת ופשוט טעים. תוספת הירקות הקלויים היתה טעימה, אך לא הוד ולא הדר לה: ירקות ענקיים כבר לא עושים לנו את זה.
את הארוחה ליווה פורט רימונים, יין עם ארומה קטיפתית שמשאיר בסוף אווירה של סיגר בפה. זה היה כל כך טעים שמיהרנו להצטייד בבקבוק הביתה.
הגענו לגילי בלי ציפיות גדולות, ולא רק מפני שהוא היזם היחיד שהעז לפתוח גורמה כשר באזור. אבל השילוב של המוצרים הגליליים, המיקום המצוין והטיפול התמים במנות הפך אותנו עד סוף הארוחה ללקוחות מאוד מרוצים. שבוע טוב.