הטלפון מלשכת שר האוצר לא הפסיק לצלצל בראשית השבוע בלשכת יו"ר סיעת העבודה בכנסת. אבל יורם מרציאנו סירב לקבל את השיחות אחרי שדחה בשבוע שעבר את הצעת שר האוצר אברהם הירשזון להחליף זמנית את רוחמה אברהם בראשות ועדת הכנסת, כדי לקדם את חוק ההסדרים שהיא תקעה לפני חודש. סוף שנת הכספים היה מאחורי הדלת והירשזון לא רצה לשבור את המלה שלו, שהתקציב וחוק ההסדרים יעברו עד 31 בדצמבר.
הירשזון לא ביקש להדיח את אברהם. הוא קיווה, כדרכו להזיז אותה בעדינות ובהסכמה הדדית עם ממלא המקום הזמני. אבל הם לא רצו לשתף פעולה. בעיקר מרציאנו שלא רצה להכניס את ראשו הבריא למיטה החולה של הסיעה השלטת. משבר חוק ההסדרים חשף את הסדקים בקדימה. מעולם לא היתה הצמרת במפלגת השלטון כל כך לא מלוכדת סביב העברת התקציב כמו בקדנציה הזאת. לכל אחת מארבע הנפשות הפועלות היתה אג'נדה משלו, בעיקר אישית-יוקרתית.
ראש הממשלה אולמרט היה חלוק עם שר האוצר הירשזון, ושניהם מול אברהם המורדת והסייען שמאחוריה, לא אחר מאשר יו"ר הקואליציה אביגדור יצחקי. יו"ר הכנסת דליה איציק נתנה לאברהם רוח גבית בראשית מלחמת השחרור של הרשות המחוקקת מכבלי הרשות המבצעת. אבל בהמשך הדרך, תחת הלחץ הנגדי, גם היא לא רצתה להסתכן בין הפטיש לסדן, והשאירה את אילוף הסוררת לממשלה. איציק רטנה שאברהם עלתה על עץ גבוה מדי ולא מפרגנת לה על טענתה שעלה בידה במאמצים חשאיים לשכנע את פקידי האוצר לוותר על יותר מחצי תאוותם בחוק ההסדרים. אבל ייתכן שמדברת כאן גם הקנאה הנשית, אם כלפי חוץ יתברר במבחן היוקרה שאברהם נשארה על העץ כשאיציק ירדה ממנו.
כך החלה ההתקפלות
כך או אחרת, המשבר תקע את החוק למבוי יותר סתום. הירשזון חשב לפרוץ אותו בעזרת מרציאנו, בהכרת סביבתו הסיעתית, אבל טעה לחשוב שעסקת החליפין עם מרציאנו תשמר בליבו. מרציאנו פלט את הסוד בוועדת הכלכלה. ynet שבר את קשר השתיקה בהצגת הפרשה כמות שהיא - ניסיון הדחה של אברהם, גם אחרי הכחשת השר. רעש הפרסום הניע כרגיל את הגלגלים. אברהם שטענה קודם כי היא שומעת על כך לראשונה - למרות שהתכוננה נפשית ללכת עד הסוף על תקן של קדושה מעונה - הרימה טלפונים ואתגרה את מבקשי נפשה לנסות לפתוח בהליכי ההדחה. יצחקי הבין כי מישהו מתח את החבל יותר מדי. שעה קלה אחר כך כבר היה בדרך מכתב הקואליציה שסימן את ראשית ההתקפלות. אבל היום שינה שוב יצחקי את דעתו והפך לנץ של הממשלה.
ברוח זו התנהל אתמול בוועדת הכנסת הדיון האקדמי על חוק ההסדרים שתכננה אברהם בשבוע שעבר. עוד לפני שהחל הסכימה הקואליציה ללכת לקראתה לצמצום ממדיו של חוק ההסדרים. לא עוד חבילת ענק של עשרות תיקוני חקיקה כולל רפורמות מבניות כבדות במשק שיעברו בהליך חפוז של ימים ספורים כמקשה אחת, רובם דרך ועדת הכספים, אלא תפריט דיאטטי שממנו הוצאו 2 רפורמות בהסכמה שכל היתר יפוצל בין ועדות הכנסת ורק המינימום ההכרחי להעברת התקציב יאושר אתו עד סוף החודש. ולא פחות חשוב – תקום הוועדה שהגתה אברהם שתקבע מתכונת חדשה לחוק ב-2008.
ההתמקחות על נפח "המינימום ההכרחי", אמורה להתנהל היום בוועדה הקובעת את סדרי עבודת החקיקה של הכנסת. אם היא לא תסתיים היום, זה יקרה בראשית השבוע הבא. אחרי שהסכימו על העיקרון, השאלה היא רק כמותית. הנעלם היה התנהלות האוצר. קולו של הירשזון לא נשמע. פקידיו ינסו להציל את יוקרתם שגררה אותו למבחן האש שלא בטובתו. יצחקי שחשף אתמול את הקשר הסמוי שלו עם אברהם, גילה בעקיפין את הפער שקיים בינו לצמרת הממשלה, בעיקר לאולמרט והירשזון.
תפקיד יו"ר הקואליציה מקובל כנושא הכלים של הממשלה. אבל בצמרת קדימה עדיין מדמם הפצע של הסתלקות שרון. כל נאמני שרון שנשבעו ללכת אחריו באש ובמים, חשים כמי ששמטו את הקרקע מתחת לרגליהם. היחס לאולמרט הוא תערובת של קבלה מהוססת של הדין, מהולה בהסתייגות וחשדנות. נעלמה המרות ללא מעצורים של שרון. חיוכיו של יצחקי מחפים על סערה פנימית. הוא לא אמר בפה מלא שהירשזון התקפל ונתן להבין שהשר באמצע הדרך. הוא המשיך לחייך כשגונבו גם לאוזניו השמועות שיודח מתפקידו אם לא יספק היום לאוצר את הסחורה ולא יוציא מחוק ההסדרים כמה שפחות תיקונים.
יצחקי מודה שנתן יד למשחק של אברהם על הזמן האוזל. הטקטיקה שלהם היתה כזאת: הם יכופפו את האוצר ככל שימשכו את המשבר לכיוון ה-31 בדצמבר, עד שלא יישארו ימי עבודה על החוק. כבר עכשיו נותרו בקושי שבועיים עם חנוכה באמצע. אבל יצחקי גם אמר כי אפילו בכדורגל צריך לדעת מתי להפסיק. "כשאתה משחק על זמן עליך להביא בחשבון שתחטוף גול ולא תספיק אפילו להשוות את התוצאה", אמר אתמול. אבל הנמשל משחק בכלל במגרש אחר, וכללי המשחק בכלל נטרפו. בכנסת הזאת הבלתי צפוי עולה על המובן מאליו בתולדות הממשל הישראלי. הקודקודים הנוכחיים מהססים לאכוף את דעתם בכובד משקלם.
הכל סיסמאות נבובות
יצחקי נתן את האות להתקפלות נוכח איומי האופוזיציה להכשיל בבג"ץ את מאמצי האוצר לשמור על קדושת החבילה של חוק ההסדרים. המרד של אברהם הרי נשאב מפסיקת בג"ץ ששלפה "כרטיס צהוב" לכנסת לפני כשנתיים. דורית בייניש, היום הנשיאה, הזהירה את הכנסת מהתערבות בית המשפט אם לא תסיר מדרכה את החוק האנטי-דמוקרטי הזה. אתמול חזרו על האיום הארגונים החברתיים.
האוצר יכול להמשיך לדקלם שהתקציב לא יכול לעבור בלי חוק ההסדרים. הכל סיסמאות נבובות. להעברת התקציב יש מועד החוקי. לחוק ההסדרים אין. בחוק הנוכחי ישנם בכלל רק 3-2 תיקוני חקיקה שהתקציב נבנה עליהם. הקשר של כל היתר לתקציב הוא פרשנות חד-צדדית שמצדיקה את ריכוז הכוח של האוצר בממשל. על תיקונים אלה יש מזמן הסכמה מקיר לקיר. מלכתחילה ומזמן הם היו יכולים לעבור בנפרד. גם רוב התיקונים האחרים כמו הרפורמות הכבדות, ראויות ויכולות לעבור במסלול החקיקה הרגיל במגבלת זמן נוחה.
אברהם מתחייבת בשם ראשי הוועדות שהם יסיימו את העבודה עד פגרת הפסח. רפורמות שעלו ונדחו בשנים קודמות יכולות להמתין עוד 3 חודשים. אבל מה יישאר אם יסלקו את הקורה הזאת? רק הפוליטיקה הקטנה של תרגילי הורדת הידיים.
החידה בסיפור הזה היתה ונשארה בינתיים אברהם הירשזון. ההגנה הבלתי מתפשרת שלו על נוקשותם המסורתית של פקידי האוצר מפתיעה אפילו את מי שהיו קרובים לו בתקופתו בראשות ועדת הכספים. היא לא הולמת את טבע האיש שבגילו המתקדם כבר לא משתנה. חליפת השר, אחרי הכל היא רק קליפה מתכלה. אבל אפשר לפרש את התנהלותו אחרת, על פי שיטתו. הוא נמצא מתאים לתפקיד גם הודות להיכרותו את אנשי האוצר מעבודתם המשותפת, וכנראה לא החליף את עורו כשהתמקם לצדם. הירשזון יודע להלך בין הטיפות ואוהב לכלכל את ענייניו כך שכולם יצאו מרוצים מלפניו.
לא בלתי נמנע שגם בקטע הזה, הוא תכנן להפגין סולידריות עם הדרג המקצועי שלו, כדי לחזק את מעמדם ויוקרתם כלפי חוץ, ולא למען שלום הבית והשקט התעשייתי. כל זה כדי לשכנע אותם שעשה הכל למענם עד גבול יכולתו במערכת הפוליטית, שבה אפילו ראש הממשלה ושר האוצר אינם כל יכולים. בטח לא בממשלה רופפת וחבולה, במיוחד אחרי המלחמה. אם הצליח – אפשר שיתגלה מחדש הירשזון המוכר מוועדת הכספים, כפי שחזר והזכיר לאורך משבר התקציב, שגם יריביו מהאופוזיציה הבינו שהוא איננו אויב העם. צפו להפתעות.