סינתסתזיה: כשלצבע יש טעם ולצליל יש ריח

מה טעמו של הצבע אדום? ואיזה צליל עושה ריח של כרוב? זה אולי נשמע מגוחך, אבל יש אנשים שיכולים לתת תשובה ברורה לשאלות האלה. שגיא קופר מספר ותוהה מה הקשר בין בישול למוזיקה

כשהייתי סטודנט, אחד הקורסים שלקחתי בהשלמות לתואר היה בתולדות האמנות. לא שנבחנתי - זה היה הרבה יותר מדי בשביל היכולות שלי, לציין שמות של תמונות וציירים בכמות של 100 לדקה, בערך, אבל מאותו רגע בו התקבלה ההחלטה לא להיבחן - כחמש דקות אחרי תחילת השיעור הראשון - כל העסק הפך מהנה למדי.

 

אחד האמנים שהמרצה, פרופ' עמישי-מייזליש, אם אני זוכר נכון, כמעט 20 שנה אחורה, סיפרה עליו, היה קנדינסקי. ההקשר העיקרי שבו הוא זכור לי היה תכונה שהיתה לו שנקראת "Synesthesia". המילה סינסטזיה דומה מאוד למילה אחרת, אנסטזיה, ושתיהן באות מאותו מקור ביוונית: אנסטזיה - היעדר תחושה, וסינסתזיה - שילוב של תחושות (או תפיסה משולבת). הכוונה היא לכל שילוב של תפיסה חושית שהיא: לדוגמא, אנשים שרואים צורות או צבעים כשמשמיעים להם צליל, או הפוך (העניין לרוב חד כיווני); כ-40% מכלל הואכלוסיה בעלי יותר מסוג אחד של סינסתזיה. התופעה , שקשה לאמת את קיומה, מולדת ונשארת לכל החיים. מה שכן, היא ככל הנראה הופכת עשירה יותר עם הזמן, ככל שרוכשים נסיון וחוויות.

 

לשם הדגמה, וקשה להדגים את זה, אפשר לנסות ולדמות איך יראה טקסט - מספרים, למשל, למי שיש לו סינסטזיה מתאימה:  

 

בני תמותה רגילים, שאינם קושרים ספרות וצבעים, יראו את כל הספרות באותו צבע מן הסתם. כשרוצים לבחון אם יש מישהו אכן "צובע" ספרות, מחביאים ספרה מסוימת כמה פעמים בצורה מובנית - למשל משולש - ומבקשים מהנבחן לתאר את הצורה שמתקבלת. מי שיש לו סינסטזיה מתאימה יגיב מהר מאוד למבחן הזה (מבחנים נוספים).

 

הטעם של המילים

השבוע גיליתי דבר אחר: יש מי שמילים מסוימות מעוררות אצלם טעמים שונים. אלה יכולות להיות מילים שיש להן טעם מסוים, וכמובן שגם שמות שמתחברים לטעם. לדוגמא, יש מי שמספרים שהמילה "עוף" מעוררת אצלם טעם של אוכמניות. כדי לבחון זאת, מראים לנבחנים תמונות של חפצים מסוימים, חיות וכדומה. חוקרים, כמו במאמר שהתפרסם בסוף נובמבר בירחון נייצ'ר, שמו לב שאין צורך שהנחקרים יבטאו את המילה: מספיק שהם יחשבו עליה וינסו לאחזר אותה, כדי שדימוי הטעם או סוג האוכל יעלה: אחת הנבדקות לא זכרה שמה שהיא מסתכלת עליו הוא פטיפון, אבל הדימוי - שוקולד הולנדי (מכל הדברים), עלה מיד.

 

שנתיים לאחר שנערך חלקו הראשון של המחקר יצרו איתה שוב קשר, בטלפון, באמצע היום, וכשנשאלה מהו פטיפון, היא אמרה מיד "שוקולד הולנדי". החוקרים אומרים שאדם ממוצע שאין לו סינסטזיה מסוגל לזכור כ- 25% מהדימויים עד כמה שבועות לאחר המבחן הראשון. אם מישהו מכם חושב שהכל טוב ויפה, הרי שהדברים יכולים להיות לא תמיד נעימים: תארו לכם שאתם מתאהבים במישהי ששמה "טועם" לכם מר או חריף, או שארוחה שלמה נהרסת לכם רק בגלל שקראתם משהו בעיתון. לא שזה לא קורה לכולנו, כי הרי כדי להרוס ארוחה מספיק לקרוא עיתון, אבל בכל זאת.

 

אבל גם לנו, בני התמותה הרגילים, שהחוטים במוחם מחוברים אחרת - אוכל הוא משהו מאוד תחושתי: הרבה אנשים שאני מכיר ואוהבים לבשל, עושים את זה עם מוסיקה. חלקם יודעים להגדיר בדיוק איזו מוסיקה מתאימה להם לאיזה סוג בישול שהם מבשלים, ומה שהם עושים במטבח. זה די ברור, למשל, שאם אנחנו רוצים או צריכים לבשל משהו זריז ו"מקפיץ", יש להניח שהמוסיקה שתלווה אותנו במטבח תהיה מהירה וקצבית. מצד שני, כל מיני עיטורי עוגות ודברים כאלה, איכשהו אני לא רואה את עצמי עושה את זה לצלילי הדגנחש.

 

לסיום, מעניין יהיה לגלות ולראות אם יש אי שם בחוץ איזה שף או שניים שבורכו ביכולת לראות טעמים במילים או בצלילים. מעניין אם התכונה הזאת השפיעה או משפיעה עליהם, האם יש הבדל במנות שהם מגישים - אולי בצורה שלהן, בעיצוב או בצבעוניות שלהן.

 

צ'ולנט לתפארת העדה

ללא קשר, אבל אני חייב לדאוג ליוצאי העדה המפוארת שלי ולציין שביום רביעי הבא – 13.12, יערך בבית אריאלה כינוס לציון יום הולדתו ה-209 של היינריך היינה. הרבה תרבות תהיה שם: מוסיקה, שיחות על היינה ועוד. אבל בין כל אלה, בחרו המארגנים להשלים את הארוע בעזרת חגיגת צ'ולנט, שאותו הם מכנים "מאכל התאווה היהודי של היינריך היינה". אז אם אתם רוצים לדעת מה הקשר בין לורליי והרבי מבכרך, לבין קישקע ושעועית, אתם מוזמנים לבוא, לשמוע וגם לטעום, ממבחר צ'ולנטים אשר על הכנתם יטרחו דדי צוקר, רותי צוקר, ד"ר שוש שפירא, חנה נגרי, אמנון רכטר, שרי אפלברג, אילנה הדני ואחרים. מחיר כרטיס 100 שקל כולל הצ'ולנט, 70 ללא הצ'ולנט. הערב מתחיל ב- 20:00. יש להזמין כרטיסים מראש בבית אריאלה, טל' 6910141 (שלוחות 208,209,222).

 

ולסיום - מתכון סינסטתי: מנה צבעונית של דג ופלפלים

המנה הבאה מהווה שילוב שלם של מרקמים, צבעים וטעמים. קלה להכנה

 

המרכיבים:

2 כוסות אורז חום או חיטה

2 כפות שמן זית לטיגון

3 פלפלים צבעוניים - כתום, אדום, צהוב

4 פילטים של דג לבן (קטפיש, ג'ון דורי וכד') במשקל של בערך 200 גרם כל אחד

8 כפות חמאה

מיץ לימון

טימין

מלח ופלפל

 

אופן ההכנה:

1. מבשלים את האורז או החיטה, אבל לא מרככים עד כלות, אלא אל-דנטה.
2. חותכים את הפלפלים לטבעות ומאדים אותן במעט שמן עד ריכוך.
3. חותכים את הפילטים לשניים ומוסיפים אותם למחבת. אם יש צד עור, מטגנים קודם על צד העור, אחר כך על הצד השני.
4. כשהבשר מוכן (וגירוד קל במזלג יפורר אותו) מוציאים הכל לצלחת חמה.
5. מוסיפים את החמאה למחבת וממיסים אותה. מוסיפים את הטימין, מלח ופלפל ומעט לימון. מבשלים עד שנוצר רוטב.
6. על צלחות הגשה,יוצרים "עוגות" מהאורז או החיטה. יוצקים כף מהרוטב על כל עוגה כזאת. מניחים את הפלפלים ומעליהם את הפילטים. יוצקים עוד כף מהרוטב מסביב למנה ומגישים עם עוד מיץ לימון לתיבול עצמי.