בגובה דשא

הכל קורה ב"אגדת דשא", הדרמה החדשה של ערוץ 10: מוות, פיטורין, סקס. אבל אם מסתכלים טוב רואים שבעצם לא קורה שם כלום. סמדר שילוני נוזפת

יבוא יום, מתישהו אחרי הפטרייה, שאנתרופולוגים יאספו ראיות לקיומה של ציוויליזציה בצד הזה של הכדור. הם יגיעו ללוחות השידורים של ערוץ 10, הם יתקלו ב"אגדת דשא". הם יבינו שאם היתה פה ציוויליזציה היא היתה נואשת וקהת חושים, מסוממת ונחשלת. הם יחזירו את התג, יבטלו את המחקר וילכו הביתה. שם הם יעניקו ליטוף ארוך לילדים שלהם ויבטיחו לעצמם להעניק להם עולם טוב יותר. עולם בו אין רעב, אין מלחמות, וסדרה כמו "אגדת דשא" נדחית אפילו בתור בדיחה פנימית לערב הקריוקי השנתי באגף הפיתוח של ערוץ 10.

 

לא ברור למה לעזאזל אישרו בערוץ את הסבון העצוב הזה. האם הזדהו כל כך עם מצבה של קבוצת הכדורגל שאיש אינו רוצה בה ואין סיכוי שהיא תעלה ליגה עד שאיבדו את כושר השיפוט? לא חראם על הערוץ שדווקא בזמן האחרון מצליח להפתיע, עם תוכניות כמו "קרוב לוודאי" או אפילו "החברים של נאור"? ואולי קמה כזאת בהלה מהרף החדש שהחליטו לאזן אותו עם קצת 'רמת אביב גימל' למתקדמים?

 

זוכרים את "פיק אפ"? היא לפחות היתה סוג של הימור. הצלחה מסחררת או התרסקות טוטאלית, אי אפשר היה לדעת. בסוף יצאה התרסקות, אבל לפחות ניסינו משהו שונה. "אגדת דשא" היא ההיפך מ"פיק-אפ".

 

מה בשם אלוהים שתו האנשים שהחליטו לזרוק סדרה שלמה על הכתפיים הדקות של דניאלה וירצר? וירצר היא כולה שחקנית של סרט אחד, לא מוצלח מי יודע מה, יש לה בדיוק שתי הבעות, זועפת וזועפת מאוד, שכשהיא לובשת אחת מהן השניה בכביסה. שחקנית שלא שמעה על המילה פאוזה, שהאינטונציה שלה נתקעה בתחנה אחת ומאז היא לא מצליחה לתפוס טרמפ הביתה. במקור, אגב, היתה אמורה לאייש את התפקיד יעל שרוני, שלמזלה התחפפה ברגע הנכון.

 

הכל מגוחך ב"אגדת דשא", מגוחך ומעליב. הסטים, הדיאלוגים, החיפזון. הכל קורה בפרק הראשון. אקספוזיציה? התפתחות? בישול עדין ואיטי של הדמויות? זה למתחכמים. כאן אבא של וירצר מת תוך דקה מהפתיחה, ובאותו הפרק היא מספיקה להביא לפיטורים של עצמה מהחברה בה עבדה, להחליט ללכת על קבוצת הכדורגל שאבא הוריש לה, לוותר על הקבוצה, להחליט לקחת אותה בכל זאת, לשבת על הדוחות בלילה, לצאת מהמשרד ולגלות את סמי הורי מתקלח, להזדיין איתו במשרד, לחזור הביתה לחבר שלה. מנחם גולן לא היה מתסרט את זה טוב יותר.

 

ואולי זה ככה בכוונה, אני שואלת את עצמי. אולי גל פרידמן, התסריטאי, מכוון במודע למקום הנמוך הזה, זה שיביא לערוץ 10 את הקהל שחסר לו. לא את האליטות האקדמאיות הלבנבנות (החבר של וירצר בסדרה), אלא את הפריפריות קשות היום, המחוספסות, המזיעות, הגבריות, שיורקות ביציעי הכדורגל (סמי הורי). במקרה הזה לא נשאר לי אלא להיעלב עוד יותר, בשם העם, על אגדת ה-DDT הטלוויזיונית הזאת שמסרבת להיעלם מהעולם. תנו להם טלוויזיה טובה, אני אומרת, והם יבואו. ואפילו נניח ואני טועה, לא עדיף פשוט להביא קוסם?