פר אקסלנס

התוכנית היתה שאיציק שאשו ייסע למכירה פומבית של פרי הרבעה, וזה יהיה מצחיק. אבל הוא ראה שם יצור עם היקף אשכים של 47 ס"מ, אז המציאות היא שאנחנו ממאנים להתנחם

באחד הימים הגיעה למערכת הודעה על מכירה פומבית של פרי הרבעה. בעודה עושה את דרכה למקום שאליו הולכים כל הקומוניקטים שלא כוללים את המילים "ויסקי", "חו"ל", "חינם" או "עירום" - הפח הגדול שבכניסה - צדה את עינינו השורה הבאה: חשוב לציין שהפרים בתולים ומעולם לא ראו פרה!!! (ההדגשה במקור. גם סימני הקריאה). במילים אלה ממש בחרו אנשי אמב"ל, ארגון מגדלי הבקר לבשָר, כדי להלהיב את מיטב כלי התקשורת בישראל. לדאבונם, הם נאלצו להסתפק בכך שזה הלהיב אותנו.

 

חוץ מלצחוק על הפרים שלא מזיינים, סיפרו בקומוניקט ההוא שמדובר בעגלים מגזע סימנטל, בני 17-14 חודשים, ששוקלים בממוצע 700 קילו והיקף האשכים הממוצע שלהם הוא 40 ס"מ, ושתוך חודשים מעטים הם ישקלו טונה עגולה ושלמה. נכון, ממש כמו המזוודה שהחברה שלך תארוז לקראת וויקאנד בצימר בצפון.

 

חמוש במידע המאלף הזה פסעתי לי בבוקר לח בשנת תשס"ז אל תוככי היישוב נווה יער, שאירח את הסיפור הזה - ולקח לי בדיוק ארבע שניות להבין שגם אם על המפה מדובר בכמה דקות נסיעה מקריית טבעון, הרי שלפי התפאורה מסביב הגעתי לחווה של ג'רמייה "בול" ג'ונסון בדרום מונטנה. בכל פינה נערמו ריבועי חציר ענקיים, רמקולים בלתי נראים ניגנו מוזיקת קאנטרי וענני אבק קטנים התהוו בכל מקום שבו דרכו מגפיים. נשבע לכם שלא הייתי נופל מהכיסא אם קני רוג'רס היה מופיע פתאום עם דלי של כנפיים ברוטב צ'ילי, ודולי פרטון היתה משדלת אותי לקוויקי על הגג של המדגרה הסמוכה. טוב, אולי בעצם הגזמתי קצת עם הקטע של קני רוג'רס.

 

אוכלים אבנים ואומרים טעים

קני ודולי לא הגיעו בסוף, אבל גם בלעדיהם היה שם די צפוף הודות למאות הבוקרים שכן הגיעו. היו שם חוואים שהלכו על הלוק הרבש"צי, ערבים ודרוזים מהצפון, חברי משק עם זקן זיזי טופ, ולכולם מכנה משותף בולט מאוד: הם היו נורא גדולים. לכולם היה צוואר גדול שהחזיק ראש גדול, גב גדול, כתפיים גדולות וידיים קטנות. כלומר, יחסית לידיים של גריזלי בוגר.

 

חוץ מאוסף הניצבים הפוטנציאלי ל"בלתי נסלח 2" הצלחתי לזהות שם גם את גלעד שרון, שהגיע עם האישה והילד כדי למכור ולקנות עגלים לחוות השקמים המשפחתית, ואת אחיו עמרי, שהבחין כנראה כי מדובר ביום חם יחסית, והיה חביב מספיק כדי לעמוד לידי ולעשות לי צל.

 

אחרי שציינתי בפני עצמי שאני לא יודע לגבי הטוב והרע, אבל לתפקיד המכוער יש כאן לא מעט מועמדים, חברתי ליחיאל - האיש שעליו הוטל להסביר לדביל עירוני שכמוני מה בדיוק קורה מסביב. יחיאל, סתם שתדעו, נראה כמו הגירסה הישראלית של איש המרלבורו. הוא בחור גבוה שמסתובב עם כובע סטייל בובי יואינג, מגפי בוקרים, ג'ינס משופשפים שמסתיימים באבזם בגודל של הפלזמה שאין לכם, זיפים מאסבסט וחתיכת עץ תקועה בין השיניים. פעם הוא גר במרום גולן - יישוב שמאכלס מסעדה שרק בגללה שווה להודיע לאסד שילך להזדיין עם גבולות 67' שלו - ולמכירה הפומבית הוא הגיע על תקן יועץ לקניינים של היישוב מבוא חמה (רציתי לשאול אותו אם הוא הוקם על חורבות העיר הנבטית "פרוזדור חותנת", אבל התאפקתי).

 

יחיאל הסביר לי שהקונים מחפשים עגל שנראה גדול ובריא, אבל גם מתנועע בקלילות. אחד שיוכל לחיות 30-20 שנה ולהרביע עד יומו האחרון, אלא אם יחווה חלילה איזה טראומה בשטח (טראומה, מתברר, זה משהו כמו קדחת או מחלה אחרת שתפגע באיכות הזרע שלו).

 

אגב, בזמן שיחיאל הסביר לי את כל זה, שמתי לב שיש כמה עגלים שקצת מתקשים להשלים עם העובדה שהם טרם נתקלו בפרה בשלה, וניסו לבצע בחבריהם לעדר כמה תרגילים שמזוהים יותר עם פרדי מרקיורי המנוח. אבל לא אמרתי כלום, כי אני יודע שמאז "הר ברוקבק" נשבר לחבר'ה פה הזין מבדיחות על הומואים.

 

בשלב מסוים הפסיקו הרמקולים לנגן את הבלדה העצובה על הברמן הזקן ששמו ג'ייק, והודיעו לכולם שהמכירה הפומבית תחל בעוד כמה דקות והם מוזמנים לתפוס את מקומם ביציע. עכשיו, נכון שהאסוציאציה הראשונה שקופצת לכם לראש כשאומרים "מכירה פומבית" היא אולם ממוזג עם נציגים של סותבי'ס או כריסטי'ס והמון זקנים עשירים שבאו לריב על איזה ז'קט ישן של אלטון ג'ון? אז תשכחו מזה. במכירה הפומבית הזאת מוכרים עגלים לפי איכות הזירמה שלהם לחוואים קשוחים שנוהגים להכין את הקפה השחור שלהם ממי תהום, ושנרדמים הכי מהר כשהם שוכבים על הצד לרוחבו של סלע בזלת געשי.

 

10,500 ש"ח כל אשך

הקונים הפוטנציאליים התיישבו מתחת לסככה שפונה אל זירה מאולתרת בקצה המכלאה המרכזית וצוידו בחתיכות פוליגל צהוב, שעליו נכתבו שמותיהם בטוש אדום. גם אני הזדרזתי לתפוס את מקומי בין איזה מושבניק שנראה כמו אחיו המפותח של וין דיזל, לאחד שחוץ מאקדחי הפלסטיק על המותניים והשפם המצויר נראה בדיוק כמוני בפורים 1983.

 

בתור ספתח שמענו את ברכת כבוד שר החקלאות, מר שלום "אני יודע שאתם לא מזהים אותי אבל נשבע לכם שאני שר בישראל" שמחון, שעלה לבמה כדי לאייש את משבצת שליח הציבור הקשוב לרחשי העם היושב ברפת. משם המשכנו לעוד כמה הודעות בנושאים בוערים, כמו הקדחת הסורית-אפריקאית והשפעותיה על טקסטורת הנחיריים של פרים בגוון חום בהיר, ואחר כך הודיע המזוקן שניהל את המכירה על ההישג האחרון בזירת המאבק בשודדי העגלים. מתברר שרק לאחרונה נתפסו שלושה תושבי סכנין בזמן שניסו לשדוד כמה ראשי בקר, ובזכות איזה חקיקה חדשה בנושא הג'מעה נשפטה לשנה וחצי מאסר בפועל. הקהל הגיב במחיאות כפיים.

 

האמת, בהחלט הישג מרשים. במיוחד לנוכח העובדה שאם אותם חבר'ה היו גונבים ב.מ.וו סדרה 7, שעולה כמו כל 50 הפרים שנמכרו שם באותו היום, מערכת המשפט המופלאה שלנו היתה גוזרת עליהם מקסימום כמה חודשי עבודות שירות, וגם זה רק אם הם היו מצוידים בעבר הפלילי של פבלו אסקובר.

 

זהו, עכשיו הכל היה מוכן לאקשן האמיתי שלשמו התכנסנו. 50 העגלים הוכנסו בזוגות לתוך הזירה; הצופים שרקו בהתפעלות, כאילו מדובר לכל הפחות במועמדות הסופיות לתחרות מיס הוואיין טרופיק 2006. תחילה פירט המנחה את מעלותיו הרבות של כל עגל, ואז החל לאסוף את ההצעות מהקהל. אם אחד העגלים לא סחף מספיק הצעות, מיד נזעק לעזרתו המנחה תוך שכנועים בנוסח: "חבר'ה, אנחנו מדברים פה על עגל עם היקף אשכים של 47 ס"מ! כן, כן!".

 

סיסמאות המכירה המתוחכמות האלה עשו בדרך כלל את העבודה, ובזה אחר זה הונפו אל על שלטי הפוליגל הקטנים, כשאליעזר ממושב מעלה חובייזה משפר את ההצעה שלו למורת רוחו של יהויכין ממושב מצפה אספסת, רק כדי שמוסטפה מג'בל חומוס יגיח מאחוריהם עם הצעה אטרקטיבית במיוחד בדרך לזכייה בעגל המבוקש. אה, כן: לטובת מלחכי הטופו ומחבקי האווזים שביניכם, לא אספר על דרכי הפעולה שנקטו שני הבוקרים האמונים על מלאכת זירוז העגלים לתוך הזירה. אציין רק שבניגוד לדעה המקובלת, יניב קטן ורוברטו קולאוטי הם לא היחידים באזור הצפון שניחנו בשליטה בשתי רגליים.

 

חשבתי ששיא המכירה הגיע כשנמכר פר עם היקף אשכים של 47 ס"מ - שיא ישראלי חדש, כך דיווחו לי - אבל לפתע הרגשתי ברחש קל של התרגשות בקהל: העגל עם הספרה 1 על גבו עמד להיכנס לזירה. דפדפתי בתוכנייה, וגיליתי שמדובר בעגל מהמשק של משפחת שניידר, בנו של הפר המכובד "אוטובאן". למרות היקף אשכים צנוע של 37 ס"מ, עם נתונים כמו יכולת מוכחת להוסיף לגופו שני קילו ביום ואיכות זירמה כמו של האמזונס ביום גשום, לא היה ספק מי פה מלך העדר.

 

ברגע שהוא נכנס לזירה החלו לעוף באוויר הצעות מחיר מרשימות, וכעבור כמה דקות מותחות במיוחד התברר שהרוכש המאושר יצטרך להיפרד מ-21 אלף שקל - שגם זה שיא ישראלי חדש, אם לא אכפת לכם (זה בסדר, אל תענו לי על זה). כל זאת תמורת עגל עם מבט מזוגג, בלי סאן-רוף ובלי טסט לשנה. שיהיה במזל.

 

פרו והרביעו

שעתיים אחרי שעזבתי את נווה יער התייצבתי במכירה הפומבית השנייה שלי לאותו יום. הפעם התנהלה המכירה בפינת הרחובות דוד המלך ואורי לסר בצפון תל אביב; גם כאן הכניסה לזירה היא בזוגות, גם כאן חשוב להבהיר מה שמו של אביך, רק שכאן אין מוזיקת קאנטרי ולא קוביות חציר.

 

המטרה שלשמה הגעתי לשם היתה מתן עדות על ברק, חבר ותיק שעומד להתחתן. הרב המכובד שלפניו ניצבתי רצה שאבטיח לו כי ברק הוא רווק בכל רמ"ח אבריו, שהוא יהודי כבר המון זמן, ושחורבן בית שני זה לא עבודה שלו. אני מצידי נשבעתי שהכל נכון, חתמתי איפה שצריך ובירכתי את הזוג הצעיר.

 

וכך, גבירותי ורבותי, נמכר פר ההרבעה הצעיר ברק, בנו של משה מחווה מכובדת בגבעתיים, בן 372 חודשים, במשקל 72 קילו, היקף אשכים לא ידוע (כי ברק היה חולה ולא יצא כמו כל החבר'ה לטיול השנתי ההוא בכיתה ח'), לעלמה הנהדרת יעלי, תמורת אגרת רישום נישואים בסך 650 שקל. שיהיה במזל.

 

בלעדי לקוראינו: פר למכירה!

שם: קיפניס

 

שם חיבה: לא יודעים, אנחנו לא ממש מחבבים אותו

 

גיל: 38, אבל לא הייתם נותנים לו יום יותר מ-57

 

חוות המוצא: נולד בחיפה, גדל במרכז. וגם קצת בצדדים

 

משקל מוערך: 140-120 קילו, תלוי באזורי המרעה

 

תוספת משקל יומית: 1.65 קילו עד לשלב המאזטים

 

היקף אשכים: כוס אמק, תבדקו לבד

 

איכות זירמה: גבוהה, מוכחת. אב לשלושה ילדים. חוקיים

 

100-0: שעה, שעה ורבע. חובה רישיון ג' בתוקף

 

אחריות: שלוש שנים או עד 100 אלף ליטר גינס

 

מגיע עם: קרחת, משקפיים, כרטיס חבר מועדון ב"חינאווי"

 

מחיר: תזמינו אותנו לחומוס או משהו