חשיפה לצפון: מגידו/יקנעם מתרגלת לאוויר פסגות

השחקנים גויסו בקיץ למילואים, הקיבוצניקים משחקים בהתנדבות, הקהל ממלא את היציעים ואף קללה לא נשמעת. אחרי שעלתה שתי ליגות בשנתיים, רצה הפועל מגידו/יקנעם גם לליגת העל. הסיפור הכי יפה בספורט הישראלי

תשמעו סיפור: קבוצת כדורסל קטנה ממועצה אזורית קטנה, 9,500 איש לערך, עלתה לפני שנתיים מליגה א' לליגה הארצית עם שחקני בית בלבד. אבל לא זה הסיפור האמיתי. בעונה שעברה היא כבר דילגה ללאומית, כשהיא עדיין מתבססת על שחקני בית, חלקם הגדול קיבוצניקים שמשחקים ללא תשלום. זה עדיין לא הסיפור כולו.

 

לאחר קיץ קשה של מלחמה, בו גויסו חמישה משחקני הקבוצה בצו 8, נדחו ההכנות לעונה החדשה. גם התקציב לא ממש גדול, אבל בסופו של דבר, לאחר לבטים לא קלים התייצבה הפועל מגידו/יקנעם לליגה הלאומית.

 

התגייסות מדהימה של האזור כולו, כולל יקנעם, הבטיחה גב חזק למועדון המקומי. השורשים ההיסטוריים סיפקו מסורת ואולם ביתי, וההנהלה, בחשיבה נטולת אגו, בנתה את הקבוצה על שחקני בית ועל כאלה שיתחברו קודם כל חברתית, ורק אחר כך מקצועית.

השדים הכחולים. מגידו/יקנעם בתמונה למזכרת (צילום: גונן גלזר)

 

ציבור חובבי הכדורסל כבר מכיר על בוריו את 'החוק הרוסי', שמחייב להעמיד שני שחקנים ישראלים על הפרקט בכל זמן נתון. בליגה הלאומית יש חוק מוצלח אפילו יותר עבור כדורסלני הכחול-לבן: מתוך 12 שחקנים שנרשמים בטופס המשחק, חייבים ארבעה להיות ישראלים שלא עברו את גיל 21. תוסיפו לזה זר אחד בלבד, והנה הצדקה לשם 'הליגה הלאומית'.

 

במגידו הלכו רחוק יותר: בסגל הקבוצה שישה שחקנים מגיל 21 ומטה, וגם שישה קיבוצניקים, שמשחקים ללא תשלום במועדון הבית שלהם. שמונה שחקנים גרים ועובדים במשמר העמק, ואפילו דניס קאר, הזר הנהדר, גר בקיבוץ 'הזורע' ו"עובד" במשמר העמק.

 

האולם במשמר העמק מכונה 'המבצר', ויותר מ-1,000 צופים פוקדים את יציעיו בכל משחק. יש בו, באותו מבצר, ארגון אולטראס מקומי, אתר אינטרנט חביב והרבה מאוד הזדהות וחיבור להיסטוריה המפוארת. ביציעים ניתן למצוא גם את ותיקי משמר העמק, שרים ומתרגשים, לצד האוהדים הכחולים, שמפיחים בלונים ומפגיזים את השחקנים בקונפטי, וזוהי רק התפאורה. בכניסה לאולם עומדים אנשי אבטחה חסרי מעש. כאן באים לאהוב, ובמהלך משחק שלם לא תשמעו קללה אחת.

יבזורי מתאמן במבצר. יותר מ-1,000 אוהדים, אפס קללות (צילום: גונן גלזר)

 

משפחת יבזורי היא משפחת הכדורסל של משמר העמק, ושלחה 15 נציגים לקבוצה עוד מהימים בהם שיחקה בליגה הראשונה. היום משחקים בה שניים, המנהל הוא אביו של אחד, והפיזיותרפיסט אחיו של השני.

 

דגן 'דוגי' יבזורי הוא הדבר הבא בכדורסל הישראלי, אם רק ימשיך לסרב לכסף הגדול כדי לשחק בבית. הזימון לנבחרת הצעירה של ישראל הגיע לפני כמה ימים. דוגי, עוד לא בן 21, 1.93 מ', הוא שוטינג גארד ששורף את הליגה עם 23 נקודות למשחק, בכמעט 60 אחוזים לשלוש. בן דודו, לירון, הוא סיפור אחר.

 

בגיל 26 חזר 'יזי' מארצות הברית, אחרי שנתיים בהן לא שיחק כדורסל, ופנה למאמן אלון שמר (קיבוצניק בעצמו) בבקשה לנסות להשתלב. לפני שנסע לטייל, שיחק לירון בליגה א', ושמר החליט לתת צ'אנס ולו רק בגלל שם המשפחה. לאחר שהביא לו עוד ניצחון בשבוע שעבר, עם אופי מדהים, שלשה מכריעה, חטיפה ושתי קליעות עונשין מדויקות במאני טיים, הודה שמר כי לא האמין שיזי כל כך טוב.

שאול איזנברג. הפועל שוב הפסידה? (צילום: יוסי רוט)

 

מגידו/יקנעם מוליכה את הליגה הלאומית עם תשעה ניצחונות מתשעה משחקים ובחודש הבא תשחק מול עירוני רמת גן ברבע גמר גביע המדינה, בניסיון ראשון

להתרגל מחדש לאוויר הפסגות של ליגת העל. גילוי נאות: אני שחקן עבר באגודה, ועובדה זו הפכה לפתע פתאום לגאווה גדולה. גאווה ואהבה זו תמצית העלילה. אני מאמין באמת ובתמים שהסיפור הזה הוא הסיפור הספורטיבי היפה שיש במדינה.

 

אז איך קרה שרבים מכם, אוהדי הספורט, לא שמעו או קראו על הפועל מגידו/יקנעם מילה יותר מהשורה הקטנה עם התוצאה בעיתון? ולמה? ייתכן שמרבית כתבי הכדורסל בישראל חושבים שיש להצטייד בדרכון כדי להגיע למשמר העמק. השבוע הם אמורים לשחק בחולון נגד הפועל 'שאול' תל אביב, במידה שהאדומים לא יחליטו לשבות. הקלישאה שטוענת בתוקף כי 'הפועל שוב הפסידה' ממתינה בסבלנות.