וֵול דאן

עבור הצופה הישראלי, "לילות פניקס" עלולה להיות תבשיל קארי - מעדן בריטי מוזר שטעמו מעט זר, אבל תנו לה פרק או שניים והיא תתפוס אתכם. את מירב קריסטל היא כבר שבתה

יש אנשים שיאכלו כל דבר בריטי. אני למשל. פעם מצאתי את עצמי מנקרת בתבשיל קארי מקופסת שימורים רק בגלל שמכרו לי אותו בלונדון כתוצרת מובחרת ופופולארית של הממלכה המאוחדת, ממש כמו נקניקיות משומרות בחומץ ומלח. קשה לומר אם הרביכה הזאת היתה טעימה מפני שטעמה היה שונה מדי מהגוונים והמרקמים שאני מורגלת בהם. החלטתי שחלה טעות, שכנראה מכרו לי מזון לחתולים הודיים, ובניגוד לבריטופילים אמיתיים ויתרתי על המאמץ לאלף את חכי להתאהב במאכל האותנטי. נאלצתי לחזור לארץ בה צ'יקן טיקה נמכר בצמצום בתחושה שלא הלכתי עד הסוף עם האהבה שלי. אולי הסדרה המאוד בריטית שעלתה אתמול (ג') ב-yes פלוס, "לילות פניקס", תהיה התיקון שלי.

 

העיקר שיש בינגו. "לילות פניקס"

 

שלא כמוני, נראה שמי שרכש אותה ראוי לתואר בריטי של כבוד, ומבין דבר או שניים בתוצרים המשובחים של מפעל הקומדיה האנגלי. זו סדרה שנראית מקומית מאוד, אבל כשנותנים לה צ'אנס מתגלה במהירות הומור נסתר, מתוחכם ברובו. לכאורה, לא ברור מדוע בעידן בו סדרות נרכשות להקרנה בישראל כשהן עדיין אוצרות את חומו של התנור בהן נאפו במולדתן, רכש הלוויין סדרה שעלתה לשידור ב-2001. אבל בדיוק בשביל זה קיים ערוץ yes פלוס - לתקן את עוולות והתעלמויות העבר, להיות מחובר לנכסי צאן הברזל של הקומדיה הבריטית ולייבא מתוכם את כל מה שטוב.

 

וכמעט כל מה שפיטר קיי מוציא תחת ידו הוא טוב. הקומיקאי הצבעוני, אחד הבולטים והמשפיעים בבריטניה בשנים האחרונות, לקח את אחת הדמויות שגילם בסדרת המערכונים שלו (The Peter Kay Thing) והעניק לה סדרה משלה. בריאן פוטר, אדם עצבני ומריר שלשונו סכין יפנית אבל מראהו כמו גזור מקריקטורה של בריטי מהיישוב, ממצביעי מרגרט תאצ'ר, שצויירה בשנות ה-80. פוטר הוא בעל מועדונים במקצועו, ואדם המוגבל לכיסא גלגלים. אחרי שמועדון אחד שלו ("האקואריוס") הוצף ושני ("הנפטון") נשרף, הוא נחוש בדעתו לזמן לבייבי החדש שלו, "מועדון הפניקס", גורל ורוד יותר. בדרך הוא מקווה לדרוס את אויבו המושבע, דן פרי, בעלי המועדון המשגשג "מטע הבננה". לא ברור כיצד ירומם את "הפניקס" מעפר עם צוות כה כושל של מפעילים. "אפשר לסגור את הקרקס ולפתוח את המועדון?" הוא שואל בייאוש. ואכן, באירוע הפתיחה של המועדון הכל קורס, החל מההזמנה וכלה במערכת החשמל. אבל לזכותו של פוטר יאמר שתקוותו אינה מופרכת מדי: בני מעמד הפועלים בעיירה הדרומית בולטון לא דורשים איכות. בינגו חינם, אפונה חינם, להקת פולק ספק עממית ספק גזענית ומשקאות בשפע. "עולם המועדונים לעולם לא ימות", הוא אומר לכתבת מקומית וצודק.

 

עולם המועדונים המקומיים בבריטניה אכן מפותח מאוד ודמויות אייקוניות רבות שצמחו בו מתארחות בסדרה בתפקיד עצמן. יושביהם הם אנשים בגיל העמידה, אבל לא רק. הסדרה מתארת בחיבה נוסטלגית את העולם הפרובינציאלי המשונה הזה, שקל לטפל בו בהתנשאות. לצופה הישראלי קל להתייחס אליה במבט ראשון כאל תבשיל קארי או עוף במלח וחומץ - מעדן בריטי מוזר שטעמו מעט זר, אבל תנו לה פרק או שניים והיא תתפוס אתכם. ההומור המתגנב הוא בעל השפעות לטווח ארוך ומתייעל בצפיות חוזרות והוא שעושה את "לילות פניקס" עדיפה על סדרות שמגישות ביצועים ראוותניים ללא תוצאות. הדמות הראשית המגולמת עם הרבה ברק תתחבב עליכם וכמוה גם דמויות המשנה, ששתיים מהן (מקס ופאדי) קיבלו בתום העונה השנייה סדרה משלהן. דמויות נוספות הראויות לציון הן ג'רי סיינט קלייר דיגנאן, אותו משחק דייב ספייקי, שכתב עם פוטר את הסדרה; עוד משחק וכותב בה ניל פיצמוריס, המוכר לצופה הישראלי האנין כג'ף מ"פיפ שואו".

 

לאחרונה הכריז קיי שהוא מתכנן עונה נוספת ל"לילות פניקס". ועד שזו תתגבש, הודו ל-yes פלוס שעשו מאמץ וייבאו את שתי עונות הסדרה הזאת למקומותינו, למרות שהיא נחשבת ישנה במונחי השוק היום ובריטית מדי לטעמו של הרוב. קל יותר להתרגל לטעמים הבריטיים כשהם זמינים בשלט ומוגשים ככה, וול דאן. ורי וול דאן.

 

yes פלוס, שלישי, 22:55. שידור נוסף בשבת, 22:00