הבוקר, רגע לפני שֶׁהִתְעוֹרַרְתֶּם לחלוטין, שמעתם את אמא אומרת "בוקר טוב, צריך לקום!". פּקַּחְתֶּם את עיניכם, והשמש, שחדרה מבין התריסים, האירה את החדר. במקלחת, לפני ששטפתם את פְּנֵיכֶם, בדקתם שהמים לא קרים מדי. צחצחתם שיניים, וטַּעַם הַמֶּנְטָה של משחת השיניים הציף לכם את הפה וְדִגְדֵּג קצת באף. בזמן שהתלבשתם לבית הספר הרחתם כבר את הַשּׁוֹקוֹ שאמא מכינה במטבח...
חשבתם פעם איזה מזל שאנו, היצורים החיים, מסוגלים לַחְווֹת הכל בלי להתאמץ? אנחנו רואים, שומעים, מרגישים, טועמים ומריחים - וכל זאת בלי להקדיש לכך רגע אחד של מחשבה. אנחנו חווים את העולם שסביבנו באמצעות הַחוּשִׁים. הַחוּשִׁים שלנו מְסַפְּקִים לְמוֹחֵנוּ מידע על הַסּוֹבֵב אוֹתָנוּ וּמְאַפְשְׁרִים לָנוּ לְתַקְשֵׁר, לְהָגִיב ולבנות תמונה שלמה של העולם המופלא שמסביב.
אגדת חמשת הַחוּשִׁים
הַפִילוֹסוֹף הַיְּוָנִי אָרִיסְטוֹ הוא שיצר את הַחֲלוקָּה הַקְּלָאסִית לַחֲמִישָּׁה חוּשִׁים, שלכל אחד מהם אחראי אֵיבָר מְסויָּם בַּגּוּף:
1. חוּשׁ הָרְאִיָּה - באמצעות העיניים
2. חוּשׁ השמיעה - באמצעות האוזניים
3. חוּשׁ הַמִּישּׁוּשׁ - באמצעות הָעוֹר
4. חוּשׁ הריח - באמצעות האף
5. חוּשׁ הטַּעַם - באמצעות הלָּשׁוֹן
וישנו, כמובן, גם חוּשׁ שישי, שֶׁמְּהַוֶּה למעשה כל תחושה שאנו מרגישים שלא באמצעות חמשת הַחוּשִׁים האחרים. אולם, תתפלאו, אך התשובה לשאלה "כמה חוּשִׁים יש לבני האדם?" אינה פשוטה כלל וכלל. יש מי שטוענים שֶׁחֲמֵשֶׁת הַחוּשִׁים הם שטות גמורה. ישנם מַדְּעָנִים, למשל, שאומרים כי על מנת לדעת אם האש חמה אין צורך לגעת בה – דַּי להתקרב אליה כדי לחוּשׁ בַּלַּהַט! לטענתם, המישוש הוא, למעשה, פעולה בעזרתה אנו מקבלים מידע והוא אינו חוּשׁ בפני עצמו, ולכן - לשאלה "כמה חוּשִׁים לבני האדם?" תשובות רבות וּמְגווָּנוֹת - יש חוּשׁ טֶמְפֶּרָטוּרָה וחוּשׁ תְּאוּצָה, חוּשׁ רָעָב, חוּשׁ כְּאֵב, חוּשׁ איזון וחוּשׁ מַגָּע. לא לכל הַחוּשִׁים יש את אותו ה"עֵרֶךְ" - ישנם חוּשִׁים מובילים וישנם תַּתֵּי-חוּשִׁים - וכולם יחד מְסַיְּעִים לנו להכיר, להבין ולהתמודד עם הסביבה!
אפילו אָרִיסְטוֹ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ לא שיער, כנראה, עד כמה מסובכת ומורכבת תהיה בעתיד הַחֲלוקָּה לחוּשִׁים, אך הַחֲלוקָּה המקורית שלו לחמישה חוּשִׁים היא עדיין הַחֲלוקָּה המקובלת, הידועה והפשוטה יותר להבנה. אז, למרות כל הבלבול והבלגאן, כולנו יודעים כי הסוכר מָתוֹק ושהמֶלַח מָלוּחַ. בכתבה הראשונה בסדרת הכתבות שֶׁנְּפַרְסֵם בחודשים הקרובים על "הַחוּשִׁים שלנו" – נְאָרֵחַ את חוּשׁ הַטַּעַם.
טַעַם לִפְגַם
מהו הַמַּאֲכָל האהוב עליכם? לי, למשל, קשה להחליט. מצד אחד אני אוהבת מָתוֹק, אך מצד שני אני מאוד אוהבת להוסיף מֶלַח כמעט לכל תַּבְשִׁיל, אפילו בלי לטעום. שַׁעֲרוֹ בְּנַפְשְׁכֶם כמה מְשַׁעֲמֵם היה לוּלֵא חַשְׁנוּ בטעמו של המזון שאנו אוכלים. אך חשוב מכך, כמה מסוכן היה אילו לא היינו מְזַהִים את טעמו של מזון מקולקל, או גרוע מכך – את טעמו של מזון רעיל. חוּשׁ הטַּעַם שלנו מפותח מאוד. הוא מעניק לנו מידע על סוג המזון שאנו מכניסים לגוּפֵינוּ ומזהיר אותנו מפני סכנות בְּרִיאוּתִיּוֹת! כְּדַאי להאמין לחוּשׁ הטַּעַם - מזון שֶׁדּוֹחֶה אותנו הוא לרוב מְסוכָּן לָאֲכִילָה!
בני האדם חשים בַּחֲמִשָּׁה טְעָמִים בלבד: מָתוֹק, מָלוּחַ, חמוץ, מר וטַּעַם הידוע בכינויו "אוֹמַאמִי" (UMAMI). הטַּעַם המָתוֹק מְבַשֵּׂר לגוף האדם על אֶנֶרְגְּיָה זְמִינָה וּמְזִינָה. הטַּעַם המָלוּחַ מְבַשֵּׂר על אַסְפָּקַת מְלָחִים לגוף (הַנְּחוּצִים מאוד בעת איבוד דם, למשל), הטַּעַם החמוץ מזהיר מִפְּנֵי פְּרִי בּוסֶר או מזון רָקוּב, והטַּעַם הַמַּר מזהיר מִפְּנֵי מזון רעיל.
הטַּעַם המָתוֹק: מורגש כשיש לנו סוכָּרִים על הַלָּשׁוֹן. מרבית הפירות וחלק מהירקות מכילים סוכָּרִים שֶׁלָּרוב מְעִידִים על כך שהמזון טוֹב לְמַאֲכָל. האם ידעתם שהאהבה לדברים מָתוֹקים אינה תְּכוּנָה יִחוּדִית לילדים, אלא תְּכוּנָה בסיסית הַטְּבוּעָה ברוב היצורים החיים? סוכָּר מֵעִיד על מזון עשיר בּאֶנֶרְגְּיָה (קָלוֹרְיוֹת) וְנָחוּץ לְצורֶךְ הִישָּׂרְדוּת. זהו למעשה הטַּעַם האהוב ביותר. מחקרים מוכיחים שתינוקות בְּנֵי יוֹמָם מעדיפים את הטַּעַם המָתוֹק על פני טְעָמִים אחרים.
הטַּעַם המָלוּחַ: אנו חשים בטַּעַם זה בעת נוכחותו של נַתְרָן כְלוֹרִי (מֶלַח בִּישּׁוּל) על הלָּשׁוֹן. מֶלַח הוא הַתַּבְלִין הנפוץ ביותר הָאופְיינִי לטַּעַם זה, והוא אהוב על ילדים ועל מבוגרים כְּאֶחָד.
הטַּעַם החמוץ: מורגש בנוכחות חומְצָה על הלָּשׁוֹן. שני "הַחֲמוּצִים" הָעִיקָּרִיִּים המוכרים לנו הם חומְצָה אַצְטִית, המרכיב העיקרי בחומץ, וְחומְצַת הַלִּימוֹן (צִיטְרִית) המוכרת לנו מִפֵּירוֹת הֶהָדָר. בניגוד לבני האדם - בעלי החיים נמנעים מטַּעַם זה כיוון שמזונות רבים מַחְמִיצִים כשהם מקולקלים, בשל פעילות של חַיְדַּקִּים.
הטַּעַם הַמַּר: טַּעַם דוחה ואינו נפוץ בַּמַּאֲכָלִים, כיוון שבדרך כלל אינו עָרֵב לַחֵךְ. הוא מורגש בעת נוכחות בְּסִיסִים על הלָּשׁוֹן. לעיתים קרובות מוסיפים טַּעַם זה למוצרי ניקוי ולתכשירים ביתיים שונים במטרה לְהַרְתִּיעַ אוֹתָנוּ מִלִּטְעום אוֹתָם. מרבית בעלי החיים, ואנחנו ביניהם, נמנעים מהטַּעַם הַמַּר כיוון שצמחים רְעִילִים רבים מכילים אותו. מַדְּעָנִים מניחים כי יצורים חיים, שהעדיפו טַּעַם מר, הורעלו ולא שָׂרְדוּ. זאת, לעומת יצורים שהעדיפו את הטַּעַם המָתוֹק.
הטַּעַם הַאוֹמַאמִי: טַּעַם שֶׁהִתְגַּלָּה רק בשנים האחרונות. קשה יותר להגדיר אותו והוא מורגש בעת נוכחות מוֹנוֹסוֹדְיוּם גְּלוּטָמָט על הלָּשׁוֹן. אוֹמַאמִי הוא למעשה תבלין המעניק למזון עושֶׁר וּפִּיקַנְטִיּוּת. חומר זה מגביר את טעמם של הטְעָמִים האחרים. קֶטְשׁוֹפּ, למשל, מכיל מוֹנוֹסוֹדְיוּם גְּלוּטָמָט וטעמו אוֹמַאמִי במיוחד. גְּלוּטָמָט הוא, למעשה, הַתּוֹסָף המקובל במוצרים צמחוניים ומעניק להם את טַעֲמָם הַבְּשָׂרִי. מקור המילה אוֹמַאמִי הוא "חוּשׁ טַּעַם" בַּשָּׂפָה הַיָּפָּנִית.
מַמְלֶכֶת הטְעָמִים
הפה הוא השער דרכו נכנס המזון לְגוּפֵינוּ. בתוך הפה נמצאת הלָּשׁוֹן, שהיא למעשה גּוּשׁ רִירִי שֶׁל שְׁרִירִים וּמְהַוָּה אֶת האֵיבָר באמצעותו אנו טועמים. הלָּשׁוֹן וְהַקְּשָׁרִים שֶׁלָּהּ עִם הַמּוֹחַ הם הָאֶמְצָעִי הָעוֹמֵד לִרְשׁוּתֵנוּ לבחינת טַּעַם. אם תביטו בלָּשׁוֹן שלכם, תוכלו לראות מעין גַּבְשׁוּשִׁיּוֹת - אלה הן פּקְעִיּוֹת טַּעַם, הַמְּאַפְשְׁרוֹת לנו לקלוט את הטְעָמִים השונים. הפּקְעִיּוֹת מְחַלְּקוֹת את הלָּשׁוֹן למספר אזורים. כל אזור אחראי על טַּעַם אחר.
ניתן לומר, בעיקרון, כי הפּקְעִיּוֹת בְּחֶלְקָהּ הַקִּדְמִי של הלָּשׁוֹן אחראיות על הטַּעַם המָתוֹק, הפּקְעִיּוֹת בַּצְּדָדִים הַקִּדְמִיִּים אחראיות על הטַּעַם המָלוּחַ, הפּקְעִיּוֹת בַּצְּדָדִים הַפְּנִימִיִּים של הלָּשׁוֹן אחראיות על הטַּעַם החמוץ ואילו בעזרת הפּקְעִיּוֹת שֶׁבְּחֶלְקָהּ הָאֲחוֹרִי של הלָּשׁוֹן אנו חשים בטַּעַם הַמַּר. כיוון שידוע ש"על טַּעַם ועל ריח אין להתווכח" החלוקה הזו היא כללית ולכל אדם ואדם מפת טְעָמִים משלו, המעידה על רְגִישׁויּוֹת שונות לטְעָמִים. לא כל המַדְּעָנִים מסכימים על "מפת הלָּשׁוֹן" וחלקם טוענים, כי כל סוגי הטְעָמִים יכולים להיקלט על פני כל שטח הלָּשׁוֹן.
עניין של טַּעַם
פּקְעִיּוֹת הטַּעַם אינן היחידות שקובעות את חֲוָיַת הָאֲכִילָה. לשאר הַחוּשִׁים חלק חשוב מאוד בחוויה זו. כשמשתמשים בביטוי "לאכול בעיניים", למשל, מַמְחִישִׁים עד כמה חשוב שהאוכל יֵרָאֶה טוב. קודם כל, מבחינה בְּרִיאוּתִית - העין יכולה לזהות מַאֲכָל רָקוּב אוֹ בּוסְרִי, לזהות שינויים בְּצֶבַע הַמַּאֲכָלִים ואפילו בּחֲרָקִים וְטַפִּילִים שנהנים מהאוכל שלנו. אולם, לא פחות חשוב – האוכל צריך למצוא חן בעינינו.