שיחקה אותה

מיטל דוהן קרועה בין שני עולמות: מצד אחד היא קטפה תפקיד מכובד בעונה השנייה של הסדרה "העשב של השכן" (מהשבוע גם אצלנו, ב־yes), ומצד שני היא הכי אוהבת להיות בארץ, וגם האוכל פה הרבה יותר טוב. במיוחד טחינה גולמית

 

יש משהו מתסכל בלשבת מול שחקנית ישראלית שעשתה את זה בהוליווד, ולמרות הכל מסרבת לשתף פעולה עם הפרובינציאליות הסקרנית של "אז יצא לך כבר לפגוש את בראד פיט?". מצויד בהנחיה להביא ניחוחות גלאם הוליוודי למערכת, מצאתי את עצמי יושב מול מיטל דוהן, אחת מהשחקניות שגונבת את ההצגה בעונה השנייה של הסדרה האמריקאית המצליחה, והמועמדת לגלובוס הזהב, "העשב של השכן" (החל מ־7.1 מדי יום א', 22:00, ערוץ yes+) כשהיא בעיקר עייפה, רעבה ורחוקה מלהיות מרוכזת. "אני מצטערת שאני ככה", היא מתנצלת שנייה אחרי שדפקה פיהוק שגרם לי לספור את הסתימות שעשתה במהלך 30 שנות קיומה ולהחליט שזה לא עובד בינינו. "אני באמת מתנצלת. אני פשוט בתקופה שהחיים שלי הפוכים לגמרי. כל פעם שאני מגיעה לכאן לכמה ימים, יש לי מלא פגישות והכל כל כך מרוכז שאני מותשת ועייפה כל הזמן".

 

אני מנסה לנצל את העייפות ובעיות הריכוז בשביל להחדיר שאלה על הוליווד ("אז את מרוויחה שם הרבה כסף?") וחוטף מדוהן מבט בוהה. "אני משעמם אותך?", אני שואל אותה. "ממש לא", היא מתיישרת על הספה, רגע אחרי שכמעט שקעה בה לתרדמת סופית, "פתאום קלטתי שלא אכלתי מהבוקר. יש לך אולי משהו לאכול בבית? יש לך אולי טחינה גולמית?".

 

טחינה גולמית היא הדבר האחרון שהיית מצפה לשמוע שמיטל דוהן מבקשת לאכול. דוהן משדרת תדמית של סושי, טאפאס, מאכלי ים או כל דבר פלצני אחר. אבל מאז שדוהן עברה לפני כשלוש שנים להתגורר בדירת חדר באזור טרי פארק סיטי בניו יורק היא גילתה מחדש את הישראליות שלה.

 

לא היתה לי טחינה גולמית (מה לעזאזל עושים עם טחינה גולמית?), הסתפקנו בפריכיות עם קוטג'. קוטג' זה ישראלי, לא?

 

ממתי את טיפוס של טחינה?

 

"תמיד אהבתי טחינה, אבל בשנים האחרונות זה ממש נהיה סיפור אהבה. כשהגעתי לניו יורק, אמרו לי 'האוכל האמריקאי מזעזע. את תתגעגעי לאוכל בארץ', ואני אמרתי 'מה זה השטויות האלו?' עד שגיליתי שזה ממש נכון".

 

אז הפכת להיות מהישראלים שחוזרים מביקור מולדת לניו יורק עם מזוודה עמוסה בנס קפה עלית, אבקת מרק אסם ונייר טואלט?

 

"והמון טחינה גולמית", היא צוחקת בעייפות. "זה כמו מטאפורה. יש בי כל הזמן את הקונפליקט שבין הטחינה הגולמית הישראלית להמבורגר האמריקאי. הקונפליקט הזה מתקיים אצלי כל יום בעצמות. ככה זה כשאתה גם פה וגם שם. אני מרגישה חצויה".

 

מאז שעברת לארצות הברית את מרגישה שהישראליות שלך התחזקה?

 

"מאוד. זה קטע מוזר שקורה לכל מי שנמצא רחוק מהבית. פתאום יש כל מיני הארות כאלו על כמה ישראל היא הבית וחלק ממני. פתאום מעריכים דברים ואנשים שלוקחים כמובן מאליו בזמן שחיים בארץ. אין בוקר שאני לא מתעוררת לשאלה 'מה אני עושה פה בכלל?'".

 

ומה התשובה?

 

"אני לא ממש יודעת. הימים עוברים. עוד יום עובר ועוד יום עובר, והנה עברו שלוש שנים והדברים איכשהו מתגלגלים ככה. לפעמים אני כבר עם רגל אחת בחזרה בישראל, כמו ההצעה שקיבלתי לאחרונה מ'רוקדים עם כוכבים', שכבר היתה סגורה. מאוד התחשק לי לעשות את זה. רציתי להיות בארץ לתקופה ארוכה. אבל אז צצו דברים אחרים שמתקדמים בחו"ל, ועוד מוקדם לדבר עליהם, ונאלצתי לוותר על התוכנית. המציאות לפעמים מובילה אותי למקומות אחרים".

 

אחד מהמקומות שאליהם הובלה דוהן בחודשים האחרונים (עם קצת עזרה מהקוסמוס, כפי שהיא מאמינה, והרבה הודות לסוכן האמריקאי שלה) הוא לא פחות ולא יותר אל לב תעשיית הבידור העולמית - לוס אנג'לס. נקודת ציון ספציפית - אולפני שואוטיים. לפני שלוש שנים, כשנחתה בניו יורק והעלתה את הצגת הפרינג' שלה "מסיבת אמבטיה", המספרת על מהגרת ישראלית שמגיעה לניו יורק וחולמת להגשים את החלום האמריקאי, היא עדיין לא חשבה כל כך רחוק. מרב האנרגיה הושקעה בלהתקדם מתיאטראות הפרינג' בברודוויי למרכז העניינים. בסוף זה קרה דווקא בצד השני של היבשת.

 

יש משהו משעשע בעובדה שדוהן, שהצטרפה בשנה האחרונה באופן רשמי לרשימת השחקנים הישראלים שעושה את זה על המסכים בארצות הברית ומשקיעים זמן וכסף בשבירת השיניים בלימוד המבטא האמריקאי, פרצה לתודעה האמריקאית דווקא בגילום שתי דמויות ישראליות. את המיני פריצה הראשונה שלה עשתה בשקט לפני כשנה וחצי בתפקיד יעל, מוכרת תכשיטים בסדרה "הסופרנוס". כתוצאה מחיתוכים בעריכה התוצאה על המסך היתה קצרצרה במיוחד, לא משהו לספר עליו בכתבת שער חושפנית בבית, אבל בהחלט משהו שאפשר להוסיף בכבוד לרזומה ההולך ותופח.

"אין בוקר שאני לא מתעוררת לשאלה 'מה אני עושה פה בכלל?". מיטל דוהן

(צילום: אוהד רומנו)

 

הפריצה הגדולה הגיעה במאי האחרון, כשנחתה לשישה פרקים ב"העשב של השכן" בדמותה של... יעל, מנהלת בית ספר לרבנים שאליו מגיע אנדי (השחקן ג'סטין קירק) כדי לקבל פטור משירות צבאי בעיראק. מה שמתחיל בשנאה הדדית בין השניים, בסצינה שבמהלכה דמותה של דוהן מאשימה אותו שהוא "מזיין בשכל" בשפת הקודש, הופך לדייט לוהט בערב ריקודי הורה, ומסתיים בסקס לוהט שבו דמותה של דוהן מעשירה את עולמו המיני בעזרת צעצוע מין שהיא מחדירה לאחוריו, עם המון סקסיות משתפכת כפי שרק היא יודעת לספק.

 

מזל טוב!

 

"על מה?".

 

שהצלחת לשבור את השיא הישראלי של חמש דקות זמן מסך בתעשייה האמריקאית.

 

"היו כבר כמה שהקדימו אותי ועשו מזה קריירה. מילי אביטל למשל".

 

כן, אבל חוץ מיאיר לוטן ב"24" ואלונה טל ב"ורוניקה מארס" מעטים ממש הצליחו לעשות את זה בגדול. בכל זאת, שישה פרקים בסדרה מצליחה המועמדת לפרסים.

 

"נו? זאת עבודה. זה כבר היה ונגמר".

 

למה נדמה לי שאת לא מתלהבת ממה שקרה לך?

 

"אני מאוד מתלהבת ושמחה להיות בהפקה כל כך מכובדת, אבל יש לי זיכרון קצר בכל מה שקשור לעבודה שלי. מבחינתי, זה שייך להיסטוריה המקצועית שלי. זה כמו שתדבר איתי על ההצגה 'החברות הכי טובות' שעשיתי לפני שנים. איט בילונגס טו דה פאסט!", היא משרבבת משפט באנגלית עם מבטא אמריקאי מצוחצח כמו במרבית השיחה, "אני עם הפנים קדימה".

   

מה לדעתך יהיו התגובות בארץ על ההופעה שלך?

 

"האמת היא שהתגובות ממש לא מעניינות אותי. תמיד יהיו תגובות כאלו ואחרות. לפעמים אני קוראת עליי תגובות באינטרנט ונחרדת. לשמחתי יש גם תמיד את האנשים שאומרים דברים טובים ומשמחים. פה התגובות היו מדהימות. גם בתעשייה וגם בכל מיני אתרים באינטרנט. אחד מהם הגדיר אותי בתור הקראש הטלוויזיוני שלו".

 

אפרופו תגובות באינטרנט, כבר קראתי כמה טוקבקים על כך שהנה שוב מיטל דוהן מגלמת תפקיד פרובוקטיבי.

 

"אז אני מפנה לארכיון העבודות שלי את מי שלא בקי בו כדי לראות שעשיתי עוד הרבה תפקידים שונים במהלך הקריירה שלי. גם על מדונה להבדיל, אמרו משך שנים שהיא שטחית ורדודה, והיא המשיכה לעשות עוד תקליט ועוד תקליט מצליח, ועשתה את זה. תמיד יהיו אנשים שיהיה להם מה לומר".

 

לפחות את פטורה מבדיחות על כך שאת מגלמת מחבלת או שיש לך תפקיד של 15 שניות.

 

"את זה אני באמת לא מבינה", מתעוררת דוהן משנתה הטרנסאטלנטית. "אני פשוט לא מבינה את התופעה הזאת של הדאחקות על מי שמשחק בחו"ל. אני מאוד ריאלית לגבי העשייה שלי בארצות הברית.

 כשקיבלתי את התפקיד ב'הסופרנוס', שהיה בסך הכל סצינה אחת, לא עשיתי מזה רעש. אבל עשיתי את זה. שילמו לי יפה, הטיסו אותי לאל.איי והתנסיתי במשהו חדש. למה לא, נכון? ואז אני פותחת גיא פינס ורואה שהוא צוחק עליי בתוכנית שלו, שיש לי תפקיד של חמש שניות. למה הוא צוחק? כי השגתי 'רק' תפקיד קטן?".

 

התעוררת! מאיפה שלפת את המונולוג הזה?

 

"כי זה מרגיז. למה צריך לרדת עליי או על כל שחקן אחר שעשה תפקיד של שתי דקות בחוץ לארץ? למה לא לפרגן? למה לצחוק? למה לא להסתכל על זה אחרת? שחקנים ישראלים שמצליחים בחו"ל הם ייצוג טוב למדינה. אנחנו הופכים להיות שגרירים. כל הגישה צריכה להשתנות. אנשים צריכים לפרגן לכל מי שנוסע ומנסה להצליח בחוץ לארץ, ולא להתייחס אליו כאילו הוא נכשל".

 

אולי היחס הזה נובע מבורות של אנשים שלא מבינים כמה התחרות שם היא אכזרית וקשה?

 

"אני לא מרגישה שהתחרות שם יותר קשה מאשר בארץ. אם אתה מיוחד, אתה תבלוט איפה שתהיה. אני חושבת שבארץ צריכים להפסיק להתייחס למי שנוסע לחו"ל כאל מישהו שבוגד. למה האטיטיוד הזה של 'הם עזבו את הארץ ולא ניתן להם לחזור'? שחקנים הם כמו אנשי עסקים, וכישראלים אנחנו צריכים לשאוף להפיץ את האמנות שלנו בעולם. שחקן ישראלי מצליח בחו"ל זה שגריר טוב למדינה, ותאמין לי שאני רואה כמה שהדעות עלינו לפעמים הן שליליות. אנשים במדינה צריכים להיות גאים בכל מי שמצליח לעשות משהו מעבר לים, גם אם הוא מזערי".

  

ההתעוררות הזמנית מהקומה הנפשית של דוהן, שהחזיקה מעמד עשר דקות, היתה הזדמנות מצוינת לחלוב ממנה קצת מידע להמונים על החיים בהוליווד. אבל דוהן מסרבת לשתף פעולה עם ההתלהבות הישראלית.

 

איך התגלגלת לסדרה?

 

"הסוכנים שלי מלוס אנג'לס ביקשו שאשלח להם קלטת שלי עם הטקסט של הסדרה. באותה התקופה לא ממש הכרתי את הסדרה, ואחרי שקראתי את הטקסט הבנתי את הפוטנציאל של התפקיד. ידיד שלי צילם אותי במצלמת וידאו, שלחתי את הקלטת ללוס אנג'לס, ולמחרת כבר התבקשתי לשלוח עוד קלטת".

 

והרגשת שהתפקיד כבר בכיס?

 

"עד שהתפקיד לא אצלך הוא לא שלך. האמת שבשלב מסוים הם קצת נעלמו לי עם הנושא, ודי התבאסתי כי התפקיד מבחינתי היה משהו שחשבתי שאוכל לעשות בקלות. כמה שבועות אחרי, כשהייתי בטיסה לארץ בדרך לצילומים של 'אסתי המכוערת', הגיע הטלפון להגיע דחוף ללוס אנג'לס לאודישן מול ג'סטין, וזה היה בדיעבד השלב הסופי. היה בינינו קליק מיידי, צחקנו המון, ולפני שחזרתי לצילומים של 'אסתי' הודיעו לי שהתקבלתי באופן רשמי".

 

האישור הסופי לכך שדוהן קטפה את התפקיד הכניס אותה לתקופה מטורפת במיוחד של חוויות, ובעיקר מחסור שעות שינה מטורף כשהצטלמה בו זמנית ל"אסתי המכוערת" ולסדרה "לא הבטחתי לך" בישראל, ובמקביל ל"העשב של השכן" בלוס אנג'לס. 

 "זאת היתה אחת התקופות היותר מטורפות שהיו לי בחיים", היא משחזרת את ימי הצילום שהתקיימו בחודש יוני האחרון. "מצאתי את עצמי בתקופה שבה הייתי כמה ימים בארץ לצילומים של 'אסתי', אחר כך הייתי עולה על מטוס, צובעת את השיער מבלונד לחום לצורך התפקיד ב'העשב של השכן', ושוב פעם עולה על מטוס וצובעת את השיער לבלונד. בחודשיים צבעתי את השיער שמונה פעמים. השיער שלי נהרס אחרי הצביעה האחרונה. הוא היה קש לגמרי".

 

ואיך היה היום הראשון באולפן? נכנסת עם תחושת "כבשתי את הוליווד"?

 

"אני הבנאדם האחרון שיכניס את עצמו לכל מיני שטויות בעקבות הקריירה. אשליות או אגו. זה לא לעניין. אני שונאת אנשים שחצנים".

 

טוב, די. את חייבת לזרוק עצם. לספר משהו על השחקנים, אורגיות, סמים.

 

"קיבלתי חדר יפה וגדול בצילומים. יש תנאים מדהימים. מניחים לך את הבגדים, מחכות לך כל מיני הפתעות בחדר. מרגישים כאילו זה בית מלון. כל הזמן ניגשים לשאול אם הכל בסדר ואם אני מוכנה, ואז מלווים אותך אישית לסט. אבל אתה יודע, זה עניין שמסביב. ברגע שמגיעים לסט, זה סט בדיוק כמו בארץ. שחקנים הם שחקנים בכל מקום בעולם".

 

• את המשך הכתבה תוכלו למצוא בגיליון "פנאי פלוס" החדש; וגם כתבה עסיסית על הסכסוך המר בין לואיסנה לופילטו והמפיק יאיר דורי