"על גופתי המתה"! כך הגיב לפני כשלוש שנים שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, על ההצעה שקיבל מלשכת ראש הממשלה להפקיע מהחשב הכללי את הסמכות למנות חשבים במשרדי הממשלה. החשב, ד"ר ירון זליכה, היה התגלית שהצניח נתניהו לצמרת האוצר כדי לשכלל את ניהול קופת המדינה. זליכה הידק את הפיקוח על עבודת המשרדים. המנכ"לים זעקו חמס ובלשכת שרון נרקמה התוכנית למנות את החשבים, הממונים על ביצוע התקציב, לא עוד מאנשי החשב הכללי, אלא בהליך מכרזי בשיתוף המשרד הנוגע בדבר.
נתניהו חנק את הרעיון שהגה עמרי שרון, הבן של, לקידום השליטה הפוליטית של מנהיג הליכוד דאז בממשל, וכך לנטרל את מוקד הכוח של היריב נתניהו באוצר. נתניהו, כזכור, היה מינוי מאולץ של שרון. תיק האוצר נועד לאהוד אולמרט, שקיבל ברגע האחרון כפיצוי את תיק התמ"ת המורחב עם הסוכריה של ממלא מקום ראש הממשלה, שהקפיצה אותו למקומו הנוכחי.
מכאן תבינו כי הרעיון לנטרל את החשב הכללי ממינוי חשבי המשרדים, לא נולד במשרד ראש הממשלה בשבוע שעבר. המשרד אולי ניסה לבצע ניסיון החייאה, חרף הכחשתו הפורמלית, שלא הסתירה את עוינותו האישית לזליכה. המשרד הצטדק שהוא לא התכוון חלילה לפגוע בעצמאות החשבים, אלא רק להעמיד על מקומו את "האיש אשר יעשה הכל כדי להוכיח שבידו כוח ועוצמה, הדורש שקיפות מכל פקיד ובעצמו מתנהל במחשכים". כל הפוסל מומו פוסל, כידוע מזמן.
זליכה סירב להגיב. הוא פורש בעוד פחות משנה. ניסיון ההחייאה זו הבעיה של התקשורת, שצריכה להאיר את עיני הציבור נוכח מגמת הירידה של ישראל במדד הבינלאומי של השחיתות. ישראל ירדה שם למקום ה-34, אחרי ירדן, ומתדרדרת בקצב למקום טוב באמצע העולם השלישי. אנשי החשב הכללי, החוששים מהתפרצות של הפקרות תקציבית כתוצאה מכפיפותם למנכ"לים, חוזרים על השאלה הצינית שעלתה בתקופת עמרי שרון - "לא פשוט יותר למסור את ניהול התקציב ישירות לדודי אפל"?
במשרד רה"מ טיפסו על עץ גבוה
תזכורת קצרה: זליכה הרוויח ביושר את המהומה בגלל התעקשותו למנות את אהרון אהרונוב לחשב משרד ראש הממשלה למרות הווטו של המנכ"ל רענן דינור. העימות שפרץ בין לשכות דינור לזליכהנחשף לראשונה ב-ynet, כולל נימת ההתבטאות האישית האחרונה על התנהלות החשב הכללי. כל צד הציג עמדה הפוכה. דינור טען שסיכם מראש עם זליכה על מינוי לא חד-צדדי ללא הסכמת המשרד שייבחר על ידו מהמועמדים שהציג לו החשב הכללי. זליכה טען שלא סוכם על מינוי משותף או על דעת דינור. הצגת המועמדים נועדה להראות שמינוי אהרונוב הוא "מקצועי וענייני".
בעיני דינור אהרונוב לא התאים לתפקיד לאור חוות דעת שקיבל לגביו, ולכן הופתע כשזליכה מינה דווקא אותו, בעודו בוחן את התאמת המועמדים האחרים כמוסכם ביניהם, לדבריו. זליכה התעקש שהוא ממנה חשב מהבכירים והמנוסים ביותר בסגל שלו, ובכל מקרה מדובר במינוי שנתון לשיקול דעתו הבלעדי, בסמכות ופי הכללים המקובלים בשירות המדינה.
שר האוצר, אברהם הירשזון, טעה כשהקפיא את המינוי עד לבירור הפרשה, גם אם פעל לכאורה כדין בתור הממונה על החשב הכללי. הוא טעה בעיקר בעיתוי שהיה סמוך מדי להקפאת מעורבותו הפעילה של זליכה בשתי הפרשיות שאיימו לשבש את עבודת המשק - הפרטת בנק יהב של עובדי המדינה, ומינוי בנק אוצר השלטון המקומי ללא מכרז לספק האשראי להבראת הרשויות המקומיות.
כלפי חוץ התפרשו מהלכי השר כמאמץ מכוון להחליש את מעמדו של זליכה. נראה שגם במשרד ראש הממשלה חשבו כי זה הרגע להפקעת מינוי חשבי המשרדים מסמכותו הבלעדית של החשב הכללי. אבל גם שם טיפסו על עץ גבוה. כי מהרגע שהעניינים התגלגלו בקריית הממשלה, ובסביבת שר האוצר החלו לשקול את הרפורמה, נוצרה מיד בצמרת המשרד חזית אחידה נגד המהלך בין אגפי התקציבים והחשב הכללי.
אגפים אלה היו במצב מלחמה אחרי הביקורת שפרסם זליכה על התנהלות אגף התקציבים. אבל הרעיון למנות חשבים למשרדי הממשלה, שיהיו נאמני המנכ"לים ולא כפופים לאוצר, כך שיוכלו לעשות בתקציב כבתוך שלהם, איים לדחוק גם את רגלי אגף התקציבים ובעצם לערער את מעמדו של משרד האוצר כשליט בלעדי על ניהול תקציב המדינה. האינטרס המשותף גבר על גחמות היוקרה והוליד את הודעת שר האוצר שסמכות מינוי החשבים לא תופקע מידי משרדו.
כך לפחות התפתח התרחיש בקומת החשב הכללי. באגפי האוצר האחרים לא התייחסו אליו. האני מאמין המקצועי של החשבים התבטא בחליפת המכתבים בין זליכה לדינור בעימות סביב מינוי אהרונוב לפני כחודש. רק בכפיפותם הישירה לחשב הכללי, ובאי תלותם במנכ"לי המשרדים, "ניתן לבסס את מעמד החשב כשומר סף הפעילות הכספית והמנהלית במשרד. מודל בקרה זה הנו אבן יסוד לשמירה על כספי משלם המסים כך שתקציב המדינה יבוצע על פי החוק והחלטות הממשלה הרלבנטיות".
זליכה דבק לעניין זה במכתב היועץ המשפטי לממשלה למזכיר הממשלה מאפריל 2005 שבו נקבע כי המתכונת הזאת היא "ערובה חשובה וחיונית לפעילות תקינה ולמניעת שימוש לרעה בסמכות בתחום הרגיש של הוצאת כספי ציבור במערכת הממשלתית". זליכה ציטט אמירה זו באוזני דינור, אבל נענה מיד כי הציטוט איננו שלם. השורה האחרונה היא ש"אין בכך כדי לשלול את הצורך לבחינת שיפור וייעול מערכת החשבות על ידי הגברת התיאום והשיתוף של המשרדים". דינור מקווה שמשפט זה לא נשמט בטעות. לכן גם הטיל ספק בסמכות הבלעדית של החשב הכללי להצניח למשרדו חשב שאיננו מקובל עליו.
זיכרונות לא נעימים
התערבות היועץ המשפטי נדרשה ככל הנראה כדי להדוף לחצים חוזרים מלשכת שרון לכרסם במעמד החשב הכללי. דינור היה בעת ההיא מנכ"ל משרד התמ"ת תחת השר אולמרט. לזליכה יש זיכרונות לא נעימים מאותה תקופה, כשסביב משרד התמ"ת שגשגה הרשות לעסקים קטנים כעמותה ציבורית שמחוץ לשליטתו, והזרימה כספי ציבור לידיים פוליטיות, שמבקר המדינה חשף מאוחר יותר.
אין מידע הקושר את זליכה אפילו בעקיפין לחיטוט המבקר בעסקים הפוליטיים של הרשות, בדומה לשמועות שקושרות אותו לבדיקת המבקר של מעורבות אולמרט, לאחר שקיבל גם את תיק האוצר, בהליך מכירת גרעין השליטה של בנק לאומי. זליכה והמבקר מסרבים להתייחס לפרסומים. אבל דרכן של שמועות ליצור לפחות משקעים עכורים אצל הנפשות הפועלות. אולמרט נתן לכך ביטוי כשגילה לאחרונה את ניסיונו לפטר את זליכה לאחר כניסתו לאוצר בטענה של ניסיון חתירה תחת "חברים לעבודה".
היועץ המשפטי לממשלה ביקש אז מאולמרט לדחות את פיטורי זליכה לאחר הבחירות לכנסת. אולמרט אומר שמסר את התיק לשר הירשזון, שגם הוא היה קרוב למתרחש ברשות לעסקים קטנים. בת זוגו היא סמנכ"ל הרשות שכיכבה בדו"ח המבקר. לא בטוח שהתייחסותו לזליכה נקייה מהקשרים אלה. נפש האדם הסביר איננה מתוחכמת עד כדי הקמת חומות סיניות בין הדברים.
לגבי התייחסותו של דינור להתנהלות החשב הכללי מול משרדי הממשלה, אפשר לומר שהיא נותרה עקבית מתקופתו במשרד התמ"ת. דינור מצוטט במסמך רקע שהכין מרכז המידע והמחקר של הכנסת לקראת דיון של הוועדה ביקורת המדינה בנושא בנובמבר 2005 (הזמן שבו ביקש אולמרט לפטר את זליכה). המסמך מלא ביקורת קשה של המשרדים על כבלי החשב הכללי. דינור מתון וחיובי בהשוואה לאחרים.
דינור אומר שם שהתנהלות זליכה מולו היתה טובה בדרך כלל. החשב הכללי קשוב לצורכי המשרד ומקיים דיאלוג לקידום הנושאים, למעט "צווארי בקבוק" שמעכבים פתרונות בזמן אמיתי. המלצת דינור: "הרחבת סמכויות המשרדים בליווי בקרת החשב הכללי תיתן מענה ראוי יותר לטיב השירות שכל משרד רוצה להעניק ללקוחותיו".
כעבור שנה, בפרשת מינוי אהרונוב, כשדינור התעקש על הסכמה משותפת למינוי, נטען בשמו כי התנגדותו מוגבלת רק לפריבילגיה של זליכה לאכוף את חוק חובת המכרזים על כל העולם מלבד על המינויים הבכירים שלו. הווטו נגד אהרונוב איננו נגיסה בסמכות החשב הכללי אלא מעשה שעולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד של המנהל הציבורי. דינור אף הבטיח כי גם אם החשבים ייבחרו במכרז, לא תיפגע אי תלותם בדומה למעמד היועצים המשפטיים הכפופים ליועץ המשפטי לממשלה.
אמירתו של שפרינצק
עם זאת, גם לשכת מנכ"ל ראש הממשלה הולכת עם חמאה על הראש. הודעה לעיתונות של עמותת אומ"ץ מהשבוע שעבר מספרת איך הניעה את היועץ המשפטי לממשלה לפסול הצנחה ללא מכרז של מקורב למנכ"ל לניהול פרוייקט לעידוד התיירות בצפון בעקבות המלחמה. הפרוייקט נמסר לחברה הממשלתית לתיירות עם תקציב של 15 מיליון שקל, כולו בניהולו הבלעדי של המקורב. התערבות היועץ אילצה את החברה לבטל את החוזה ולפרסם מכרז שבו הגיע המקורב למקום השלישי. בלשכת דינור אומרים כי התערבות אומ"ץ לא שינתה דבר לגבי פרסום המכרז.
אף צד לא יוצא צדיק ממהומת מינוי החשבים, גם לא זליכה שהתעקשותו על המינוי שלו בניגוד לטעמו של משרד ראש הממשלה, איננה נקיה מהמשקעים שהולידה מסכת יחסיו העכורים עם הקודקוד אולמרט.
כולם טיפסו כאן על עצים גבוהים והרעש הציבורי רק עורר נמר מתרדמתו. כי בתפר שבין המינהל הציבורי לפוליטיקה, כמו בכביש, לא מספיק להיות צודק. צריך להיות קודם חכם. גם אם זליכה פעל לפי הספר ובתום לב מקצועי, כדאי לו לשנן להבא את יו"ר הכנסת הראשון יוסף שפרינצק, שחרג פעם מהתקנון והדף את הביקורת באמירה ש"תקנון זה דבר חשוב אבל שכל ישר חשוב עוד יותר".