זמן שאול בלונדון

חשבתם שצהוב ודעתנות לא הולכים ביחד? תחשבו שוב. או בעצם, תנו לפרופסור שאול צדקא לחשוב בשבילכם. בשליחות המדור הוא יקבל אתכם את השבת, ויחשוף אתכם לפכים מהעיתונות הצהובה בבריטניה, כדי שתוכלו ללמוד מהמאסטרים. עם קצת מזל בסוף נחזיר את המנדט

"העיתונות הצהובה גמורה!", אני מסנן מבין שיני, בעודי מפלס דרך בין חוגגי קריסמס המתגודדים שתויים ליד הפאבים של ה"סיטי". "העיתונות הצהובה, חית המחמד שלי בלונדון מזה שנים, אוכלת אותה בגדול!" אני אומר לעצמי במורד המדרגות המובילות לרכבת התחתית של תחנת סנט פול. האם אני האדם היחיד המשמש עד ראייה לגסיסתה האיטית והזועקת לשמיים ממש בראש חוצות, או שמא אני שרוי בעיצומו של חלום ליל חורף?

 

הנה אני רואה, ולא בדמיוני, את אוייביהם החדשים של הצהובונים אורבים לי

 בכל פינה ובכל מורד רחוב, רודפים אותי במעברי חצייה, מקדימים אותי ברמזור, תוקעים את עצמם מתחת לסנטרי ונשרכים מאחורי ברשרוש מורט עצבים. אלה הם, למה שתדעו, צעירים חסרי מנוח בחולצות מודפסות שהשתלטו על מרכז העיר בחודשים האחרונים. הם מחלקים את הסחורה החמה ביותר בכרך ההומה והיא לא עולה לאיש פני שחוק אחד. הם לוחמי קו החזית של עיתונות החינם, אך גם מבשרי יום הדין של ה"סאן", ה"מירור" וכל האחרים.

 

לפני שנים לא רבות היה זה ה-METRO שחולק בתחנות הרכבת התחתית. אחר-כך הופיע ה-CITY FM, שניתן במועדוני הכושר. אך בעוד הראשון הוגבל למחילות התת-קרקעיות של ה-UNDERGROUND והאחרון עסק רק בנושאים פינאנסים, הופיעו לאחרונה במרכז הזירה שני חינמונים נוספים, שמדירים שינה מעיניהם של עורכי הסמרטוטונים. מהנוכחות של ה-LONDON LITE , אי אפשר להתעלם. גם לא מזה של מתחרהו THE LONDON PAPER. השניים מופצים על ידי שבאב זריז וקולני, המנפנף במוצר לעיני עוברים ושבים כאילו חייו תלויים בכך. התנהלות שגרתית ב"ווסט אנד" של הבירה האנגלית הפכה זה מכבר לדריכה בשדה מוקשים. מאמץ עילאי דרוש מכל אקרובט מקומי לשוב הביתה ללא ערימה של יומוני חינם הנראים דומים להפליא אלה לאלה.

 

מלכלכים את המטרופולין

לא הייתי מבכה את מותה הצפוי של עיתונות הרפש, אם התפריט לא היה מוכר: הזונות של איפסוויץ' (אוטוטו נתפש המרטש), החברה של הנסיכה ויליאם (המלכה דווקא מפרגנת), החדשה האחרונה על מותה של אמא דיינה (לא הייתה בהריון וזה סופי), ה-COME BACK של הדוגמנית טוויגי (עושה שעות נוספות בשרות MARKS AND SPENCER), מתנת חג המולד של "איקאה" (אופניים לכל פועל), ועוד "בוראט" ושוב דוד בקהאם ומעט יותר רובין וילאמס ותמיד תמיד קייט מוס. יוזמת השלום של טוני בלייר במזרח-התיכון? כן, צילום שלו מדליק חנוכייה בירושלים. עיראק? הצחקתם את העורך. כן, ממש להקיא.

 

ומיהם אלה הרוקמים את המזימה הזאת? עיתון אחד פועל מטעמו של טייקון  -התקשורת-שאינו יודע-שובע, רופרט מורדוך. האחר מתפקד בשרותו של התאגיד המוציא את הלונדוניטון ה"איבנינג סטנדרט". אכן קראתם נכון, ה"סטנדרט" שמשל עד כה בכיפה המקומית מוציא את ה"לייט" ובעצם מתחרה בעצמו. ומורדוך? הוא הרי מוציא לאור את ה"סאן" וגם הוא, כך נראה לי, מתחרה בעצמו. מה, אם כן, עומד מאחורי שיגעון החינם הזה? צהובונולוגים אומרים לי כי בשוק העיתונות המקומית התגלתה נישה, ועל כן ממהרים המו"לים למלא אותה. הם לא מתרגשים מאחרית הימים ואינם סופרים את ימיה של העיתונות הפופולארית. מלבד זאת, הרי רק בלונדון נחתה עלינו המכה המאוד כתובה הזאת הגורמת גם ללכלוך חסר תקדים של המטרופולין.

 

לא, הם לא מאמינים שמי שהצליח לשרוד במשך מאה שנים את הרדיו, הקולנוע, הטלוויזיה והאינטרט, ייפול חלל דווקא כ"שאהיד" של הלהיט החדש. חובבי הנערות העירומות של עמוד 3 לא יוותרו על תחביבם היומי בעבור חופן מצלצלין. שערוריות המין תמיד תהיינה המונופול של הטבלואידים, והחינמונים פשוט ייעלמו מהאופק הקודר של העיר עם בוא הזמן. עד אז, זהו קרב הישרדות בו גם אם אין רווחים שמנים, אסור לקחת שבויים.

 

אבל אני אומר לכם שזוהי תחילת הסוף. מוכרי ה"סטנדרט" כבר מרגישים את הצביטה בכיסם. מי ירכוש עיתון ב-50 פני כאשר, ממש לידו, מתחננים הצעירים כמעט בבכי כי יואיל בטובו להושיט את ידו ולקבל אפילו שניים במחיר לא כלום? ואם האופנה הכתה קשות בלונדון, מדוע שתיעצר על גבולותיה?

 

יוסף פוליצר התעורר! משהו מוזר קורה כאן לעיתונות. גם אתה, רוברט מאקסוול...מי יגל עפר מעיני שניכם?