מה עובר על רוזאנה?

בגיל 47 רוזאנה ארקט לא נותנת לחוקים של הוליווד לגבי נשים מבוגרות לעצור אותה. "נשים רוצות לצפות בנשים שהן יכולות להזדהות איתן, נשים שיש להן פגמים, כמו בעולם האמיתי", היא אומרת בראיון בלעדי ל-ynet ערב עליית "מה עובר על בראיין", הסדרה החדשה בה היא משתתפת

מירב קריסטל פורסם: 24.12.06, 11:16

 

הפסקה הראשונה בביוגרפיה של רוזאנה ארקט לא תוכל להימלט מהקלישאה שתמיד תוצמד לה: "נולדה לשואו ביזנס". כל בני משפחת ארקט נגועים בקדחת המשחק ולמרות היות רוזאנה בכורת הארקטים שאנחנו מכירים היום, היא לא היתה הראשונה מבני השבט שנדבקה בחיידק. סבה, קליף ארקט, היה שחקן. אמה היתה שחקנית שהפכה לתראפיסטית ופעילה פוליטית. אביה, לואיס ארקט היה שחקן (ג'יי. די פיקט ב"משפחת וולטון"). אחיה ואחיותיה הרבים: פטרישה, אלקסיס, ריצ'מונד ודייוויד (בעלה של קורטני קוקס מ"חברים") גם הם שחקנים מצליחים וכושלים יותר או פחות.

 

למרות ותיקותה בעסקי השעשועים, תמיד נראה שרוזאנה ארקט אינה דוברת הוליוודית צחה ואף פעם לא ניצבה בקודקודו של שובר קופות שנעשה כדת וכדין. בין סרטיה נמנים: המקטע הראשון מבין שלושה שהרכיבו את הסרט "סיפורי ניו יורק", בבימויו של מרטין סקורסזה; "סוזאן סוזאן" לצד מדונה; "הכחול הגדול" של לוק בסון ו"ספרות זולה". במהלך השנים הופיעה גם בתפקידי אורח בסדרות טלוויזיה וניתן להכליל ולומר שכל הדמויות שגילמה לקו בדרגה כזאת או אחרת של אקסצנטריות.

 

ארקט. "זה עדיין עסק שנשלט על ידי גברים שרוצים להסתכל על נשים צעירות"

 

כשהתקרבה לגיל 40 הסתפקה ארקט בתפקידים שנפחם הלך וקטן, כמו שקורה לרוב השחקניות הבוגרות במגרש עליו היא משחקת. בניגוד לאחרות, היא החליטה שלא לשתוק לנוכח ההרחקה הזאת מהמסך במטרה לחזור אליו רק כעבור שנים, בתפקידים של סבתות. ב-2002 היא יצרה סרט תיעודי שהתריס נגד התופעה - "מחפשים את דברה ווינגר" שמו, ובו הציבה מול המצלמה את אותן שחקניות נעלמות, כולל אותה עצמה. הסרט זכה להערכה רבה ואחריו נחשבה לבמאית ולמפיקה מן המניין ואף יצרה סרט תיעודי נוסף. כיום ברור שהיא אמנית ולא רק שחקנית. מאז היא מזגזגת בין קדמת ואחורי המצלמות וכעת בגיל 47, יש לה תפקיד קבוע בסדרה של רשת ABC, "מה עובר על בראיין", שם היא משחקת את ניקול, אישה קרייריסטית שנשואה לגבר צעיר ממנה.

 

לקראת שידור הסדרה בישראל היום (א') העניקה ארקט ראיון בלעדי ל-ynet. בתחילתו התקשתה להסתיר את התרגשותה הרבה מאוד מהעובדה שמהעבר השני של קו הטלפון פרושה לה מדינת ישראל. בקול חם וצוהל היא אילצה אותי להניח בצד את הציניות המתבקשת, כשסיפרה עד כמה ישראל יפה וכמה נהנתה בעת שביקרה כאן.

 

"אירחו אותי נפלא כשטיילתי בישראל. ירושלים מדהימה. אני יהודייה, בת לאם יהודייה, לכן הביקור בירושלים עבורי הוא דבר שאת העוצמות שלו קשה לתאר ממש. טיילתי גם במצדה ובים המלח והיינו בכל מקום, אבל כשהגעתי לכותל המערבי היה במפגש הזה כוח מיוחד ועלו בי אז הרבה מאוד רגשות חזקים".

 

אביך לא היה יהודי. חונכת כיהודייה?

 

"אבא שלי היה נוצרי שהתאסלם בשלב מסוים. אז גדלנו עם אמא יהודייה ואבא מוסלמי. זה סיפור מטורף: הוא רצה להתגייר ובתהליך פגש אדם שהשפיע עליו עמוקות ובעקבות זאת הפך להיות מוסלמי. לכן חגגנו בבית את חנוכה ואת הרמדאן ואצל הסבים היה עץ חג מולד. אפשר בהחלט לומר שגדלנו עם הרבה סובלנות וקבלה באופן טבעי. אני מחשיבה עצמי יהודייה למרות שאני מכבדת את כל האמונות. גם הבת שלי יהודייה וגדלה כיהודייה כי גם אביה יהודי, למרות שאנחנו לא חיים יחד ויש לי בן זוג אחר".

 

אז אתם חוגגים את חנוכה בבית ועם המשפחה המורחבת?

 

"החבר הנוכחי שלי יהודי אז אנחנו חוגגים את חנוכה, אבל כשהילדים שלו מגיעים לביקור אנחנו חוגגים גם את חג המולד כי אמא שלהם נוצרייה. אני מאוד קרובה לאחים שלי ולמשפחות שלהם, אז כשאנחנו נפגשים בחגים זה מיקס כזה: קורטני חוגגת את כריסמס וגם פטרישה חוגגת את כריסמס אבל כולנו לא שוכחים להזכיר גם את חנוכה. כולנו עובדים, קורטני בסדרה 'Dirt', פטרישה ב'מדיום' אחי ב-'in Case of Emergancy' ב-ABC. יש לנו סיבות ליהנות בחגים".

 

והבת שלך, גם היא תהיה שחקנית כמו כולכם?

 

"לא נראה לי שתהיה לה או לי ברירה. זואי היא שחקנית בכל עצם בגופה. כרגע אני לא מאפשרת לה להיחשף כי היא עוד צעירה מדי, למרות שכל מי שרואה אותה שואל מתי היא 'תצא לעולם'. יש לה עוד זמן. היא לומדת משחק, ריקוד ושירה ומשכללת את האמנות שלה. כשתעמוד ברשות עצמה היא תהיה בשלה יותר להתמודד עם מה שנמצא שם בחוץ".

 

לא תמיד הכל רומנטי ושמח

רוזאנה ארקט מה עובר על בראיין
לתפקיד שלה ב"מה עובר על בראיין" קדמו הופעות במספר פרקים של "ישנן בנות" והופעות אורח ב"זהות בדויה" וב"אבודים". המפיק של שתי האחרונות, ג'יי.ג'יי אברהאמס ("אבודים", "זהות בדויה") ראה כי טוב וביקש ממנה לבוא לתפקיד קבוע בסדרה החדשה של בית ההפקות שלו, שעוסקת בחבורה של בני שלושים ומשהו. ארקט נעתרה.

 

על מה הסדרה?

 

"הסדרה היא על בחור בשם בראיין (בארי ווטסון, 'הרקיע השביעי'), בן 30 פלוס שכל חבריו הטובים נמצאים בקשר מחייב או נשואים ואילו הוא עדיין מנסה להבין מי הוא ומה זאת אהבה בשבילו. הוא מתחיל את התוכנית כסינגל אבוד ונעשה יותר מעניין כדמות כשהתוכנית מתקדמת. לאט ובהדרגה הצופים נחשפים לשכבות הנסתרות שלו, פוגשים את ההורים שלו ומבינים למה הוא מתקשה להתחייב. אני משחקת את אחותו הגדולה, שנשואה לבחור איטלקי צעיר ומנסה להיכנס להיריון".

 

מה משך אותך בדמות?

 

"העובדה שהיא אישה חזקה ומצליחה שעובדת בתעשיית המוזיקה. בעונה הראשונה הדמות שלה היתה יותר גגית, אחת שסובלת ממצבי רוח בגלל נטילת הורמונים ולכן משמשת קצת כאתנחתא קומית. הסדרה עדיין חיפשה את דרכה אז ובחמשת הפרקים הראשונים לא ידעתי אם אמשיך בה. בעונה השנייה נתנו לדמות שלי להתפתח ולהשתנות. היא מתחילה בנקודה אחת ומסיימת במקום אחר וכעת אני הרבה יותר מרוצה ממנה, לכן ניתן לומר שנשארתי בסדרה בזכות העונה השנייה שלה. חייבים להבין שזו סדרה של 'דיסני' ויש לנו כמות מוגבלת של נושאים שאנו יכולים לטפל בהם. לפעמים אני מתוסכלת כי הייתי רוצה לקחת אותה לרמה הבאה ואי אפשר. אבל זו תוכנית טובה ואנשים אוהבים אותה. יש לנו קהל נאמן והוא ממשיך לגדול, אנחנו רק מתחילים. יש בה משהו מאוד מרגש, טראגי ומצחיק כמו החיים עצמם. גם בחיים יש לי קבוצת חברים טובים שחולקים אתי את העליות והמורדות. ויותר מכך, הסדרה מראה את חיי הנישואים כפי שהם באמת: לא תמיד הכל רומנטי ושמח".

 

אז כרגע את מוקדשת לסדרה בלבד?

 

"כרגע הפוקוס שלי הוא על 'בראיין'. האנשים המצוינים שעומדים מאחורי 'ישנן בנות' רצו מאוד שאהפוך לדמות קבועה בסדרה והתאכזבו כש'בראיין' קיבלה עונה שנייה. הבמאית ג'יין קמפיון ('הפסנתר') הציעה לי תפקיד בסרט שהיא מביימת כמו מחזה וזה היה כבוד גדול עבורי, אבל לא יכולתי להיענות להצעה. זה קשה, דחיתי הרבה עבודה בגלל הסדרה".

 

אוקיי, אז את האספקט המשחקי את מכסה בראיין. מה לגבי בימוי והפקה?

 

"אני מפיקה ומביימת פיצ'ר, אבל הקפאתי את העניין לעת עתה, כי אני צריכה להקדיש לזה שנה וכרגע אני מתמקדת בסדרה. אני שמחה, זה עובד טוב עבורי, כי אני זוכה לבלות עם בתי ולא מיטלטלת בין לוקיישנים. גם השחקנים שאני עובדת אתם טובים וכשעובדים כל כך קרוב יחד הופכים למשפחה ממש".

 

מי הקהל שצופה בסדרה? לא בטוח שזה הקהל שצפה גם בסרטים שעשית.

 

"זה באמת קהל שונה ממה שאני מורגלת אליו. תמיד נהגתי לעשות דברים אפלים, להשתתף בפרוייקטים מחוספסים יותר ולשחק דמויות שחיות על הקצה. הסדרה האהובה עלי בטלוויזיה היא 'עמוק באדמה' למשל. ב'בראיין' הדמות שלי פונה יותר למידל אמריקה ואני דווקא נהנית מהחידוש. הסדרה משודרת ביום שני ב-22:00 מול להיטים כמו 'האנטומיה של גריי' ועדיין יש לה אחוזי צפייה נאים. אם היו מזיזים אותה למשבצת טובה יותר היא יכלה להיות ענקית".

 

ואם כבר נשים מבוגרות: את חושבת שמאז הסרט שעשית, "מחפשים את דברה וינגר" , דברים השתנו בהוליווד?

 

"אני חושבת שהסרט פרץ דרך, פתח עיניים והתחיל דיאלוג בנושא. אפשר לראות שסדרה כמו 'עקרות בית נואשות', שמככבות בה בעיקר נשים בנות 40 פלוס התחילה להצליח אחרי שהוא נעשה. העולם הזה משתנה לאט ובטוח אבל ברור שזה עדיין עסק שנשלט על ידי גברים שרוצים להסתכל על נשים צעירות. גם בתוכנית שלנו הנשים שמשדכים לבראיין נעשות יותר ויותר צעירות, אבל גם לדמות שלי יש קהל. אני מקבלת אמנם המון מכתבי מעריצים מאסירים, אבל גם מעקרות בית ואימהות בנות 60-20. הן אוהבות את התוכנית ורוצות לראות יותר ממני בה. אני חושבת שנשים רוצות לצפות בנשים שהן יכולות להזדהות איתן, נשים שיש להן פגמים, כמו בעולם האמיתי".

 

בעולם האמיתי שבו את חיה, ניתוחים פלסטיים הם כמעט חובה.

 

"לא אצלי. לא תמצאי אותי עושה בוטוקס למשל. הייתי מאבדת משהו כשחקנית אם הייתי מתחילה להזריק. גם הגברים שמצפים ממני לדמות מסוימת בסדרה היו יוצאים נפסדים מזה, איזו מן אישה בגיל העמידה הייתי עבורם? הרי לא הייתי יכולה לזעוף!"