ביקורת משחק: Need for Speed: Carbon

אם חשבתם שמשחק המירוצים NFS: Carbon יציג איזו מהפכה, טעיתם. מצד שני, הוא ממשיך בכבוד את מסורת הסדרה הוותיקה

הנה כל התורה על גלגל מגנזיום אחד: אם היו שואלים לדעתי, ל- Carbon היו קוראים Need for Speed: Underground 2.5. כל מי ששיחק ב-NFS: Underground 2 ירגיש כאן מיד בבית: מירוצים לא חוקיים בשלוש לפנות בוקר, עיר שלמה לנסוע בה, ומכוניות עמוסות ניאונים, טפטים ומפלטים. אפילו הייתי אומר "יותר מדי בבית", אם לא היו בו בכל זאת כמה שיפורים לנוסחה.

 

 

יורדים לקניון 

השיפור המרכזי והבולט ביותר הוא הקניונים שמקיפים את העיר. אין מדובר על מרכזי קניות, אלא על ירידות תלולות סביב-סביב לעיר בה מתרחש המשחק. חלק מהמירוצים היותר-מאתגרים ומותחים נערכים על

 גבי הכבישים הללו, מלאי הפניות החדות, ואין כמו הסכנה של התעופפות מעבר למעקה הבטחון אל התהום הפעורה כדי להזרים את האדרנלין בדם וליצור מירוץ מאתגר ובמיוחד.

 

Carbon משתמש בשטיק של הקניונים עד תומו: יש לנו מירוצי Drift (החלקה) שנערכים על כבישים אלו, יש מירוצים רגילים לאורך הירידה המפותלת ויש דו-קרב מאתגר במיוחד מול בוסים.

 

אז מי כאן הבוס?

שווה להרחיב לרגע על מירוצי הבוסים. כל העיר שלנו מחולקת לאזורים, בכל אזור שולטת קבוצה אחרת ובראש כל קבוצה כזו עומד בוס. אנחנו נשתלט על אזורים על ידי נצחון במירוצים, אבל אז נצטרך גם לנצח את הבוס של אותו אזור - קודם בעיר, במסלול רגיל לפי כל כללי הטקס, ולבסוף - בקניון.

 

המירוץ בקניון מתחלק לשניים: בחלק הראשון הבוס הוא המוביל ואנחנו צריכים להישאר כמה שיותר קרוב אליו במורד כל הדרך המפותלת.

 

בחלק השני, שוב מתחרים באותה דרך, רק שהפעם אנחנו המובילים ועלינו לדאוג לתפוס כמה שיותר מרחק מהבוס שנמצא מאחורינו. המתח האמיתי מגיע כשמגלים שאסור לפגר יותר מדי מאחורי הבוס ושאם נופלים מהצוק - מתחילים את כל הסבב מחדש.

 

לא קל לנצח את הבוסים, בכלל לא. הפניות החדות בהן אפשר להתקע, המעקה השביר והצורך להשאר כל הזמן צמוד אליו בכל מחיר מכריחים את השחקן לעשות את המירוץ עם אפס טעויות. האתגר הזה מוסיף רעננות למירוצים ה"סטנדרטיים" ברחבי העיר.

 

עזר כנגדו

חידוש נוסף של Carbon הוא נהגי העזר שמלווים אותנו בחלק מהמירוצים. נהגי העזר כשמם כן הם - עוזרים לנו לנצח במירוץ. הם נחלקים לשלושה סוגים: חוסמים, מפלסים וסיירים. החוסמים עוזרים "לנטרל" מתחרים שמאיימים עלינו על-ידי התנגשות בהם, המפלסים עוזרים לנו לצבור מהירות באמצעות הצמדות לאחוריהם, והסיירים עוזרים לנו למצוא דרכי קיצור במסלול.

 

למרות שמדובר ברעיון מבורך שמוסיף קצת אופי אישי (לכל נהג-עזר יש שם ושורות דיאלוג משלו) ועוזר גם במירוץ עצמו, היעילות שלהם מוטלת בספק. החוסמים מצליחים לחסום רק את מי שמאחוריי, המפלסים צריכים להיות בדיוק לפניי כדי שאצליח להאיץ בעזרתם, והסיירים עסוקים בעיקר בלהצמד אלי ולהתקע בי מדי פעם. בקיצור, מדובר ברעיון נחמד מאוד, אבל הוא צריך עוד קצת פוליש כדי להפוך לתוספת אמיתית.

 

Carbon מקבל חיזוק נוסף ממקום לא צפוי - העלילה. למרות שהעלילה כוללת כמה הרמות גבה, והדיאלוג, בעיקר, מעניק מימד חדש למילה "רדוד" - היא עדיין עשויה לא רע בכלל ומוסיפה בדיוק את ה"פלפל" הדרוש כדי להניע אותנו קדימה במהלך הקמפיין.

 

לאורך המשחק נחזור כל פעם בפלאש-בק אל אותו לילה גורלי ומסתורי שבגללו נאלץ גיבור המשחק לנוס מהעיר לפרק זמן ארוך. כל דמות חדשה שתופיע במשחק תספר לנו מה קרה באותו לילה מזווית הראיה שלה, עד הפיתרון.

 

כמו במשחקים הקודמים, העלילה מוצגת באמצעות סרטונים מרונדרים מראש בגילומם של שחקנים בשר-ודם, אך הפעם הם מופיעים לכל אורך המשחק ולא מתרכזים בתחילתו.

 

יש הרבה אפשרויות משחק

אולי בגלל שהעלילה יותר מפורטת מהרגיל, הקמפיין לשחקן יחיד דווקא קצר יותר מהרגיל. לשחקן מנוסה יידרשו משהו כמו 10-15 שעות משחק כדי לגמור את הקמפיין מתחילתו ועד סופו. ניתן גם לדלג אוטומטית ממירוץ למירוץ מבלי לעשות את הדרך ברכב ברחבי העיר - אופציה מבורכת בהחלט שחסרה מאוד ב-NFS:U2.

 

מצד שני, יש כל כך הרבה מה לעשות, ממירוצים אקראיים, דרך מירוצים מאורגנים ועד לסדרת אתגרים שלא קשורים כלל לעלילה, כך שקשה לבוא בטענות למישהו.

 

קופא במקומו  

למרות כל התוספות, Carbon לא מהווה שיפור מספיק גדול על-פני הכותרים הקודמים לו: Need for Speed: Most Wanted המצוין ו-Need for Speed: Underground 2 שהגיע לפניו. הגרפיקה נראית כמעט

לגמרי אותו הדבר. המירוצים, בגדול, לא שונים מכל מה שראינו עד כה. המשחקיות זהה כמעט לחלוטין - וכמעט כל הטענות שעלו נגד הכותרים הקודמים תקפים גם עכשיו.

 

למעשה, יש אפילו נסיגה מסומת: מרדפי המשטרה המהנים מ- Most Wanted נעלמו כמעט לחלוטין. טכנית, אפשר לסיים את כל הקמפיין מבלי להשתתף במרדף אחד ראוי לשמו, ומי שרוצה מרדפים צריך לחפש אותם בעצמו - וגם אז התמלוגים שמקבלים ממרדף מוצלח לא שווים את המאמץ.

 

מה יתרסק ראשון - המשחק או המכונית?

המשחק סובל מכמה בעיות טכניות. גם אחרי עדכון לגרסה 1.3 המשחק עדיין לא יציב במאה אחוז, וקרה יותר מפעם אחת שהוא התרסק במעבר בין המירוצים. מצבי המשחק באינטרנט מעניינים בתיאוריה, אבל הממשק הפשטני מדי והלאגים המרובים מוצאים את החשק.

 

לבסוף - ה-AI לא מזהיר במיוחד. לרוב נגיע מיד עם התחלת המירוץ למקום הראשון ונישאר שם כל עוד לא נעשה טעויות. מכל המתחרים רק שניים יצליחו לתת לנו פייט אמיתי: נהג העזר שלנו והבוסים (אם הם משתתפים במירוץ), וזה חבל.

 

השורה התחתונה  

Need for Speed: Carbon הוא משחק מירוצים טוב, אפילו מצוין לפרקים. המירוצים שלו עשויים

 היטב, הוא כולל עשרות רכבים ואפשרויות התאמה אישית, ויש לו את כל הנתונים להיות משחק מוערך.

 

הבעיה היא שהמתחרה הכי גדול שלו הם המשחקים הקודמים בסדרת Need for Speed. מי שרוצה גרפיקה יפה, מירוצים מותחים ומרדפים מותחים עוד יותר - כדאי שינסה קודם את Most wanted. מי שמעוניין במרוצים בלתי חוקיים בלילה - מוזמן לנסות את NFSU:2 שעדיין נראה לא רע בכלל.

 

Carbon אמנם משלב מספר רעיונות מקוריים, אבל הם לא מתגבשים לכדי חוויה מספיק ייחודית. מה שהסדרה צריכה עכשיו זה שינוי דרסטי שיחזיר את הטעם למירוצים. זה קורה חלקית עם מירוצי הקניון ועם נהגי העזר, אבל זה עדיין לא מספיק.

 

עוד באתר vgames המחודש: הסוכן הכפול סאם פישר יגיע גם ל-PS3. יש גם תחרויות, טיפים, משחקי און ליין וחידושים לרוב. היכנסו לאתר.