איפה הגבול בין נסלח לבלתי נסלח?

מה תעשי אם תגלי שהוא שיקר לך? לא שקר קטן ולבן, אלא שקר שגורם לך לחשוב פעמיים על הקשר שלכם? הרי את כל כך אוהבת אותו, ואולי בעצם גם את היית משקרת אילו היית במקומו. איך תשיבי את אמונך באדם שרק אתמול היה הדבר הכי טוב ובטוח שהיה לך, ועכשיו הוא חידה גדולה עבורך

את כל כך אוהבת אותו, הוא כל עולמך, אתם מתכננים עתיד משותף ובונים מערכת יחסים שמרקיעה לה שחקים מיום ליום, את לא רואה כל סיבה שתהרוס את כל זה. עד שיום בהיר אחד, את מגלה שהוא שיקר לך, בגד באמונך, בנושא עבודה, משפחה, זאת שהיא רק ידידה שלו, או אפילו בנושא הכי טיפשי בעולם. אבל זה שקר, משהו שגדל מעצמו מיום ליום, ובפעם הבאה עלול להיות משמעותי יותר.

 

באותו רגע את בטוחה שזה משהו שאין עליו סליחה. את כועסת, נסערת, לא מסוגלת להסתכל לו בעיניים, רוצה להבין למה הוא עשה זאת, איך הוא יכול לשקר דווקא לך, האשה שלו. לחשוב ש"סליחה, טעיתי" יכפר על כך. את נכנסת למחשבות אולי זאת בעצם לא הפעם הראשונה, אולי יש עוד דברים שפשוט היה לו נוח להסתיר ממך, אולי עכשיו זה יימשך כך כל הזמן.

 

מה תעשי, איך תשיבי את אמונך באדם שרק אתמול היה הדבר הכי טוב ובטוח שהיה לך, ועכשיו הוא חידה גדולה עבורך. האם זה בכלל אפשרי לשוב ולהאמין בו. ואת נזכרת שבעצם הוא סיפר לך פעם שבגד בבחורה שאיתה יצא בעבר. אז למה שבך הוא לא יבגוד, אולי זה בעצם באופי שלו לא להיות נאמן?

 

הוא מגיע אלייך עם דובי ועיניים נבוכות ועצובות, רוצה רק שתביני שלא התכוון לפגוע בך, להפך, רוצה שתהיי מאושרת לצידו, כי זה מה שמגיע לך בסופו של דבר. אבל הוא את הפאשלה שלו עשה, ועכשיו הוא עומד על הקצה ולא כל כך יודע מה לעשות, מת מפחד שתגידי לו את מה שהוא הכי לא רוצה לשמוע.

 

את לא יכולה לומר שזה לא עובר לך בראש, ובאותה מידה לא יכולה גם לומר שאת בעצמך אינך מפחדת מזה פחד מוות. הרי רק המחשבה על כך שתתעוררי בבוקר והוא כבר לא יהיה שם לצידך, מחבק, מנשק אותך בשפתיו שעוד החמות מהשינה, המחשבה שלא תשמעי את קולו, לא תבלו יחד בסופי השבוע שאת כל פעם מחכה שכבר יגיעו, המחשבה שתישארי שוב לבד.

 

מתקשרת לחברות לשאול מה הן היו עושות במצבך

את מתקשרת לכל החברות שלך ומנסה להבין מה הן היו עושות במצבך. אחת אומרת לך שאת סתם מגזימה ואין לך בכלל מה לחשוב על פרידה, והאחרת מתפלאת איך את בכלל חושבת להישאר איתו. שוב את בין הפטיש לסדן, לא רואה את הסוף של זה ומרגישה כל כך מבולבלת. את לא מצליחה להירדם, אבד לך התיאבון, ובינתיים הוא ממשיך לשלוח לך הודעות שבמצב אחר היית פשוט נמסה מהן ולא מפסיקה לחייך, אבל עכשיו הדמעות לא מפסיקות לזרום.

 

עובר יום ואת קצת נרגעת, קצת יותר מאופסת על עצמך. חשבת המון, הגעת לתובנות חדשות עם עצמך, נותרות בידייך שתי אפשרויות. האחת להגיע למסקנה שלא שווה להפסיד אותו ובעצם מגיע לו צ'אנס נוסף, הוא טעה, לא עשה את השיקול הנכון, ועכשיו הכדור בידיים שלו להחזיר את האמון ביניכם ולהוכיח לך שזה היה חד פעמי. האפשרות האחרת היא לפסול אותו על הסף, להבין שמי שמשקר או בוגד בך פעם אחת, יעשה זאת שוב. לוותר על הקשר הזה למען השקט הנפשי שלך, במקום לשבת ולחשוב כל הזמן אולי הוא בוגד בי, משקר לי, משחק בי, לא להיות שלמה עם הקשר הזה לעולם.

 

הצעד שתנקטי תלוי באדם שאת, באופי שלך, בסלחנות שבך, בדרך בה את בוחרת להתמודד עם דברים - ולא באהבה שלך לאותו גבר. את יכולה לאהוב אותו בכל ליבך, ועדיין להחליט שלא מתאים לך לחיות בחשדנות. יכול מאוד להיות שתתחרטי על כך בעתיד, ולא תהיה דרך חזרה, אבל זה המחיר.

 

מצד שני, את יכולה להחליט שהאהבה שלכם תנצח את הכל, שהוא אוהב אותך ולא רוצה לפגוע בך, ואחרי שהבין את טעותו, הוא לא יעשה זאת שוב. ואם בכל זאת יעשה זאת שוב – אז כבר בהחלט תדעי מה לעשות בנידון.

 

אני בחרתי לסלוח. בחרתי לתת לו את הצ'אנס שמבחינתי מגיע לו, בחרתי לתת לו לבנות את האמון בינינו שוב מאפס, לעשות מה שהוא רק יכול להוכיח לי שאני יכולה להאמין לו, לבטוח בו, להיות שקטה עם הקשר שלנו.

 

אני יכולה לומר שהיחסים בינינו התחזקו בצורה משמעותית מאז אותו יום, בו הכל היה כל כך לא ברור. היום בו העמדתי אותו מול האפשרות שאולי זה עומד להיגמר גרם לו להעריך את הקשר שלנו, לחשוב מה יהיה אם יאבד אותי - ולהבין שמעכשיו ישתדל לעשות את המיטב כדי לשמור על מה שיש בינינו.

 

לא כל אחת היתה עושה כמוני, אבל ביחסים שבינו לבינה אין נכון ולא נכון, יש רק בחירה שצריך ללכת איתה עד הסוף ולשאת בתוצאותיה, לטוב או לרע.