זה קרה במסגרת ה"בלוג של מאי", בהשתתפות עלמה זק, אסי כהן וטל פרידמן, על תקן שלוש פאקצות בנות עשרה שמהגגות על החיים. כשברקע איום המבחן המתקרב בהיסטוריה הן מתרגלות שאלות שהוצמדו לקוביות של מייקל לואיס, אבל תשובות אין. מזל שיש להן שכנה אחת, שולמית, שהרביצה השכלה בנושא בן גוריון והקו הירוק. בסוף בצר לה, היא נטשה את המקום בייאוש וקראה: "אם יש אלוהים, שיעזור לכן".
במציאות אלוני, המתגוררת בסמיכות לאולפני הצילום, מדירה את רגליה מתוכניות דיונים פוליטיות. הפעם היא נעתרה, דווקא בגלל ההקשר הסאטירי. "כשיש הומור, לפעמים בעיה אמיתית בארץ, זוכה למודעות, כי אנשים לא אוהבים שמטיפים להם", היא מסבירה במהלך הפוגה שלקחה מבדיקת מבחני הסטודנטים שלה באוניברסיטה. "כנראה עשו משאל על הבורות בקרב בני הנוער, ורצו את האפקט שאגלה עד כמה".
התלבטת אם לקחת חלק במערכון?
"לא. כשאמרו לי מה הדבר ושלא דורש טרחה, בשמחה הלכתי. אני אוהבת להשתעשע לפעמים. גם אדם רציני אוהב להשתעשע. היו שני טייקים, אבל זה בסדר, הם אנשים נחמדים. התייחסות משעשעת ונושא חשוב. לפעמים כך זה נתפס יותר טוב".
כבר לא רואים אותך או שומעים ממך בתקשורת.
"אני לא מרבה להופיע וגם אין לי עניין. אני לא שפוטה של טלוויזיה ולא אוהבת את הדיונים שיש, כי בדרך כלל הם לא מפתחים מחשבה שלמה".
הצלחת להבין את השפה העילגת של הבנות בבלוג טי.וי?
"הבנתי כל מילה, אבל הן לא ממש אמרו הרבה".
את חושבת שתוזמני שוב, אולי כדמות מחנכת קבועה?
"לא חושבת שזקוקים לי, זה היה גימיק נחמד".