מי צריך עוד חוק נגד שיתוף קבצים פיראטי?

הבעייה אינה החוק אלה האכיפה, כאשר למשטרה יש חוקר וחצי האחראים על כל פשעי המחשב, והם מתרכזים בפשעים חמורים יותר כפדופליה ברשת, אין טעם לחוקק עוד חוק אלא יש לספק פתרון לאכיפה

כשהייתי ילד- וזה היה מזמן - הייתה נפוצה בדיחה שבה היה ילד מעביר את ידו בתנועה גלית ושואל "מה זה?" ולאחר ניסיונות אין סופיים לנסות ולנחש היה משיב הילד השואל כי גם הוא אינו יודע את התשובה אבל הינה בא עוד אחד ומניף את ידו בתנועת גל נוספת.

 

אז לאחר שהיה לנו הצעת חוק בנושא דואר זבל - "הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון - מניעת פניות בלתי מוזמנות), התשסד-2004" - מאוגוסט 2004 מגיעה עוד הצעת חוק (מיותרת): "הצעת חוק זכות יוצרים (מדיה דיגיטלית), התשס"ו – 2006" (מסמך pdf). אך אין לי על מה להלין, שהרי מדובר בהצעה חוק שבמידה ותתקבל כחוק יווצר מצב בו יהיו שני חוקים האמורים להסדיר את אותו תחום, ואיזו חגיגה זו לעורכי הדין שנוכל לייצר דיונים ללא סוף רק כדי לקבוע איזה מהחוקים גובר באירוע ספציפי.

 

הצעת החוק מפנה להגדרה של זכות יוצרים לחוק ולפקודה. החקיקה הקיימת קובעת כי זכות היוצרים מופרת כאשר נעשה שימוש ביצירה שלא בהסכמת בעל זכות היוצרים. הסכמת הבעלים כוללת גם את ההחלטה על אופן ואם בכלל לפרסם את היצירה. כבר כיום תכנים ותמונות באינטרנט מוגנים על-ידי חוקי זכויות היוצרים קיימים והעתקה של יצירה מהאינטרנט היא מעשה השמור בלעדית לבעל זכות היוצרים.

 

החוק מאפשר לשופט לתת פיצוי סטטוטורי של 10,000 עד 20,000 שקלים להפרה שבו התובע (בעל זכות היוצרים) לא רוצה או לא יכול להוכיח מהו הנזק שנגרם לו בהפרת זכות יוצרים. במקרה כזה רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לו לכל הפרה פיצויים בשיעור שלא יפחת מ- 10,000 שקלים חדשים ולא יעלה על 20,000 שקלים חדשים (צו של שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לשנות את השיעורים האמורים).

 

אין עותק פיראטי, יש משתמשים פיראטיים

בהסבר להצעת החוק נרשם "ההתיחסות בחקיקה ובפסיקה לא הבחינה בין עותק חוקי לעותק פיראטי". חשוב להדגיש כי עד כמה שידוע לי, עדיין אין דבר כזה עותק פיראטי. על פי החוק הקיים השיעתוק נעשה תוך הפרת זכות היוצרים או לא.

 

האנשת העותק תיצור בעיות משפטיות סבוכות ומיותרות. מבחינת בעל זכות היוצרים הנזק זהה אם הוצג בפומבי סרט DVD ואין נפקא מינה אם המקור הוא ספריית DVD (לשימוש פרטי ואישי) או אתר שיתוף קבצים.

 

כבר כיום ניתן לקבוע כי מי שאינו רוצה "להפר זכויות יוצרים" חייב לנהוג על פי כללים מנחים:

 

1. יש לצאת מנקודת הנחה שכל היצירות באתרי האינטרנט מוגנות בזכויות יוצרים. על פי החוק, זכויות היוצרים שייכות ליוצר או למי שהיוצר העניק לו זכויות יוצרים. זוהי זכותו של בעל זכויות יוצרים לאשר שימוש חופשי בתמונה שלו, או שימוש חלקי, למשל רק לאתרי אינטרנט, או להגביל כל הגבלה אחרת המתאימה לו. אם לא כתוב במפורש שמותר – אז אסור להוריד.
   
2. גם למלל, קצר ככל שיהיה (כן גם על "טוקבק"), יש זכויות יוצרים. החוק מאפשר לצטט מתוך טקסט, אך יחד עם זאת, חשוב לבדוק שהציטוט עומד בקריטריונים של החקיקה והפסיקה – כדי שלא יווצר מצב שבו הציטוט "מוציא דברים מהקשרם" או הופך את כוונת המשורר. חשוב גם לברר שהכותב המקורי לא הגביל את זכויות הציטוט – גם זו זכותו המלאה והמונופוליסטית של היוצר.
   
3. קיימת גם זכות הנקראת "זכות מוסרית". לכל יוצר יש זכות מוסרית, שהיא זכות נפרדת, שאינה תלויה בזכויות היוצרים, אינה ניתנת להעברה ושנשארת בידי היוצר. זכות זו היא הזכות להופיע כיוצר, ולוודא שהיצירה תוצג ללא עיוותים ובאופן שאינו פוגע ביצירה או ביוצר. גם לאחר רכישת זכות היוצרים חשוב לדעת כי אסור לפרסם אותה כאילו נוצרה על-ידי מישהו אחר.
   
4. הטענה שכאשר מבצעים מספר שינויים ביצירה המקורית מבטלים את זכויות היוצרים של היוצר המקורי – אינה טענה נכונה! אם הועתק חלק מהותי מהיצירה יש הפרה של זכויות יוצרים, גם אם לכאורה נוצרה יצירה חדשה לחלוטין. אז מי שמוריד סרט ומוסיף תרגום לעברית, אולי יש לו זכויות יוצרים על התרגום אבל עדיין הוא מפר את זכויות היוצרים של הסרט.
   

לדעת הכותב המצב החוקי הקיים היום הוא כי הורדה לשימוש פרטי (שאין רווח כספי בצידה) הנצרבת מיידית לתקליטור ונמחקת מהכונן הקשיח אינה הפרה של זכויות יוצרים. זאת תוך שילוב של סעיפים 3א עד 3ו לחוק ופס"ד ע"א 326/00 עיריית חולון נ' אן.אם.סי מוסיקה בע"מ, פ"ד נז(3), 658.

 

הבעייה אינה החוק אלה האכיפה, כאשר למשטרה יש חוקר וחצי האחראים על כל פשעי המחשב, והם מתרכזים בפשעים חמורים יותר כפדופליה ברשת, אין טעם לחוקק עוד חוק אלא יש לספק פתרון לאכיפה.

 

מרושתים: לבלוג המלא