לאור הכוונה המתגבשת לשחרר אסירים פלסטינים כמחווה לאבו-מאזן לרגל חג הקורבן, ראוי להיזכר במספר עקרונות יסוד במשא-ומתן משברי, בהקשרו הישראלי-פלסטיני.
ראשית, על ראש הממשלה להכריע האם שחרורו של גלעד שליט יהיה במסגרת עסקה כוללת, שמרכיביה, בין היתר: הקמת ממשלת אחדות בצד הפלסטיני, הפסקת אש יציבה וביסוסה של כתובת לשיח מדיני - או שמא נסתם הגולל על כיוון זה, וכעת הופך שליט לנכס-עובר-לסוחר במלחמת הכנופיות המתחוללת בעזה. נראה כי בהסכימו לשחרר אסירים שלא בזיקה כלשהי לעסקת שליט, בוחר אולמרט - אולי שלא מדעת - באפשרות השנייה.
שנית, אם עדיין רואה ראש הממשלה את שחרור האסירים כצעד לחיזוקו של אבו-מאזן, אשר יקדם עסקה כוללת לשחרור שליט - אזי הוא טועה בשלושה טעמים:
יחד עם זאת, עדיין אפשר להשתמש בשחרור אסירים שלא במסגרת עסקת שליט על מנת לשנות את כללי המשחק במשא-ומתן מול החמאס, וזאת באחת משתי דרכים: האחת, שחרור מאות רבות של אסירים פלסטינים, אנשי פתח, המוכיח לציבור הפלסטיני כי רק דרכו של אבו-מאזן, דרך המשא-ומתן, תביא תוצאות דרמטיות עבורם. שחרור מאות רבות של אסירים יצור גל הדף בציבור הפלסטיני, שיביא לשינוי מהותי במגעים לשחרור החייל החטוף. הדרך השנייה, אם תשחרר עכשיו ישראל מספר לא גדול של אסירים, ותודיע כי מעתה שחרור אסירים יהיה רק כחלק ממהלך מדיני מול אבו-מאזן-פתח-אש"ף, ולכן "עסקת הבסיס" משתנה: מעסקת שליט תמורת מאות אסירי חמאס - לעסקת "אחד תמורת אחד", קרי: שליט הוא לוחם איכותי, ותמורתו תשחרר ישראל רק איש חמאס אחד. אסירים אחרים ישוחררו בערוץ המדיני, ולא בזה הצבאי.
ניתן אם כך למנף שחרור אסירים כחלק מתהליך המשא-ומתן, אולם לשם כך נדרשת חשיבה יצירתית, אשר אינה חוזרת על שגיאות העבר, אלא מנסה להתאים את תהליך המו"מ למציאות המשתנה.
הכותב הוא מומחה ומרצה למו"מ מדיני ועסקי, ובעבר השתתף בצוותי השיחות מול ירדן והפלסטינים