החלטתו של שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית לבטל את פרוייקט שיקום השכונות ב-63 מתוך 100 השכונות בהן הוא מופעל, סוקרה בתקשורת בקול ענות חלושה.
כבוד השר אינו מתכוון חלילה להקטין את הוצאות משרדו על חשבון העניים. הוא בסך הכל רוצה, לדבריו, "לרכז מאמץ" ב-37 השכונות שהוא משאיר בפרוייקט. אחת מהשכונות בהן בחר השר שלא "לרכז מאמץ" היא שכונת חליסה שבמזרח חיפה.
מרבית תושבי חליסה הם עובדים קשי-יום או מובטלים. רובם ערבים או עולים מאתיופיה, שתי קבוצות שהממסד הישראלי כבר הרגיל עצמו להתעלם ממצוקותיהן. הבתים בחליסה בחלקם ישנים, בני כמה עשורים, ובחלקם שיכונים. העירייה לא מתייחסת לתושבי חליסה אלא כאל מטרד, ומשקיעה יותר בגינות הציבוריות במרכז הכרמל מאשר בתשתיות בשכונה. לכן הייתה לאורך השנים חשיבות לכספים המעטים שהגיעו לחליסה מפרוייקט שיקום השכונות, לצורך שיפוץ בתים ודירות ולטיפול בביוב ובחלק מהרחובות.
גם מצבו של הנוער בשכונה אינו מזהיר. לשכת הרווחה שבשכונה מפעילה הרבה פרוייקטים לנוער במצוקה, אך עדיין לא מצליחה להגיע לכל ילד שנזקק לה. מועדון הנוער ברחוב הגיבורים עומד מוזנח וכמעט ריק מעבודה קהילתית. מגיעים אליו הרבה ילדים חסרי מעש בשעות אחר הצהריים, מעט אנשים שיכולים לעבוד איתם, והרבה מאוד בלאגן.
אילו הייתה משתמשת הממשלה בפרוייקט שיקום השכונות כדי להזרים כספים לעבודה עם הילדים והנוער בחליסה, היו הרבה פחות מקרים של הידרדרות לפשע ולסמים בשכונה. אבל ממשלות ישראל החליטו דווקא לקצץ שוב ושוב בתקציב שיקום השכונות, עד שהשר שטרית החליט לבטל אותו לחלוטין בחליסה ובשכונות אחרות.
זה לא ש"אין כסף" להוסיף לתקציב פרוייקט שיקום השכונות. אלא שהפיכת חליסה ושכונות עוני אחרות ברחבי הארץ למקום שטוב לחיות בו, לא נמצאת בראש סדר העדיפויות של הממשלה.
אילו היה הפרוייקט מוצב בראש סדר עדיפויות זה, ניתן היה למצוא לו מימון במספר דרכים: הממשלה יכולה להטיל מס אמת על הבורסה, או להחזיר לרמתו הקודמת את מס החברות, להשיב מסים שמוטלים בעיקר על האלפיון העליון, או לבטל את הרפורמה במס אותה הוביל בנימין נתניהו, שמפחיתה משמעותית את רמת המס של העשירים. הממשלה יכולה להטיל מס ירושה, שגם יכניס כסף לקופת המדינה וגם יצמצם את הפער החברתי שעובר מדור לדור.
ראש הממשלה אהוד אולמרט הביע תמיכה בהחלטת השר שטרית. אותו מעניינים בעיקר אנשי העסקים שהוא מיודד עמם, אלו שיממנו את קמפיין הבחירות הבא שלו.
אם לא יתפתח מאבק ציבורי רחב של תושבי השכונות ושל כל מי שמתנגד לפער החברתי בישראל, אזי בשכונות התקווה, כפר-שלם ושכונת הארגזים בתל-אביב, בקטמון ח' וט' בירושלים, בוואדי ניסנס וחליסה בחיפה ובעוד עשרות שכונות ברחבי הארץ לא יהיה עוד שיקום שכונות. חובתנו המוסרית היא להיאבק נגד הגזירה הזאת.