לפני קרוב לשנתיים, התרחש במזרח התיכון אירוע היסטורי, שמשום מה לא חדר להכרה הציבורית הישראלית. הממשל הסורי הכיר, לראשונה, בכך שחבל אלכסנדרטה (אטאי) הינו שטח טורקי ריבוני, גם לאחר עשרות שנים, בהן דרשה סוריה במפגיע נסיגה תורכית משטחים אלו. במקביל, סוריה ממשיכה לעמוד בעקשנות על תביעתה לנסיגה ישראלית מן הגולן. איך ניתן להסביר את השניות בהתייחסות הסורית לשני חבלי ארץ אלה?
בשני המקרים מדובר בחבלי ארץ שבתקופות שונות היו שייכים לסוריה, היום הם בריבונות של שכנותיה, וסוריה רואה בהם שטח סורי ותובעת ריבונות עליהם. אם יש הבדל בין השניים, הרי דווקא תביעתם של הסורים על הגולן חלשה יותר מאשר על אלכסנדרטה. באלכסנדרטה, בניגוד לגולן, חיה אוכלוסיה ערבית – סורית גדולה. הגולן, בניגוד לאלכסנדרטה, היווה בסיס לתוקפנות סורית נגד שכנתה; תוקפנות שבעטיה הפסידה את הגולן.
ההבדל בין הגולן לאלכסנדרטה אינו נעוץ בעמדה הסורית. בשני המקרים העמדה הסורית היתה זהה – דרישה חסרת פשרות ל"החזרת" השטח לריבונות סורית. בשני המקרים חינכה סוריה את אזרחיה וילדיה שמדובר בשטח כבוש. בשני המקרים, בכל המפות הסוריות הגולן ואלכסנדרטה צויינו כאזורים סוריים.
ההבדל המשמעותי הוא בין היחס של תורכיה לאדמתה, לריבונותה ולגבולותיה, לבין היחס של ישראל לריבונותה, לאדמתה ולגבולותיה. טורקיה, במשך עשרות שנים, לא היתה מוכנה לדון ולו על פשרה כלשהי באלכסנדרטה. היא מעולם לא הביעה נכונות לוותר על אלכסנדרטה תמורת שלום. היא מעולם לא נשאה ונתנה על נסיגה מאלכסנדרטה. גישתה היתה פשוטה וברורה – אלכסנדרטה שלנו. נקודה.
טורקיה גילתה במשך עשרות שנים נחישות בשמירה על יעדיה הלאומיים והאינטרסים האסטרטגיים שלה. מתברר, שהעקשנות והסבלנות השתלמו. כאשר האינטרס הסורי חייב יחסי שלום ושכנות טובה עם תורכיה, הכירה סוריה במציאות ובניגוד לשבועותיה במשך עשרות שנים, היא ויתרה על אלכסנדרטה.
מן הראוי שישראל תאמץ את המודל הטורקי ותכבד את ריבונותה על הגולן כפי שטורקיה כיבדה את ריבונותה על אלכסנדרטה. כמו הטורקים, כך גם על ישראל לגלות נחישות וסבלנות. לא לדון על הגולן, לא לשאת ולתת על הגולן, לא להסכים ליצירת זיקה כלשהי בין הגולן לבין השלום עם סוריה. כמו תורכיה על ישראל לומר שהגולן שלנו. נקודה.
כמו לטורקיה, גם לישראל הנחישות תשתלם. ואם ביום מן הימים האינטרס הסורי יהיה לחתום על הסכם שלום עם ישראל, תאלץ סוריה להכיר במציאות ולקבל את ריבונותה של ישראל על הגולן. תורכיה חיכתה בסבלנות 66 שנים. יתכן שאנו נמתין פחות.
המחיר נקוב? הכל בראש שלנו. עלינו לשנות דיסקט ולהבהיר: אנו מוכנים לשלום עם סוריה, חרף הסתייגותנו ממשטרו של אסד, אולם על הסורים לדעת שמחיר השלום נקוב: עליהם לוותר על דרישתם לקבל מידינו את הגולן.