הרמטכ"ל לשעבר, רא"ל (מיל.) דן שומרון, יציג מחר (יום ו') בפני בכירי המטה הכללי את מסקנות התחקיר שערך על תפקוד המטכ"ל במלחמת לבנון השנייה. בכך יגיע לסיומו, יומיים לפני המועד הקצוב, תהליך הפקת לקחי מלחמת לבנון השנייה בצה"ל. ההערכה בצה"ל היא כי התחקיר לא יפגע מהותית ברמטכ"ל, רב-אלוף דן חלוץ, ויאפשר לו להמשיך בתפקידו ולהמתין למסקנותיה של ועדת וינוגרד.
התהליך היה ארוך וכואב. יותר משלושה חדשים תיחקרו כחמישים צוותים, לעומק ולפרטי פרטים, כל היבט של הלחימה. בראשות הצוותים שחקרו את הנושאים שבהם התגלעו הכשלים העיקריים במלחמה עמדו אלופים במילואים עתירי ניסיון. מסקנות כמה מהתחקירים, שפורסמו בתקשורת, גרמו לזעזועים בצה"ל ובציבור הישראלי ונשמעו קריאות להתפטרות הרמטכ"ל. אבל חלוץ לא נרתע והמשיך בתהליך המטלטל. לפני כמה שבועות סיימו כל צוותים את עבודתם והציגו את מסקנותיהם לרמטכ"ל ולבכירי המטה הכללי. מלבד, כאמור, דן שומרון, שמסקנותיו יוצגו רשמית בסוף השבוע.
הרמטכ"ל לא המתין. לפני ימים אחדים ביקש, וקיבל לידיו, את הממצאים העיקריים של שומרון על תפקוד המטכ"ל במלחמה. מייד אחר כך כינס את אלופי המטכ"ל לדיון הפקת לקחים מסכם. בדיון זה הוגדרו הלקחים העיקריים שצה"ל הפיק מהמלחמה ונקבעו הנושאים העיקריים שבהם כשל צה"ל במלחמה ואשר בתיקונם יש לטפל בעדיפות ראשונה. "The top 10" (עשרת הראשונים) בלשונו של חלוץ. מייד אחר כך נערכו השינויים וההתאמות הדרושים בתכנית העבודה של צה"ל לשנה הבאה, כדי לאפשר תיקון מואץ של הכשלים העיקריים.
ביום שני הקרוב, היום הראשון של 2007, יציגו הרמטכ"ל ובכירי צה"ל את עיקר לקחי המלחמה ואת תכנית העבודה לתיקון הכשלים בפני הסגל הפיקוד הבכיר של צה"ל. כינוס סגל הפיקוד הבכיר ימשך יומיים, ואחריו יכנס הרמטכ"ל מסיבת עיתונאים שבה יביא את ממצאי תחקירי המלחמה ואת תוכניות צה"ל לתיקון הכשלים לידיעת הציבור הרחב.
חלוץ תחקירי המלחמה
תהא הדעה אשר תהא על תפקודו של חלוץ כרמטכ"ל במלחמת לבנון השנייה (הוא עצמו מודה שעשה טעויות קריטיות, למשל כשנמנע מלגייס אוגדות מילואים מייד עם תחילת המלחמה), אין חולק על כך שתהליך תחקור הלקחים ותיקון הכשלים שהתניע אין לו אח ורע בתולדות צה"ל. למעשה, גם לא בתולדות מדינת ישראל. אפילו ועדת אגרנט, שחקרה את כשלי מלחמת יום הכיפורים, לא חקרה ביסודיות, בהיקף ותוך ירידה לפרטי הפרטים של כל היבטי הלחימה כפי שתחקר צה"ל את עצמו בעקבות מלחמת לבנון השנייה.
גם האופן שבו התבצעו התחקירים - באמצעות חמישים צוותים שבראשם קצינים מנוסים שברובם כבר אינם בשירות פעיל - הבטיח חשיפה מקיפה וחסרת תקדים של הכשלים. זאת למרות שהרמטכ"ל, שיזם את התהליך, ידע היטב שלפחות כמה ממצאי התחקירים יצביעו עליו אישית כאחראי למחדלי ולכשלי המלחמה.
כמה ממבקשי ראשו של הרמטכ"ל טוענים שבעצם מדובר במהלך הישרדות מתוחכם. לטענתם, פתח חלוץ בתהליך תחקור צה"לי עצמאי והאיץ אותו כדי לרכך ולמסמס את המכות שינחיתו עליו ועדת וינוגרד וועדת חוץ וביטחון של הכנסת. חקירה במגרש הביתי-הצה"לי, טוענים חסידי תיאוריה זו, אמורה הייתה להגיע למסקנות 'מאוזנות' יותר מבחינת חלוץ על כשלי צה"ל במלחמה ולהשפיע על מסקנות הוועדות האחרות שיסיימו אחריה את עבודתן. אבל אם זו הייתה מזימתו של חלוץ, מדוע מינה את גדולי מבקריו מבין האלופים במילואים לעמוד בראש צוותי התחקיר הצה"ליים? הרי רבים מהם אמרו במפורש ובגלוי שהם מבקשים את ראשו עוד לפני שהחלו לתחקר את המלחמה?
תיאוריה אחרת גורסת שחלוץ יזם ועיצב את תהליך הפקת הלקחים הצה"לי כך שיוכל לחלוק את האחריות לכשלים במלחמה עם קצינים בכירים רבים אחרים בצה"ל. זאת, כדי להעמיד את הדרג האזרחי והציבור בפני הצורך לבחור בין עריפת ראשים סיטונית בצה"ל - כולל ראשו של הרמטכ"ל - לבין החלטה להניח למטכ"ל הנוכחי להמשיך בתפקידו ולטפל בליקויים שנתגלעו במלחמה. גם תיאוריה זו אינה תקפה מעצם המבנה ההירארכי הקשיח של הצבא. הרמטכ"ל נושא באחריות הראשית לכל מה שקורה בצה"ל ובעיקר למעשיהם ומחדליהם של הבכירים העובדים ישירות תחת פיקודו. מכאן ששותפים למחדליו אינם מיטיבים את מצבו ומשפרים את סיכוייו לשרוד בתפקיד.
ובכלל, קשה לקבל את הטענה שההישרדות בתפקיד היא שמכוונת ומניעה את מעשיו של הרמטכ"ל בתקופה הנוכחית. אילו הייתה הישרדות בראש מעייניו ספק אם היה פותח בחקירה חסרת פשרות של הדלפות קצינים בכירים לעיתונאים בזמן המלחמה. חלוץ לא רק שנוקט בכל האמצעים לברר את זהות המדליפים והמודלפים. הוא גם נותן להבין כי בכוונתו למצות את הדין עם הקצינים שמעורבותם בהדלפות תוכח. בכך הוא מייצר לעצמו עימות מסוכן לא רק עם התקשורת, אלא גם עם קבוצה גדולה בשדרת הפיקוד הבכיר של צה"ל. זאת בשעה שהוא זקוק לכל טיפה של תמיכה משני גורמים אלה.
המסקנה המתבקשת היא שפיו, מוחו וליבו של חלוץ שווים וכי הוא מבקש לתקן את הליקויים שנתגלעו בתפקודו של צה"ל ובתפקודו הוא על פי מיטב מסורת התחקור של חיל האוויר. אותה מסורת של תחקירים יסודיים וחושפניים שהעניקה לחיל את מיטב יתרונותיו ועוצמתו. הוא עשה זאת למרות שידע כמעט בוודאות שממצאי התהליך יפגעו אנושות ביוקרתו הציבורית ויחוללו משבר אמון בו בקרב הפיקוד הבכיר של הצבא. כל זה כבר קרה וקורה. אף על פי כן לא נרתע חלוץ ופתח עוד לפני סיום התחקירים בתיקון מהיר של הכשלים באימון יחידות המילואים.
השאלה עתה היא, האם חלוץ יסתפק בהישג שרשם במבצע חשיפת הליקויים ויחליט בסיומו לפרוש מצה"ל - או שיתעקש להיות זה שיוביל את תהליך השיקום ותיקון הכשלים. שאלה נוספת היא אם חלוץ - רמטכ"ל יוצא חיל האוויר - מסוגל וכשיר להוביל את הרפורמות הנחוצות בעיקר בצבא היבשה.
במה שנוגע לטווח הקרוב, התשובה לשאלה הראשונה ברורה: חלוץ מתכוון להמשיך בתפקידו, כל עוד יזכה לגיבוי מצד שר הביטחון וראש הממשלה וכל עוד יחוש ששדרת הפיקוד הבכיר בצבא נותנת בו אמון ופועלת על פי הנחיותיו. לדבריו, התנאים האלה מתקיימים כעת ולכן הוא נשאר. נראה גם שלמרות היותו איש חיל האוויר הוא מאמין שיש ביכולתו וביכולת אלופי המטה הכללי שצברו ניסיון במלחמה, להתניע ולקיים את תנופת תיקון הליקויים בצבא היבשה ובתפקוד המטכ"ל והפיקודים.
אבל זה עדיין לא סוף פסוק. מעל ראשו של הרמטכ"ל מרחפת עדיין חרב מסקנותיה של ועדת וינוגרד, שתסיים עבודתה בעוד חדשיים-שלושה. חלוץ מביא בחשבון כמה אפשרויות: האחת - שועדת וינוגרד תמליץ להחליפו, כלומר תדיח אותו. האפשרות השנייה היא שהוועדה לא תגיע למסקנות חד-משמעיות לגביו. במקרה כזה - אם ימשיך לקבל גיבוי מהדרג המדיני ומבכירי פקודיו - הוא ימשיך לכהן. אם יחוש שלא נותנים בו אמון, הוא עשוי להחליט בעצמו לפרוש. הוא אמנם אומר שהלחץ הציבורי עלול להכניע אותו - אבל מי שמכיר אותו יודע שלא יוותר בקלות אם לא יוכיחו לו בעליל שגילה חוסר אחריות באופן שבו ניהל את המלחמה בלבנון.