על אהבה בלתי אפשרית, סתיו יפני ואפרסמונים כתומים

איריס ז'ורלט פוגשת את הגר ינאי, שחייתה גם היא ביפן, לשיחה על אהבות בלתי אפשריות, געגועים ליפן וליפנים ומספרת על האפרסמון - אחד מסמלי הסתיו היפני המובהקים

"אז מה, באמת היה לך רומן עם נזיר?", אני שואלת. "כן", הגר ינאי שולחת אלי חיוך ענוג, "זה ספר אוטוביוגרפי לגמרי ומי כמוך יודע שיפן מספקת מספיק סיפורים, כך שלא צריך להמציא". ברומן שלה 'אישה באור', תיארה הגר בפרוטרוט את שהותה ביפן שארכה שנה ובמהלכה היא השתלמה בזן בודהיזם, עבדה כמארחת ברובע גינזה, עברה משם למנזר בקיושו ושם אכן התאהבה בנזיר ולא סתם נזיר, אלא הנזיר הראשי של מנזר הזן שבו שהתה. רומן סוחף, אסור והרסני. רומן שעלה לנזיר הראשי, אהובה של הגר, בתואר שלו, שכן משם הוא הורד ישר לתחתית סולם הדרגות במנזר.

 

"ואיך הוא היה, חתיך?", אני מתמקדת בשאלות הפילוסופיות החשובות. "בוודאי", היא עונה בלי להתבלבל, "נראה לך שהייתי מתאהבת במישהו מכוער?". אנחנו ישובות בקפה תל אביבי, היא עם ההפוך, ואני עם החליטה שלי, ומפנטזות ביחד על יפן ועל מה שלא פחות חשוב, על היפנים. "אז איפה הוא היום? אתם בקשר?", אני שואלת. "היום הוא באוסטרליה", היא משיבה, "בסוף הוא התחתן עם אישה לבנונית". ליבי נחמץ למשמע החדשות - הרי כולם רוצים סוף טוב לסיפור אהבה בלתי אפשרי, ומה יותר בלתי אפשרי מאשר רומן עם ראש מנזר.

 

היא מספרת לי על געגועיה ליפן ואני אומרת לה שאפילו כשאני מצויה בחופשת מולדת, אני מתגעגעת לארץ השמש העולה. אנחנו מסכמות שיפן נכנסת לעצמות או כמו שאני קוראת לה לפעמים: חיידק טורף. "אז למה את הכי מתגעגעת ביפן?", אני ממשיכה לחקור, "להכל", היא עונה, "ליפן, ליפנים, לתרבות, לאוכל". נו, איך אפשר בלי אוכל. " ומה עם אפרסמון? עכשיו העונה", אני מזכירה לה. "קאקי! היא צוהלת, בטח! כמה שזה טעים. איך אני מקנאה בך שאת חוזרת מחר ליפן", היא מסכמת.

 

סתיו יפני עם ערמונים ואפרסמונים

לסתיו היפני על שלל גווניו המרהיבים, שני סממנים קולינריים מובהקים: ערמונים ואפרסמונים. בראשונים ניתן להיתקל ברחובות טוקיו, בתוך הממתקים היפנים (הוואגאשי), בעוגות ובקינוחים והאפרסמונים נמצאים גם הם בכל פינה, וחנויות הפירות  (כן יש חיה כזו בטוקיו - חנות לפירות בלבד), מלאות בפירות עצומים בגודלם, לעיתים בעלי צורה חרוטית ולרוב ללא גרעינים (פלאי ההנדסה הגנטית). האמת היא שהאפרסמונים הכי טעימים הם השלמים המיובשים - מין גירסה ענקית של משמש מיובש, שנימוחה בפה ואידיאלית למילוי.  

 

באופן מסורתי נהוג לחשוב שהפרי הזה אינו יפה לבריאות משום שהוא מזיק למערכת העיכול. השם הרע הזה נובע מתהליך הבחלה לקוי, שהיקשה על עיכולו, במיוחד עבור מי שהפריז באכילתו. כיום התהליך שוכלל ואין הגבלה על כמות הפירות שאפשר לאכול. יותר מזה, ממחקר שנערך באוניברסיטה העברית עולה כי אכילת אפרסמון אחד ליום מקטינה את הסיכון לחסימת עורקים, ובכך את הסיכוי לחלות במחלת לב. כל זה בזכות תכולה גבוהה של סיבים תזונתיים, נוגדי חימצון, מינרלים וקרוטן. 

 

מקור האפרסמון בדרום-מזרח סין, משם עבר ליפן, ובשתי המדינות עושים לו כבוד גדול. במאה הקודמת האפרסמון הופץ לארצות שונות, עם אקלים סובטרופי או מעט קריר. לישראל הוא הובא בתחילת המאה, אולם רק באמצע שנות השבעים, לאחר הצלחות בטיפול בפרי לאחר הקטיף, התרחב הגידול, וכיום הוא מיוצא לאירופה ולמזרח הרחוק. העץ זקוק למנות קור מועטות בלבד לשם לבלוב ופריחה באביב, ואפשר לגדלו ברוב חלקי הארץ. העונה בה הוא מניב פרי היא מספטמבר עד מרץ.

 

ואחרי שנזכרנו באהבה הבלתי אפשרית, שהפכה לאפשרית, בואו נכין סלט מאפרסמונים בניחוח אסיאתי.

 

סלט אפרסמון של ורוניקה

המרכיבים: 

6 אפרסמונים גדולים, קלופים מגולענים אם צריך, ופרוסים דק

1 כוס גרעיני רימונים

1 בצל סגול בינוני פרוס דק

לרוטב:

2 כפות שמן שומשום

לימון סחוט או ליים

1 כפית חרדל יפני או רגיל

1/2 כפית כמון או לפי הטעם

1 כף רוטב סויה

לקישוט:

1/2 כוס עלי כוסברה קצוצים

 

אופן ההכנה:

1. מסדרים בכלי רחב את האפרסמונים, מעל מניחים את הבצל והרימונים.
2. מערבבים היטב את חומרי הרוטב בצנצנת ויוצקים על הסלט. מקשטים בעלי כוסברה ומגישים.

 

בתיאבון!