לרומנטיקניות: ליצ'או
מה יותר רומנטי מליצ'י? האמת, הרבה דברים. מצד שני, בוטניקה לא היתה אף פעם הצד החזק שלי ואלכוהול דווקא כן - ולכן הופתעתי כשמישהו החליט להכניס ליצ'י לבקבוק ולהוציא ממנו ליקר לא רע בכלל. הליצ'או (כ-130 שקל לבקבוק) הוא ליקר כל כך נעים, שאפשר להוריד אותו אפילו בצ'ייסר. המינון האלכוהולי המתון יחסית (20 אחוז) הופך אותו לבסיס אידיאלי לקוקטיילים, כאלה שלא ידפקו את הראש, אבל בהחלט ירוממו את מצב הרוח. הליצ'י המתקתק משתלב נהדר עם וודקה (ואז הוא כן דופק את הראש) ומיץ פרי - במיוחד פרי טרופי. אני הייתי הולכת איתו צעד אחד קדימה ומוסיפה מנה לכוס יין מבעבע; האפקט הוויזואלי הוא של קיר רויאל, האפקט הגסטרונומי של קינוח, והאפקט המנטלי מתעלה על שניהם.
למלנכוליות: לדאייג
הלדאייג אינו ויסקי קל לשתייה: ראשית הוא מעושן מאוד, וטעמי הכבול בו יכולים להתחרות במקורות מוכרים יותר כמו הלאפרויג או הלגאבולין. ריחו כשל שמן פשתן אבל טעמו קל יחסית. מחירו הנוח (בהשוואה לסינגל-מאלטים) - 216 שקל - יבטיח לך אספקה סבירה וסדירה לימי הקור, בתקווה שתגיעי בסופם לאביב חייך (מה שקורה בדרך כלל שבועיים אחרי שהחלטת להיות אמנית לסבית).
למשקיעניות: פונץ'
יש מי שמבקשת ללחום במלנכוליה החורפית הרטובה לא בעזרת רומנטיקה או קשיחות גברית, אלא דווקא באמצעות מסיבה עם חברים ופונץ' ריחני. ומאחר שמספר המתכונים לפונץ' מוצלח הוא כמספר ימי החורף, אתמקד ביסודות החשובים ואותיר לכן פתח לפרשנות אישית. ראשית, יין אדום: כל נציג סביר באזור ה-40 שקל יהיה בסיס טוב. שנית, מקלות קינמון. הרכיב השלישי והמשכר ביותר הוא הברנדי, וכאן נפתחת קשת מחירים רחבה למדי - מתוצרת הארץ ועד לקוניאק מובחר. כאן אמליץ על פשרה: ברנדי ישראלי בשם "קינג דייויד", שנותן פייט נאה לכמה מהמובחרים של אירופה. השותף הרביעי לפשע הוא פרי אחד לפחות, תפוז או תפוח, שאפשר לחתוך ישירות אל הסיר, ולבסוף - מי סוכר להמתקה. אם תשתמשו ברכיבים דלעיל בתבונה, הרי שליבכן יתמלא באופטימיות זעירה לפחות עד סוף פברואר.