האורז הוא לב ליבה של הארוחה התאית. למעשה הוא עיקר הארוחה, כשכל שאר המנות נועדו להוסיף טעם, מרקם ועניין לארוחה. לנו כמערביים קצת קשה להבין זאת מאחר שואצלנו עיקר הארוחה הוא מנה חלבונית כלשהי (מן החי או מן הצומח) שאליה מתווספת תוספת פחמימתית כלשהי.
התרבות התאית נולדה מתוך שדות האורז ובהרבה מובנים ניתן לומר שהאופי התאי הוא תולדה של הגידול העיקרי – חריצות, שמחת חיים (שמאוד עוזרת כשאתה עומד יום שלם עם גב כפוף ורגליים טבולות במים) ויכולת מופלאה להתמודד עם אסונות וקשיים (שמתרחשים כל שנה בזמן המונסון, או בשנות בצורת). ואנחנו? אם לא נלמד את שמחת החיים הזאת, לפחות נאכל קצת אורז...
הרבה חריצות. שדה אורז (צילום: ויז'ואל/פוטוס)