מבקרי ה-Web 2.0 טוענים, במידה רבה של צדק, כי תופעת התוכן מבוסס גולשים (UGC) לא התחילה ב-2006. האינטרנט הייתה רשת של קצוות מימיה הראשונים. האם ICQ, שהושקה ב-1996, לא התבססה על תוכן מבוסס גולשים? האם נאפסטר, שהושקה ב-1999, לא המחישה את הפוטנציאל של תקשורת בלתי מתווכת בין גולשים? Friendster, הרשת החברתית פורצת הדרך, שהודחה על ידי MySpace, בכלל הושקה ב-2003.
עם זאת, האינטרנט חיקתה את המדיה הישנה בימיה הראשונים – המשתמשים היו פאסיביים ברובם והכח היה בידי סוכני המידה המסורתיים. המגמה של מעבר השליטה לידי הקצוות התחזקה מאוד ב-2006, בעזרת טכנולוגיות ידידותיות יותר והתפתחות המשתמשים. מילת באז כמו Web 2.0 מגדירה יפה את העידן הנוכחי – השאלה מתי הוא החל פחות חשובה.
ה-Web 2.0 מסתיר את ניצני השלב השלישי של הרשת – ה-Web 3.0 או הרשת הסמנטית, וגם במקרה הזה לא מדובר במושג ריק מתוכן. המאפיין העיקרי של הרשת הסמנטית, במילים פשוטות, היא היכולת של מידע "לדבר עם מידע אחר" באופן אוטומטי. למה הכוונה? המאמר הבא מצטט את אחד המפתחים של הדפדפן פיירפוקס, אלכס פבורג, המספר על תכונת המיקרו-פורמטים בפיירפוקס 3.0.
על פי פבורג, מיקרו-פורמטים יהפכו את פיירפוקס לסוכן המידע שלכם, שיאתר עבורכם פריטי מידע רלוונטיים ברשת. למשל, אם תקראו על אירוע מעניין באתר מסוים תוכלו להוסיף אותו בקלות לתוכנת היומן או ליומן המקוון שלכם – גם מבלי שמפתחי האתר יכתבו ישום מיוחד המבצע את הפעולה הזו. באופן דומה, ניתן יהיה להוסיף מיקומים ליישום המיפוי האישי שלכם ומספרי טלפון ואנשי קשר לתוכנת ה-VoIP ועוד. צפו בעוד שנה-שנתיים לכתבות בנוסח "האם Web 3.0 היא בועה?".