בואי קאלה

היא הגיעה בכלל מתחום המחשבים, אבל החליטה לשנות כיוון ופתחה חנות בגדים ייחודית שנותנת קונטרה לאופנת הקניונים. תכירו את עדי גלר, השם מאחורי המותג השיקי "קאלה"

כשעדי גלר (31) החליטה לפני שש שנים לפתוח חנות בגדים, כולם המליצו לה לתרום את הכסף לצדקה במקום להשקיע אותו בעסק חסר סיכוי: "זה היה בתקופה שההיי־טק התפוצץ וכולם היו מובטלים", היא משחזרת. "עבדתי בחברת מחשבים ולמדתי באוניברסיטה הפתוחה, אבל החלטתי שאני רוצה לעשות דברים שאני אוהבת ולא לחיות חיי שעבוד.

 

"לפני שהתחלתי ללמוד הסתובבתי בניו יורק וביפן ונחשפתי לעולם האופנה. תמיד הייתי קטנה ורזה, ובארץ היה לי קשה למצוא דברים שישבו עליי טוב. בחו"ל מצאתי המון בגדים שהתאימו לי וחשבתי: למה שאני לא אביא את הבגדים שאני אוהבת לארץ? אז התחלתי לחפש את המקורות של הבגדים, לנסוע, ליצור קשרים ולקנות סחורה".

 

מגפה של מעצבות

החנות הראשונה שפתחה הייתה בתל אביב, ברחוב מרכז בעלי מלאכה, אוף־שנקין: "ההתחלה הייתה קשה, כי אז לא היה כלום ברחוב. לאט־לאט ומפה לאוזן החנות התפרסמה והגיעו יותר בנות, בייחוד ארטיסטיות".

 

צילום: רוני כנעני

 

היום יש בבעלותה של גלר שתי חנויות בגדים שבהן תמצאו בגדים מיובאים (בעיקר מהמזרח הרחוק) ובגדים שהיא מעצבת, וגם חנות נעליים (כולן מיובאות).

 

"היו שנים שהייתי יותר מעצבת, כי רציתי לשמור על יחס שווה בין עיצובים מקוריים לבין יבוא", היא מסבירה. "היום אני מעצבת רק אם חסר לי משהו ספציפי, או אם אני מוצאת בד מהמם שמתאים לבגד מסוים. יש מגפה של מעצבות ישראליות ויש רוויה בשוק, ואני שומרת על ייחודיות כשאני מתרכזת ביבוא".

 

איך את מגדירה את הסגנון שלך?

 

"ססגוני. בחורף יש המון סריגים עם הדפסים צבעוניים ולא דברים מלנכוליים כמו במקומות אחרים. אני אוהבת לשלב בין תקופות וסגנונות שונים: רומנטי, פאנק, אייטיז, פיפטיז... הבגד אצלי לאו דווקא הכי סקסי במובן החשוף והמוחצן, או יושב טוב בטוסיק, אלא דווקא יותר נפוח וסגור".

 

את קטנה ומייבאת מהמזרח, זה אומר שהחנות מיועדת רק לקטנות ורזות?

 

צילום: עמית ישראלי

 

"רוב הפריטים הם וון סייז ומראש מתאימים למידה מסוימת, אבל גם בנות במידה 40 או 42 יוכלו למצוא דברים".

 

את חולמת להפוך את החנות לרשת?

 

"לא. אני לא חושבת שמחוץ לתל אביב תהיה הצדקה לפתוח חנות, כי הבגדים שלי פונים לטיפוסים מסוימים. הטייפ־קאסט של הלקוחה הוא מישהי שרוצה שישימו לב לאיך שהיא מתלבשת ויודעת שאצלנו יש פריטים בודדים מכל דבר ושהדברים מתחלפים בתדירות גבוהה. אחרי חודש אני כבר משתעממת ולא יכולה לראות את אותו בגד. אבל יש גם הרבה בנות שמתלבשות מיינסטרימי ויקנו פה רק פריט אחד מיוחד שיעשה להן את ההופעה".

 

הרבה מהבגדים צריך לכבס ביד, וזה מעצבן

 

"אני בחיים לא מכבסת ביד. יש במכונת הכביסה פונקציה של כביסה במים קרים - אפס מעלות. ואז זה כמו כביסה ביד. אבל אני לא יכולה לקחת אחריות על זה, כי מישהי יכולה לכבס לא נכון ולהתלונן".

 

איך את מתמחרת את הבגדים?

 

"לפי עלויות של סך כל היבוא – שילוח, מיסים ומה שמסביב. אני לא יכולה להתחרות עם רשתות, אבל יחסית למעצבות מקומיות וליבואניות המחירים שפויים. זה פונקציה של כמויות - כשמייצרים הרבה אפשר לקבל מחירים נוחים מהתופר, הגזרן והמעצב. איכות הבד והעור היא מרכיב חשוב במחיר. יש לנו גם הרבה בדים דמויי פרווה ודמויי עור, פריטים שמיועדים לטווח קצר, והמחיר שלהם סביר".

 

מעתיקים ממך?

 

"ברור. יש בחורות שרוצות שהחנות שלהן תהיה דומה לשלי, אבל אני לא אזכה אותן בקרדיט".

 

לא למדת מנהל עסקים או עיצוב. זה חסר לך?

 

"לא. אני בנאדם שלומד לבד, ואני לא בעניין של לתפור אלא לחשוב על התוצאה הסופית. לפני שפתחתי את החנות למדתי מחשבים וגם לקחתי קורסים ביחסים בינלאומיים, כלכלה וספרות. אני בשאיפה שיהיה לי זמן להשלים את התואר בספרות. אין חוקים, המעצבת המעולה הבאה לא חייבת ללמוד, ומי שתלמד לא בהכרח תהיה מעצבת מעולה".

 

לוקיישן: בגדים: מרכז בעלי מלאכה 12, דיזנגוף 184, תל אביב. נעליים: דיזנגוף 218, תל אביב.

לידיעת חשבון הבנק שלך: בגדים - 600-180 שקל; נעליים - 850-300 שקל. ויש גם סוף עונה.

מתאים לך אם את: לא מפחדת למדוד דברים שנראים מוזר על הקולב.