בכל שני וחמישי מקימים כאן ועדה, שתשב על המדוכה, ותדון ותתלבט - בדרך כלל בדיוק על אותם עניינים, שהעסיקו אינספור ועדות קודמות. בסיום הדיונים עושים חגיגה גדולה, אלו ואלו מצטלמים לתקשורת, זוכים לכותרות לרגע, והאבק שעלה מכתישות המדוכה שוקע, עד הוועדה הבאה. כי הוועדות, כך נראה, הן לא יותר מאשר הפתיח לפוטו אופורטיוניטי של מקימיהן.
ועדת וינוגרד, למשל, הגישה את מסקנותיה והצעותיה בינואר 2001. לא לפני כמה עשורים, לא בימי הקמת המדינה - אלא כאן ועכשיו, כשסטודנטים שלומדים היום לתואר שני למדו אולי לתואר ראשון. כבר אז היו מי שזעקו חמס, בעיקר מכיוון האוצר. מובן, שההמלצות - כרגיל - לא מומשו, ושכר הלימוד לא ירד לחצי בתוך חמש שנים.
המצב הכלכלי שחק את מסקנות הוועדה הקודמת
אלא ששחיקת המסקנות הסתייעה לא מעט במיתון ובקשיים הכלכליים, שהיו בתחילת המאה ה-21, וכבר שנתיים אחרי מסקנות הוועדה, הציע משרד האוצר לבטל את ההנחה החלקית שכבר ניתנה, כחלק מתכנית החירום הכלכלית שלו. פורסם אז, שלפי הצעת משרד האוצר, במקום הפחתה גורפת של שכר הלימוד, יקבלו הסטודנטים מלגות לפי מצב סוציו-אקונומי.יוסי שריד, שהיה שר החינוך ויוזם ועדת וינוגרד, מספר כי כשפורסמו מסקנות הוועדה, יולי תמיר, שלא הייתה שרה, דווקא בירכה אותו, ודיברה על "ההחלטה הכי טובה והכי איכותית של ממשלת ברק".
פשפוש קל בכותרות העיתונים מעלה, עם זאת, כי במקום לקדם את "ההחלטה הכי איכותית", ח"כ תמיר הייתה עסוקה מאוד בקידום יוזמה אישית - של מתן הלוואות והחזרתן רק כשהסטודנטים ירוויחו שכר מינימום. התקשורת ייחסה את היוזמה לח"כ תמיר ופעיל פוליטי צעיר של העבודה (מחנה פרץ), גיא שפיגלמן, שכביכול הביא את הרעיון מאוסטרליה, אבל כל מי שמכיר את מערכות ההשכלה הגבוהה בצפון אמריקה, יודע ששיטה זו בדיוק מופעלת שם מזה זמן רב מאוד בלא מעט מוסדות אקדמיים, גם אם לאו דווקא בחסות המדינה.
"ההחלטה הכי טובה" הפכה להחלטה גרועה
אפשר היה להניח, כי יש מקום לשלב בין התכניות להפחתת שכר לימוד לבין יוזמות למתן מלגות נוחות לסטודנטים, שכן לא מדובר בגישות סותרות או מנוגדות. אלא שגישה כזו נובעת ממחשבה מתוכננת, שמנסה ליצור מערכת אינטגרטיבית, שתועיל לכל הגורמים. שילוב של יוזמות לא תואם תרבות של ספינים, ולא יכול להניב כותרות מספיק מושכות.ולכן, פחות משנתיים אחרי שדיברה על "ההחלטה הכי טובה", הצהירה שרת החינוך יולי תמיר, כי "ועדת וינגורד פגעה בהשכלה הגבוהה בישראל". לא פחות.
מי שפוגע בהשכלה הגבוהה - והנמוכה - בישראל, הוא בדיוק מי שפוגע בחברה הישראלית. אלו הם הפוליטיקאים, שכל אחד מהם מרגיש כאילו השכינה ירדה עליו, ויש לו זכות מיוחדת למחוק את כל מה שקרה לפניו, ולהמציא את הגלגל מחדש. פעם אחר פעם.
ניהול נאות, מתוך חשיבה שיטתית של אחריות חברתית, אינו דוגל ביוזמות מקריות וחסרות קשר או המשכיות. נכון שבכל שיטה מסודרת חשוב לצקת יוזמות חדשניות, חשיבה מקורית והמצאות ראויות. אך אלו צריכים להיטמע בתפיסה הכללית, כדי למנף את ההתקדמות, ולא לשמש כמקלות בגלגלים.
שליפת רעיונות פסבדו-חדשניים, דריסת יוזמות קודמות וזלזול מופגן כלפי כל מה שהפוליטיקאי התורן לא המציא בעצמו ולכן לא יוכל לקטוף את הפירות התקשורתיים שלו - כל אלו אינם משקפים אחריות חברתית אלא יהירות ומינהל בלתי תקין.
החלפת ממשל היא מרכיב מרכזי של הגישה הדמוקרטית. אלא שכאשר החלפה זו הופכת למכשיר בידי פוליטיקאים צינים, שנעזרים בו כדי לקדם יוזמות אישיות, לעשות ספינים תקשורתיים או לסדר ג'ובים לחברים שלהם - היא הופכת למשהו בלתי ראוי. צריכה להיות סיבה מהותית למהפכים של 180 מעלות. הממשל הדמוקרטי החדש בארה"ב רואה במתרחש בעירק סיבה מהותית למהפך - בניגוד לנשיא הרפובליקני שלו. את זה אפשר להבין. אבל מה ראתה השרה תמיר, שגרם לה להפוך את "ההחלטה הכי טובה ואיכותית" להחלטה ש"פגעה בהשכלה הגבוהה בישראל"?
תמי זילברג היא חברה בצוות ISO לגיבוש התקן הבינ"ל לאחריות חברתית