איך רינגטון נולד?

איך נוצר הצלצול שהורדתם לטלפון שלכם? איזה הליך עובר שיר ברדיו עד להפיכתו לרינגטון? ניב ליליאן יצא לשמוע את האנשים שיוצרים את הצלצולים

הם כבר הפכו לחלק מהשגרה של חיינו. אנחנו שומעים אותם ומתעצבנים מהם – אלא אם כן זה הצלצול שלנו. הצלצולים האישיים (רינגטונים), כמו גם נעימות המתנה (פאנטונים) הפכו למקור רווח לא מבוטל של החברות הסלולריות. מאות אלפי קבצים כאלה מורדים מדי חודש מאתרי האינטרנט של המפעילות הסלולריות.

 

ציידי הרינגטונים

אבל איך בעצם רינגטון נולד? יצאנו לשטח כדי לפגוש את האנשים שעומדים מאחורי צלצול הטלפון שלכם. מסתבר שהעוסקים במלאכה נחלקים לתפקידים שונים: עורכי תוכן ומוזיקה מצד אחד ומוזיקאים-טכנאים מצד שני.

עורכי התוכן אחראים על מלאכת "ליקוט הנעימות", כפי שמתאר אותה ירין לידור, עורך דור 2.5 בפלאפון.

 

לידור מסביר, כי הרעיונות לצלצול הלוהט הבא עשויים לצוץ במקומות שונים ומפתיעים בחלקם: ברשימות ההשמעה של תחנות הרדיו, תוכניות טלוויזיה, הורדות מהאינטרנט או מגזינים.  

 

הדגש הוא בעיקר על להיטים עכשוויים, אבל לשם הגדלת אוספי הרינגטונים להורדה של החברות מתבצעת גם פעילות יצירה שוטפת במגוון ז'אנרים מוזיקליים – החל מקלאסי וכלה בהיפ הופ, טראנס ומוזיקה ים תיכונית, כמו גם פרוייקטים מיוחדים, בהם נעימות של תוכניות טלוויזיה ישנות דוגמת "בימבה".  

 

 

שלב הזכויות

לאחר בחירת השיר יש הליך משפטי של קבלת אישור שימוש מיוצריו המקוריים של השיר. מרבית זכויות היוצרים מטופלות בישראל על ידי אקו"ם, אגודת קומפיזוטורים ומחברים, אשר גם מייצגת את חברות התקליטים בארץ ובחו"ל. בחלק מהמקרים מנוהל משא ומתן ישירות מול האמנים בעלי הזכויות על היצירה.

 

לאחר שהאמן או בעל ההקלטה המקורית הסכימו כי היצירה שלהם תהפוך לצלצול, היא מועברת לטיפולו של המוזיקאי. אלה האנשים שבפועל יוצרים את הרינגטון או את הטרוטון. הטרוטון, הוא הצלצול במכשירים החדשים יותר, תומכי MP3, והוא ממש קטע מהשיר עצמו – בדרך כלל הפזמון. הרינגטון לעומתו, מסתמך על יכולות הנגינה של המכשיר עצמו – וכאן מדובר על מוזיקה מסונתזת, אשר צריכה לעבור עיבוד.  

 

הרינגטונאים

יוצרי הרינגטונים הם אנשים בעלי הכשרה מוזיקלית כלשהי, פורמלית או בלתי פורמלית (למשל, שבע שנים של נגינה בכינור) ובעלי גישה טכנולוגית בריאה הנדרשת ממי שיוצר מוזיקה עבור טלפונים ניידים.

 

רועי גבע, מוזיקאי העובד בסלקום, מסביר כי תהליך יצירת הרינגטון מתחיל בזיהוי החלק המתאים. לרוב זהו הפזמון, אך לעיתים יש קטעים מזוהים אחרים בשיר אשר נבחרים לשמש כרינגטון. לאחר מכן, המוזיקאי מפרק את התפקידים המוזיקליים מתוך השיר: המנגינה הראשית או השירה, תופים, בס וכלי משלים נוסף אחד יותר – קלידים, כינורות או גיטרות.

 

כל תפקיד מעובד ומנוגן מחדש לתוך תוכנת עיבוד מוזיקה (רוב המוזיקאים עובדים עם תוכנת Cubase). המנגינה הראשית בדרך כלל תהפוך להיות הרינגטון עבור מכשירים מונופוניים, כאלה שמסוגלים לנגן רק תפקיד אחד. הרינגטוניים הפוליפוניים, מרובי התפקידים, מיועדים למכשירים אשר מסוגלים לנגן אותם – וכיום אלה מרבית המכשירים בשוק, כאשר הניידים המונופוניים הולכים ונעשים נדירים.

 

העיבוד הסופי של התפקידים עובר התאמה מיטבית לכל סוג של מכשיר סלולרי, כאשר יוצרי הרינגטונים משתמשים בכמה "מכשירי אב", אשר מייצגים היטב מספר סוגים של פורמטים טכניים, הנבדלים זה מזה באופן מהותי.

 

לאחר שעורך התוכן מאשר את התוצר הסופי, הרינגטונים מועלים לאתר האינטרנט של החברה ומשם - “אנשים מתחילים להוריד בטירוף", כפי שמגדיר זאת בחיוך ירין לידור.  

 

אבולוציה של הצלצול

הרינגטון עבר לאורך השנים סוג של אבולוציה, אשר צעדה יד ביד יחד עם התפתחות טכנולוגיית השמע במכשירים הסלולריים. בהתחלה, המכשירים היו מונופוניים בלבד, כלומר בעלי יכולת שאינה טובה בהרבה מטלפון פשוט או הרמקול הפנימי של המחשב.

 

הזינוק הגדול היה ממונופוניה (צליל אחד) לפולי-פוניה (ריבוי צלילים) של ארבעה, שישה עשר או ארבעים צלילים במקביל. אז הטלפונים קיבלו יכולת לנגן מספר תפקידים מוזיקליים במקביל, ורף היצירתיות עלה.

 

לאחר מכן באה תקופת ביניים קצרה, אשר במהלכה שולבו רינגטונים פוליפוניים יחד עם קובץ מוקלט קצר בפורמט WAV שלא ארך יותר מארבע שניות. גם משך השהייה של אלה בשוק הייתה דומה – עד שירש אותם פורמט ה-MP3, וזו כבר הייתה קפיצה נוספת.

 

כיום, הטלפונים הסלולריים המתקדמים אינם נופלים באיכותם המוזיקלית מנגני MP3 והם מנגנים מוזיקה "אמיתית". יחד עם נפחי אחסון גדלים והולכים, ובהתאם למגמת ההתכנסות הדיגיטלית, הטלפונים של היום הם נגני MP3 לכל דבר – והצלצול בהתאם.

 

מחלקים רווחים 

בעקבות הפופולריות העצומה של הרינגטונים, חברות הסלולר אף מקבלות פניות ישירות וסינגלים מאמנים, זמרים ומוזיקאים כמו גם מחברות התקליטים.

 

זה לא תמיד היה כך. שי עמית, מנהל תחום מוזיקה ב-Orange, מספר כי בתחילת הדרך הרבה אמנים לא נתנו כלל אישורים להכין רינגטונים מהשירים שלהם. חלק מהטענות של האומנים בזמנו היו שזוהי בעצם פגיעה ביצירה.

 

עם הזמן, המגמה השתנתה: עמית מסביר שכיום, תעשיית המוזיקה נעשתה פחות שמרנית, וגם האומנים מבינים שחלק מצריכה של מוזיקה חוקית, זה בעצם צריכה של רינגטונים ומוצרי מוזיקה סלולריים.

 

הנקודה הזו בולטת במיוחד לאור תופעות כמו שיתוף קבצים, אשר אינן מתגמלות כלל את האומן היוצר. זאת, בעוד תעשיית הסלולר נוקטת בשיטה של חלוקת רווחים. העדות הטובה ביותר לשינוי המגמה היא העובדה ש-99% מהאומנים כיום, מאשרים יצירות לטובת מוצרי מוזיקה סלולריים. "זהו חלק מצריכת המוזיקה של המאה ה-21. אנחנו אמצעי מדיה לכל דבר" עמית מסכם.