מסמכים: ב-56' הציעה צרפת להתאחד עם בריטניה

הארכיון הבריטי חושף: בשנת 1956 הציע ראש ממשלת צרפת לעמיתו הבריטי לאחד בין המדינות, ואפילו לקבל את מרותה של מלכת אנגליה. ההיסטוריונים נותרו פעורי פה: זו הצעה מוזרה מאוד שנולדה מנסיבות של יאוש מוחלט

בדרך כלל מקפידים העמים שבשני צידיה של תעלת למאנש לשמור על גחלת היריבות ההיסטורית, אך מסמכים שנחשפו אתמול (יום ב') בארכיון הבריטי מגלים כי בשנת 1956 הציעה צרפת לבריטניה להתאחד למדינה אחת, ואפילו לקבל על עצמה את מרוה של המלכה.

 

מהמסמכים, שהשאירו מומחים והיסטוריונים פעורי פה, עולה כי היה זה ראש ממשלת צרפת גי מולה שהעלה את רעיון המיזוג בפני עמיתו דאז סיר אנתוני אידן. "ממש נפלתי מהכיסא", סיפר ריצ'ארד ויון, מומחה להיסטוריה צרפתית בקינג'ז קולג' בלונדון. "זוהי הצעה מוזרה מאוד".

 

המסמכים (וגם ההיסטוריה) מלמדים שאידן דחה את ההצעה. הוא הציע במקומה לצרף את צרפת לחבר הלאומים הבריטי, לצד מדינות כמו קנדה ואוסטרליה - אך גם זה כידוע לא קרה.

 

שתי המדינות, שהיו אוייבות מרות עוד מאז ימי הביניים, מובילות כיום בשותפות אמיצה את האיחוד האירופי. זה לא מפחית כמובן מהיריבות המסורתית והמושרשת ביניהן. הצהובונים הבריטים נהנים ללגלג על "הצפרדים" והאוכל המשונה שלהם; הצרפתים מנגד "יורדים" בלי סוף על ה"רוסביף" - התיירים הבריטים הלבנבנים שנכווים בשמש הריביירה כל שנה.

 

אלא שבין שתי המדינות היו לא מעט נקודות מפגש והצעות לאיחוד בהיסטוריה. עד המאה ה-19 כמעט טען בית המלוכה הבריטי לריבונות על צרפת. אפילו ווינסטון צ'רצ'יל, בניסיון נואש להשאיר את צרפת לצד בעלות הברית במלחמת העולם השניה, קרא לאיחוד בין שתי המדינות ביוני 1940.

 

אחרי המלחמה, שר החוץ הבריטי ארנסט בווין השתעשע עם רעיון "האיחוד המערבי" - גוש של מדינות אירופיות ואפריקניות בהובלתן של צרפת ובריטניה.

 

אלא שרוב הצעות האיחוד נבעו כתוצאה מנסיבות של יאוש, טוען ההיסטוריון הבריטי קווין רואן. "הרעיון כה בלתי יישים שהוא הוצע רק במצבים נואשים". לדבריו, צרפת התמודדה אז בקושי עם המרד באלג'יריה, מצבה הפנימי היה רעוע והיא הייתה נואשת לשמור על ריבונותה במאבק האיתנים בין הגוש הסובייטי וארצות הברית. אידן, שנלחם בצרפת במלחמת העולם הראשונה דיבר צרפתית שוטפת ומולה, שהיה מורה לאנגלית לשעבר, מצאו שפה משותפת - תרתי משמע.

 

הנסיבות הקשות שהובילו את מולה ללונדון היה - כמובן - המצב במזרח התיכון. בימים ההם הלאים שליט מצרים נאצר את תעלת סואץ הצרפתית, וגם המתיחות בגבול בין ישראל לירדן הדאיגה אותו. צרפת הייתה אז בעלת ברית של ישראל ובריטניה הייתה בעלת ברית של ירדן. מולה חשש שאם המצב יצא משליטה, ימצאו עצמם חיילים בריטים וצרפתים נלחמים אלה באלה. שני המשברים הללו, והמתיחות הקשה באלג'יריה, הביאו את מולה להעלות את ההצעה החריגה.

 

אבל גם תחת הנסיבות הקיצוניות הללו, ההצעה שצרפת תקבל על עצמה את המלכה הבריטית נראה מוזר מאוד. מולה היה סוציאליסט ושמאלן. מבחינתו, הוצאתו להורג של המלך לואי ה-16 הייתה פסגת ההישגים של המהפכה הצרפתית. והנה הוא מציע לקבל על עצמו מלך של מדינה זרה? "זו הייתה כנראה הצעה חריגה", אמר ויון.

 

ואכן, כה מוזרה הייתה ההצעה שפרטיה נשמרו בסוד בארכיונים הבריטים עד ימים אלה. בצרפת לעומת זאת, לא נמצא כל זכר להצעה. המומחים מעריכים שמולה סיפר למעט מאוד מקורבים על תוכניתו, ומשלא קרמה עור וגידים - פשוט דאג להשכיח אותה.

 

אך הגורל זימן לשתי המדינות היפוך תפקידים סמלי. שנה לאחר ההצעה של מולה חברה צרפת לגרמניה והקימה את השוק האירופי המשותף, שהיה אביו מולידו של האיחוד האירופי של היום. שארל דה גול הביא לצרפת עידן חדש של שיגשוג וחידש את מעמדה הבינלאומי בעוד שכלכלתה של בריטניה דישדשה. לונדון נותרה מחוץ למשחק לעוד שבע שנים תמימות, וכשניסתה להצטרף לשורותיו, היה זה וטו צרפתית שמנע את כניסתה - פעמיים.