תענוג של פוליטיקאי

שאול צדקא מספיד את טוני למבטון, השר הבריטי שידע להתפלש כהוגן ביצאניות סוג אלף אלף, אבל גם היה מספיק גבר כדי לקחת אחריות ולהתפנות כשתפסו אותו על חם

שאול צדקא, לונדון פורסם: 18.01.07, 11:27

הרשו לי להרים השבוע כוסית לזכרו של טוני, טוני למבטון. האיש נפטר בתחילת השנה החדשה, בגיל 84, ובריטניה אפילו לא הנידה עפעף. ומדוע שתניד? מי זוכר את אחת משערוריות המין העסיסיות ביותר, בהן היה מעורב פוליטיקאי מן השורה הראשונה? רק קומץ זקנים מיוחמים הזוכרים לו חסד נעורים. אחרי הכל מדובר היה בסקנדל שפרץ ב-1973. מי זוכר בישראל את מלחמת יום הכיפורים? הרי "מלחמת לבנון השנייה" כבר נמצאת על סף שכחה.

 

לורד למבטון חבש את ספסלי הפרלמנט הבריטי עוד ב-1951, וכעבור שני
 עשורים כבר היה לשר זוטר במשרד ההגנה. תחום אחריותו היה חיל האויר המלכותי, מה שהעניק לו זמן פנוי למכביר. איתרע מזלו, ובאותו זמן הייתה אשתו בלינדה מעורבת בתאונת דרכים קשה, ובשל כך גובסה מכף רגל ועד קודקוד. השילוב הזה הוכיח את עצמו כקטלני, שכן מכאן ועד מיטתה של נורמה לוי, הייתה הדרך קצרה.

 

מאד קצרה, משום שנורמה הייתה מלכת ה"סאדו מאדו" של לונדון, הרבה לפני שהתחום המקצועי הזה הפך לנחלתו של כל זב ומצורע בעיר. הגברת הייתה יצאנית צמרת במלוא מובן המילה, ופתחה את דלת ביתה רק בפני בני אצולה. היא אף העניקה ללקוחותיה גישה חופשית לארון הבגדים שלה ובו הם יכלו למצוא לא רק תחתוני תחרה וקטיפה, אלא גם שוטים, מגלבים, אזיקים ואביזרים קינקיים אחרים, שהוציאו את שמה למרחוק. הנורמות של נורמה היו משכמן ומעלה.

 

אין לדעת עד היום אם למבטון אהב הצלפות במהלך היחסים אותם ניהל עמה במשך שנה תמימה. את ביצועיו האקרובטים במיטתה הוא נהג לתבל בבליעות הגונות של סמים, כל אימת שרגליו דרכו על שטיחי טרקלינה. הרגל זה אפשר לבעלה המקנא (והיהודי) למכור אותו בנזיד עדשים למשטרה. הוא גם אפשר לכתב הסמרטוטון "חדשות העולם" לטמון מיקרופון בתוך חוטמו של דובון הצמר, שניצב דרך קבע על כרית מיטתה, ולהתקין מצלמה בגרדרובה המפורסמת שלה. הצילום המרשיע של למבטון ונורמה לוי פורסם למחרת היום. למבטון, בתגובה, התפטר מיד מתפקידו והיגר לטוסקנה.

 

כאז כן היום. נוט

כאן אפשר לבצע אתנחתא קטנה, ולהרהר למשל במי שמתקרא בימינו "נשיא מדינת ישראל", 
צילום: חגי אהרון
משה קצב נשיא מדינה מגזר בדואי ביר אל מכסור (צילום: חגי אהרון )
והחשוד בסדרה של עבירות מין. למבטון, למרות שלא הסתבך בפלילים, לא היה נותר בתפקידו אפילו דקה אחת נוספת, ואם היה יושב על כסאו של משה קצב, אולי היה ממליץ לו לשוב לארץ מולדתו. למבטון לא שכר צבא של פרקליטים, ספינולוגים ומשמיצים מקצועיים, כדי להיאחז בקרנות המזבח. הוא הישיר מבטו אל עבר הפאדיחה, והחזיר מיד את המפתחות. לא רק זאת, האיש לא רצה לשאת בקלונו, ושם פעמיו אל עבר שדה התעופה. כמה שנים קודם לכן התפטר מתפקידו בשל נסיבות דומות ג'ורג' פרופיומו, שר ההגנה של בריטניה, הזכור לנו מפרשיית קריסטין קילר ולימים חברתה הישראלית, מנדי רייס-דייויס.

 

לא הייתה זו רק התנהגות אריסטוקרטית בהתגלמותה. הייתה זו תאוות בשרים מן הסוג הישן והטוב, שכמותה קשה למצוא במחוזותינו. למבטון, חרף המבוכה, לא שינה את אורחותיו על אדמת איטליה, ולא ויתר על תענוגות הגוף. הוא התגורר בוילה מן המאה ה-17 ליד העיר סיינה, ולא פסק מלשעשע את עצמו בחברתן של חתיכות מקומיות. הוא גם לא בחל בחברתן של יצאניות והעביר את אהבתו לאורגיות לבניו נד וקתרין. השניים לא נפלו רחוק מהעץ ולא פעם ארגנו נשפים בעירום מלא בין עצי החורשה שמסביב לחווילה. האבא עצמו לא פסק להתרועע עם חבריו הבריטים, והמשיך לארח את הסלתה והשמנא של לונדון. אפילו הנסיך צ'ארלס נמנה על אורחיו. למבטון טמן ידו בכול. הוא אף רכש אריה מקרקס שפשט את הרגל, ונהג לשלח אותו באישון לילה בתוך חדרי השינה של אורחיו המבוהלים. לעת זקנה הוא נהג לבקש מאהובותיו לתנות אהבים לנגד עיניו עם יצאניות שחורות עור ושיער.

 

עד שהגיע קיצה של ה"דולצ'ה ויטה" בשבוע הראשון של השנה החדשה. למבטון, איך לא, מת במיטתו, המקום בו הוא בילה את מרבית חייו.