הוא נתן לי את התשובות למבחן, אבל נכשלתי

אחרי שתי פגישות הרשיתי לעצמי להתקרב לידין קצת יותר. וראו זה פלא, הילד לא אוהב שצועדים לקראתו, הוא אוהב להתאמץ. הוא אוהב להרגיש לא רצוי. אבל יש לו אופנוע

אני מתאוששת משפעת שלקחתי אותה, כמו כל דבר בחיי, עד הקצה. רק עכשיו, שבוע אחרי, מסוגלים מכריי לנחש שזו אני בטלפון ולא חוטף הדורש כופר לאלתר. בין עיטוש לחרחור הייתי עסוקה בלבדוק את הטלפון הנייד בממוצע 700 פעם בשעה. הוא עדיין לא צלצל. אחרי שבוע, ירדתי ל-70 פעם, ואחרי שבוע ויום הבנתי שהצלצול המיוחל נשטף עם המים שהורדתי בשירותים בערך אותו מספר פעמים.

 

פגשתי את ידין לפני חודש וחצי, ויש לי עליו בערך מיליון סימני שאלה, אבל מסיבה מסוימת הוא עדיין באזור הדמדומים. אולי אם אכתוב עליו, אוכל לשחרר אותו ממחשבותיי. זה קרה בין היתר בגלל בחור קודם, דני, ששאל אותי "מה קרה? הוא נגע לך במשהו שם בפנים? תיזהרי, זה עלול לכאוב, אבל זה עלול גם להיות מדהים". דני שכנע אותי להפסיק לנתח כל דבר שזז ורק לחיות את הסיטואציה.

 

זה היה יומיים אחרי שמחקתי את הכרטיס שלי מהאתר והחלטתי שלגמרי אין לי כוח לקטע. העניין הוא שיומיים לפני כן השארתי לידין מספר טלפון דרך האתר. רצה הגורל והוא התקשר. לא יכולתי לומר לגורל לא (עד פה, גם לי יש אלוהים).

 

כששאלתי איך אזהה אותו אמר שיגיע על אופנוע כבד אדום. זהו! הוא לא היה צריך להוסיף מילה. אני ואופנועים זה ללא ספק שילוב מנצח. אמנם עברתי מזמן את גיל 16, אבל אני עדיין חיה אותו חזק.

 

הייתי הרוסה כשראיתי אותו, רחב כזה, מרשים, המון נוכחות. אחרי רגע, שמתי לב שעומד שם גם גבר, וגם הוא היה בסדר. התחלה טובה. הייתי כל כך אותנטית שזה מפחיד, לרגע לא חשבתי שייצא מזה סיפור אהבה, הוא הגיע ברגע הלא נכון. מצד שני חשבתי, יכול לצאת פה טיול נחמד על אופנוע, וגם זה לא רע. זה כבר היה מספיק מפתה להקשיב לידין, כשחצי שעה קודם לכן, חברה נאמה לי נאום פרידה חוצב להבות, ואני עוד הייתי עסוקה בלהרגיע את עצמי מזה. אין כמו מחשבה על שיער מתבדר ברוח על אופנוע כבד להפיג כאבי פרידה מחברה שלא מבינה עניין. אחר כך נוצרו לי קשרים בשיער, שלקח לי שלושה ימים ובקבוק וחצי קונדישינר להתיר.

 

הזדמן לנו להכיר קצת יותר לעומק במשך יום שלם יחד

כל כך שמחתי לקראת פגישתנו השנייה. היא כללה אופנוע ולא עוד סרט להפגת שתיקות מעיקות של התחלה. על האופנוע הספורטיבי הזה הייתי צריכה לשכב כדי לא ליפול, ובדרך גם לחבק גבר חדש. זה היה חושני. גם הוא חשב כך ללא ספק. וכך, הזדמן לנו להכיר קצת יותר לעומק במשך יום שלם יחד. הנשיקה היתה מבטיחה, לוהטת, מינית ומבשרת טובות.

 

אחר כך נעשה קריר עד מקפיא בלילות, כך שלא זו בלבד שלא זכיתי לסיבוב שני, אלא אפילו באתי אליו, כי הוא לא גילה נכונות לצאת מהבית לרכיבה.  

 

התחיל פה עניין ממשי. מהפגישה השלישית, הרשיתי לעצמי להתקרב לידין קצת יותר. וראו זה פלא, הילד לא אוהב שצועדים לקראתו, הוא אוהב להתאמץ. הוא אוהב להרגיש לא רצוי.

 

עמדו בפניי שתי אפשרויות - להתחיל לשחק את הקשה להשגה, כפי שהייתי במפגשים הראשונים כשעוד לא הייתי סגורה על עצמי, או להיות אני ולראות מה יהיה. בחרתי בווילון מספר 2.

 

הרי הוא כבר נתן לי את התשובות למבחן מראש: בשבוע וחצי הספקתי לשמוע שני סיפורים שונים על כך שהוא מעריך אנשים רק בדיעבד. פעם אחת היה הסיפור על חבר שנתן לו את הנשמה שנים והוא הפנה לו עורף, ובפעם אחרת היה זה על חברה שבאה לבקר אותו בחו"ל למשך חודש והוא חש הקלה כשעזבה. רק בדיעבד העריך את בואה והבין כמה מדהים היה לו. הקיצר, אם אמשיך להיות מתוקה כמו עכשיו, יש סיכוי סביר שהוא יטיס אותי על טיל, ובהמשך יספר לבאה בתור כמה חמודה הייתי. הזוי משהו, לא?

 

וכך התגלגלנו לנו במשך כמה שבועות, כשאני נעה בין אימה לחרדה, מבקשת חיזוקים במישרין ובעקיפין מאדם שאינו יודע או שאינו מסוגל לתת אותם, נצמדת למקור החום שאני מתרגמת לאהבה בלילות ומלקטת את שיחות ההתעניינות הקורקטיות שהוא מספק.

 

הרגע בו ירד המסך היה בערב שישי אחד, כשהודיע לי שהוא צפוי לבלות עם ידידה בהופעה ובארוחת ערב. משלא הוזמנתי, היה צורך במלחציים לסגור לי את הפה, וכשהתוכניות השתנו והוא יצא איתה לפאב (שוב בלי הסברים חלילה, הזמנה או הבטחה ללילה משותף), השכנה באה לשאול ממה הרעש כשהלסת שלי נחתה על הרצפה.

 

כל נימיי אמרו לי לברוח, אבל משהו אמר לי להישאר

בשלב זה, כל נימיי אמרו לי לברוח, אבל משהו אמר לי להישאר. אחסוך מכם את סאגת ההתקשרויות שאחרי, שכן מרגע זה ואילך ההידרדרות היתה חריפה וקשה לעיכול. אבל לי עדיין היה קשה להרפות: הוא בחור טוב, יש לנו כמה שטחי התעניינות משותפים, המגע שלו מטרף, ומסירותו למשפחתו פרטה על נימי ליבי הרכים. אבל הייתי שמחה לאחד מן השניים - טלפון מלא עניין מצידו שיחשוף רצון אמיתי, או מחיקת מוח סלקטיבית שלי, כדי לחסוך מעצמי את האמור.

 

פרטים של מכון לטיפול במוחות אומללים כמו שלי יתקבלו בברכה.

 

האימייל של שרון