מפיקי התוכנית כלאו כמה אנשים לבנים עם שילפה שטי, כוכבת בוליוודית הודית בת 31 בבית מלא במצלמות, כשכל האומה הבריטית הגדולה צופה בהם ומחכה לטראש. והטראש מגיע. מלמולים בסגנון "הודית" ו"כלבה", ריבים קולניים ועליהום זדוני על המתמודדת ההודית זיכו את התוכנית ברייטינג שמעולם לא היה לה (מעל ל-6 מיליון צופים), במכתבי תלונה בהמוניהם (קרוב ל-40 אלף), באובדן מפרסמים ובתקרית בינלאומית שקוטלגה תחת הכותרת "גזענות". מה שקרה בבית הסגור מכה גלים שהגיעו לגבהים שלא ייאמנו באיים הבריטיים והחלו מתנפצים בעוצמה אל חופיה של תת היבשת ההודית, מעלים אל פני השטח את הספיחים הרעים של מערכת היחסים המורכבת בין שתי המדינות.
אבל אם בוחנים את העדויות מקרוב, התמונה שמתגלה שונה מעט. שילפה שטי, "ההודית", היא בחורה יפה, עשירה מלידה ומוכשרת, כזאת שגם מרוויחה את לחמה והלחם שלה הוא תמיד עוגה. הבנות שלעגו לה הן נציגות מעמד הפועלים הלונדוני, המקיימות יחסי שנאה-הערצה עם בני המעמדות הגבוהים. וכאן נוצרה נקודת החיכוך, שגזענות היתה רק תוצר לוואי משני וזניח מאוד שלה.

מאשפתות עלתה ולאשפתות תרד
שטי, שחקנית שגדלה מוקפת במשרתות, הגיעה לתוכנית מהודו במטרה "לייצג את העם ההודי". המפיקים שילמו סכום נאה עבור השתתפותה בתוכנית, במטרה להסב נחת לקהל האסייתי הגדול שצופה בה ולמשוך עוד כמה כאלה אל המסך. בבואה לקדם את הקריירה הצולעת שלה, שטי לא ידעה שתצטרך להתמודד עם הרבה יותר מהכנת אוכל בעצמה. היא היתה צריכה לצפות למתקפת פנים, כי מתקפות כאלה קורות בסדרות מציאות. היא לא יכלה לדמיין ועדיין אינה יודעת למה המתקפה גורמת בעולם החיצון.
כלבות התקיפה העיקריות בסיפור הזה הן ג'ייד גוּדי ואמה ג'קי בודן. מלוות אותן שתי סייעניות שנהנות למשוך בחוטים ולמשוח ברעל את הצדדים היריבים לפני עלייתם לזירה לעוד התגוששות מילולית. מיהי אותה גודי? בת 25, קשת יום שגדלה באשפתות של לונדון. בת לאב שחור למחצה שנפטר ממנת יתר של הרואין ולאם לסבית בעלת יד משותקת שמשתתפת אף היא בתוכנית. גודי עלתה לגדולה לראשונה בגרסה הלא-סלבריטאית של "האח הגדול"ב-2002 וכך השתחלה לגרסה הסלבריטאית. עכשיו העם, העיתונים והפוליטיקאים ממצים איתה את הדין באווירה של לינץ'. 82% הצביעו בעד שחרורה מהבית השמור אל זעם ההמונים שמחכה לה מחוץ לכותליו. מאשפתות היא עלתה ולאשפתות תרד, אם זה תלוי בעם הבריטי שאוהב כנראה שבני המעמד הנמוך שלו יידעו את מקומם.

ג'ייד גודי. התקפי זעם בלתי ניתנים לעצירה (צילום: איי פי)
"נבעטה החוצה בגלל הערות אליטיסטיות וגזעניות" נאמר אתמול על גוּדי זמן לא רב אחרי הדחתה. יום לפני כן בוימה סולחה אפופת דמעות בינה לבין שטי. יום אחרי כן היא כבר היתה בחוץ. המומה ורועדת היא הגישה את התנצלותה בפומבי. "כיצד יכולה מישהי כה לא ראויה להיות אליטיסטית"? זעמו העיתונים, האזרחים ואזרחי הודו המפגינים בכיכרות גם יחד. התשובה: היא לא יכולה להיות.
המבטא שלהן, המראה שלהן, הצעקנות שלהן – כל אלו ועוד מעידים שהיא ואמה נמנות על המעמד הכי נמוך בחברה. בבית הגדול הן הפכו לליצניות החצר שחייבות להיטפל למי שהן מקנאות בו מרגשי נחיתות וחינוך רע. המצחקקות יודעות שקורה משהו רע אבל הן לא מפסיקות אותו. גודי ואמה לא נולדו במקום שמספק מעצורים כאלה. הן איבדו את ראשן לנוכח גינוני המלכות של שילפה. בעולמן עדינות שווה התנשאות. הן רוצות להראות לה: "את לא מורמת מעם, את בדיוק כמונו" ולא ממש מצליחות. הן לרגע לא חושבות שהיא נחותה מהן, כדרכם של גזענים.
מישהו רוצה תה?
כששטי סיפרה על החבר הראשון שלה, גודי שאלה בגסות: "אז איתו איבדת את בתולייך?". שילפה המעודנת ענתה בחמקמקות: "מערכת היחסים הראשונה שלי היתה בגיל 22". אבל גודי מיקדה בכוונה את נושא השיחה: "אני איבדתי אותם בגיל 16". אחת מדיירות הבית, ממעמד מעט יותר גבוה, שאלה: "מישהו רוצה קפה או תה"? והנה לכם תמצית הבריטיות בשיחה אחת.
"היא אולי נולדה בצדי הדרכים, אני לא", אמרה שטי לג'רמיין ג'קסון (אל תשאלו, גם הוא גר שם וכך גם הבמאי קן ראסל) בזמן שגודי קיללה אותה בצווחות. ועם זאת, קשה לטעון שגודי, בחורה גדולת גוף בעלת התקפי זעם בלתי ניתנים לעצירה, היא גזענית, כששום דבר שאמרה לא ממש קולע להגדרה הזאת במדויק וכשאביה היה שחור למחצה. גם בהודו מבינים זאת וכועסים על הריבים עצמם ולא על תוכנם. כועסים על המפגש בין הלכלוך של גודי לחינוך הנעלה וטוהר המידות של שטי. בעונה הקודמת בהשתתפותה, כל בריטניה צחקה כשגודי חשבה שסדאם חוסיין זה שם של מתאגרף. אז הבורות הזאת היתה מצחיקה. עכשיו היא מתפוצצת להם בפנים. בריטניה צריכה ללמוד מהתוכנית את חשיבותו האקוטית של חינוך טוב גם למעוטי יכולת, כדי שלא תקבל אותם בפרצוף כנציגים נבערים שלה.
גודי היא קורבן של הנסיבות, שהרי קשה לדמיין רעש דומה אם שטי לא היתה דמות ציבורית בהודו. שמה של שילפה שטי הפך כעת למוכר בכל רחבי בריטניה, אפילו טוני בלייר התייחס לסוגייה ובהודו צופים בתוכנית בעניין מוגבר, הרבה יותר משצופים ב"ביג בוס", המקבילה המקומית שלה. ג'ייד גודי, לעומת זאת, צפתה ברגע נדיר של חוכמה את עתידה: "התוכנית היתה תחילתה של הקריירה שלי - וסופה". הצעד הבא המומלץ לה על ידי יחצ"נים הוא הסתגרות וכתיבת ביוגרפיה. גזענות, מעמדות - משחק הכסף חייב להימשך. תשאלו את אנשי "האח הגדול".