האופניים נדחקו ברווח שביני לבינה
חבר מזמין אותך לרכיבה ביום שישי על הבוקר. אתה מתקשר אליו בצהלה השמורה לכלב שהצליח לגרד עם השיניים את המקום המדויק על הביצה השמאלית ומבשר - "קבענו". אבל כשתחזור הביתה ביום שישי, מזיע אך מרוצה, ייפתחו ארובות השמיים. תלונות מחיי נישואים
היה זה פיודור דוסטוייבסקי, כמדומני, שאמר - "להתווכח עם אשה זה כמו לקרוא עיתון מול הרוח". אוי, כמה שהוא צדק. הרשו לי לשתף אתכם בתהליך המלווה את הזוגיות שלי מיום בו נכנסו האופניים לרווח הזה שבינו לבינה.
"כשאת אומרת כן למה את מתכוונת"
תמונה: יום חמישי אתה מקבל טלפון מהחבר לרכיבה שמזמין אותך "לאיזה עקיצה בחורשים" ביום שישי "על הסובוח". מאחר שאתה לא ממש בעל נטיות אובדניות, אתה לא אומר מיד "כן" אלא "תן לי דקה לבדוק עם אשתי". אתה לוקח נשימה, דופק חיוך מאוזן לאוזן ומנסה לחשוב על הדבר הכי משמח שאפשר, למרות שבשלב הזה אם היו מציעים לך להתחלף עם שבוי של הטליבאן, היית חותם על המקום. כשהיא עונה זה נשמע בערך ככה: "היי מאמי, מה קורה, כן אני יודע שדיברנו רק לפני עשר דקות (היא התקשרה, כמו גם ב-20 הפעמים הקודמות). מה? לא, פשוט התגעגעתי. אז מה, אהההה... כן, דווקא נראה לי שירוק יתאים. מה? כן, בטח שנזמין אותם, כן מותק, אני אגיד לאמא שלי שלא תדבר איתך שוב על עוד נכדים. אהההה, תגידי, אכפת לך אם מחר אני אצא לרכיבה בבוקר? כן, משהו קצרצר, בטח שעד עשר אני חוזר. איזה כיף שיש לי בת זוג כמוך! יאללה ביי, נשיקות וחיבוקות..."
אתה מתקשר לחבר בצהלה השמורה רק לכלב שהצליח לגרד עם השיניים את המקום המדויק על הביצה השמאלית ומבשר - "קבענו".
מה שאתה לא יודע זה שבדיוק עכשיו מתחילה אי שם בצד השני של העיר להתרקם מסביבך רשת של קורים אפלים וחשרת ענני סערה מכסה את עין השמש. כשתחזור הביתה ביום שישי, מזיע אך מרוצה, בשעה עשר ורבע, ייפתחו ארובות השמיים, ומה שעבר על ניו אורלינס בקתרינה זה משב רוח קליל לעומת מה שתחטוף.
לנשים יש פשוט מין קטע כזה שהן "משתפות"
סביר להניח, אגב, שחלק גדול מעוצמת הסופה יהיה קשור דווקא בחברים שלך, או יותר נכון, בנשים של החברים שלך. לנשים יש פשוט מין קטע כזה שהן "משתפות". יש סבירוּת יותר מגבוהה שמיד כשסגרת את הטלפון אשתך התקשרה למאיה, אשתו של החבר החנון שלך, וקיטרה לה כמה "הוא מעדיף את האופניים על פני והוא כבר לא משקיע בזוגיות אפילו ביום שישי הוא יוצא לרכוב ולא מתעניין בכלל בצרכים שלי", כל זה בנשימה אחת. ואם אשתך עד עכשיו הפרידה בצנטריפוגות את האורניום, באה מאיה וסיפקה את הטכנולוגיה לשיגור ואת המרעום, כשהשיבה: "אוי, אני מה-זה עצובה בשבילך אחותי, את יודעת שיריב כבר שבוע כל בוקר משאיר לי פתק על המקרר ואתמול, סתם ככה, בלי שום סיבה קנה לי חולצה בקסטרו?"
מסקנות לתרחיש א`:
כשאומרים לך "בטח מאמי, צא לרכוב" מתכוונים ל-"אני לא אשכח לך את זה בחיים!"
אם כבר החלטת לצאת לרכוב, דאג מבעוד מועד לתוכנית אמנותית שתבוא כפיצוי.
תחליף, ומהר, את החברים החנונים שלך, כדי שלא תיאלץ שוב לשמוע את המשפט "אתה צריך ללמוד מיריב, הוא כזה רומנטי, ידעת שהוא משאיר למאיה כל בוקר פתק על המקרר?"
אני לא יודע איך זה אצלכם, אבל לזוגתי ולי יש חשבון משותף וכן, היא מנהלת אותו (ביד רמה, יש לומר) ושולטת על כל טרנזקציה על מנת לשמור על איזון מירבי. ברור שכשבאתי לה פתאום עם שיגעון האופניים החדש שלי זה יצר מהומה רבתי בתקציב והוציא את התקציב, אותה, אותי ואת כל הפאקן מערכת יחסים מאיזון.
זה התחיל במשאים ומתנים על הסכום ההתחלתי, וכבר אז לא הצלחתי לשכנע אותה למה צריך מערכות XT, וזה ממשיך עד היום, כשהיא לא מצליחה להבין למה לעזאזל אני צריך בולם קפיץ שמן עם כיוון ריבאונד (אגב, כמי שמחזיקה ברישיון טיס פרטי אני נוטה לחשוב שמבחינה טכנית היא מבינה טוב מאוד את ההבדל) ולא מספיק לי בולם פשוט, נגיד של 200 שקל. "מה? 2,300 שקל? תשכח מזה".
למה לעזאזל אתה צריך חולצה ב-500 שקל?
ונניח, רק נניח שצלחת את ההשקעה הראשונית. עכשיו חביבי, כל שדרוג יקצר לך את החיים באופן משמעותי. אני חייב לצלם פעם את הפרצוף שלה כשאני מנסה להסביר למה אני צריך את כיוון הפלטפורמה מהכידון ו"למה לעזאזל אתה צריך חולצה ב-500 שקל, אתה לא יכול לרכוב עם סווטשרט?" כן, קשים הם חיי השדרוגיסט, ואני ממש יכול לתאר לעצמי מה יהיה לה להגיד כשמשהו יישבר, וזה הרי רק עניין של זמן. כבר מעכשיו אני משקיע המון זמן בשיחות עם הפסיכולוגית שלי בהכנה ל"אמרתי לך!" ו"מצידי אל תיסע, אני לא מוציאה 250 שקל על יישור גלגלים!" שבוא יבוא...
ואם לא די בכך, הרי שאם כבר נפל לידך סכום כסף כלשהו (נניח שמכרת את אוסף עטי המונבלאן שלך), סביר להניח שמיד תשמע את ה"במקום להשקיע קצת באשתך אתה הולך וקונה עוד ברזל. מתי פינקת אותי בזמן האחרון, האאא?"
מסקנות לתרחיש ב`:
רצוי להגיע להסכמה חוזית בכתב ולנסח תקציב ברור ומוסכם לנושא. רצוי להקצות גם קופה קטנה, אש"ל, ביגוד, קרן השתלמות, ימי מחלה ותחזוקה שוטפת על מנת למנוע פיצוצים.
אם כבר יש לך משהו למכור (חוץ מאת התחת, כי אז אתה ממש בבעיה), קח בחשבון משהו כמו 30 אחוז מהרווח שיושקע בזוגיות. זה אולי קשה לביצוע בטווח המיידי, אבל בטווח ארוך יניב תשואה שתתבטא בשקט תעשייתי.
לסיכום, אם תקפידו על ההמלצות משני התרחישים שציינתי, אתם בדרך למערכת יחסים הדומה ל-XC, קלילה, בדופק 60 אחוז ושיכוך מלא.
אם תחליטו להתפרע ולבעוט במוסכמות, אתם בדרך למערכת יחסים דאונהיל, קופצנית, מצריכה מיגון מלא ועלולה להסתיים במחלקה האורתופדית. וגם אם תשרדו את הירידה, תדרשו לדחוף משקל כבד מאוד בעלייה בכל פעם מחדש.
ולבסוף, גילוי נאות - אני חולה על אשתי, היא פשוט מדהימה. ולמרות שבכל צחוק יש מידה של אמת, הדרך לצלוח את מהמורות החיים היא פשוט לאהוב!