דברים שחשוב שתדעו על ימי החופש שלכם

האם מותר לקצץ ימי חופשה של עובד? האם אפשר לפדות ימי חופשה? כמה דברים שכדאי לכם לדעת על ימי החופשה שלכם

"ימי החופשה שייכים לעובד, אבל המעביד אחראי שהעובד ייצא לחופשה, מדי שנה", מסבירה עו"ד מיה צחור, מומחית בדיני עבודה ומנהלת אתר האינטרנט www.ovdot.co.il, המספק תשובות על שאלות בענייני עבודת נשים. לדבריה, המעביד חייב לדאוג לכך שהעובד ייצא לחופשה שנתית, גם אם העובד עצמו איננו מעוניין בכך.

 

" עם זאת, חשוב לדעת שלמעביד אסור לקצץ ימי חופשה בלי לשאול או בלי להודיע על כך לעובד. רק אחרי שהודיעו לך בכתב שעלייך לצאת לחופשה, ואת לא הסכמת שוב ושוב לנצל את ימי חופשתך השנתית, המעבידים רשאים להודיע לך כי יקצצו את מספר ימי החופשה שלך, אם לא תנצלי אותם עד לתאריך מסוים. ורק אם גם אז לא תפעלי בנדון – מותר לקצץ בימי החופשה שלך. מי שקיצצו לו ימי חופשה שצבר, אבל לא הודיעו לו על כך ולא אפשרו לו לצאת לימי חופשה, יכול לתבוע שיוחזר מה שנלקח ממנו במהלך שלוש השנים האחרונות".

 

• האם המעביד יכול לחייב עובד לנצל את ימי החופשה שלו בתקופת ההודעה המוקדמת על פיטורים?

"לא. אמנם בחוק יש ניסוח שלפיו אפשר לעשות זאת, אם ההודעה המוקדמת ניתנת למשך תקופה של יותר מ-14 יום, אבל פסק דין תקדימי שניתן ב-1999 קבע כי מהרגע שנותנים הודעה מוקדמת על פיטורים, אי-אפשר יותר 'להוציא' עובד לחופשה שנתית (כי הרי פוטר כבר). ימי החופשה שנצברו לזכותו ניתנים מעכשיו רק לפדיון בכסף".

 

• מה קורה כשמעביד מוציא עובד לחופשה יזומה בגלל מצבו הרעוע של העסק. האם הוא יכול לאסור עליו לעבוד במקום אחר בזמן הזה?

"החוק קובע שמעביד יכול לקבוע את מועדי היציאה לחופשה, לפי צורכי העבודה והעומס. החוק אמנם קובע שעובד לא יעבוד בשכר בימי חופשתו השנתית, אך אינו אוסר על העובד לעבוד בזמן זה בהתנדבות או במעמד של קבלן עצמאי".

 

חופש. בקרוב אצלכם

 

עוד דברים שחשוב לדעת – מתוך "חוק החופשה השנתית":

• המעביד הוא זה שקובע את מועדי היציאה לחופשות והוא גם זה שחייב להוציא את העובד לחופשה (גם אם העובד לא ממש רוצה).

 

• מספר ימי החופשה שמגיעים לך מושפע ממספר שנות העבודה. מי שעובדת משרה מלאה, שישה ימים בשבוע, זכאית ל-14 ימי חופשה בשנה, לפחות, מתוכם שתי שבתות. מי שכבר עובדת חמש שנים באותו מקום עבודה, זכאית ל-16 ימי חופשה בשנה. בשנה השישית מגיעים לה 18 ימי חופשה. בשנה השביעית היא זכאית ל-21 ימי חופשה. מהשנה השמינית ואילך נוסף יום חופשה לכל שנת עבודה, עד לחופשה של 28 ימים בשנה.

 

• כל שכיר זכאי לחופשה שנתית. זוהי זכות שנצברת מהרגע שמתחילים לעבוד. חשוב לדעת שמי שהספיק לעבוד בשנה מסוימת לפחות 200 ימים, זכאי ליהנות מכל ימי החופשה השנתית שמגיעה לו. למי שעבד פחות מ-200 ימים בשנה, מחשבים את החלק היחסי שמגיע לו (לפי הנוסחה: מספר ימי עבודה בשבוע כפול הזכאות לימי חופשה כפול מספר חודשי העבודה לחלק ל-200).

 

• חופשה שנתית אינה ניתנת לצבירה או לפדיון בכסף (כל עוד ממשיכים לעבוד, כמובן). נכון שיש בשוק העבודה כל מיני "הסכמים" וסידורים שונים ומשונים, אבל הם לא תואמים את הוראות החוק. הדרך המומלצת ליהנות מימי החופשה היא לנצל אותם מדי שנה. חשוב להבין שגם אם המעביד מרשה לצבור ימים כאלה, הרבה יותר כדאי ובריא להשתמש בהם.

 

• בכל שבעה ימי חופשה שנתית ייכלל רק יום מנוחה אחד (שבת). זו עדות לגילו המופלג של החוק, שהכיר רק שבוע עבודה של שישה ימים. לכן, על פי החוק, מי שעובדת חמישה ימים בשבוע, ומגיעים לה, למשל, שבועיים חופשה שנתית, תהיה זכאית לתשלום רק בעבור עשרה ימי חופשה. כמובן שבעת חתימת חוזה ההעסקה או כשמנהלים משא ומתן על שיפור התנאים אפשר לסכם (בכתב כמובן!) על זכאות למספר רב יותר של ימי חופשה מהמצוין בחוק.

 

• חשוב: אם בדקתם וגיליתם שלא קיבלתם את כל ימי החופשה שמגיעים לכם כחוק (או שסוכמו בכתב), תוכלו להגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה. כדאי להזדרז, כי תקופת ההתיישנות בענייני חופשה שנתית היא שלוש שנים בלבד.