הדו"ח מציין כי תושבי הצפון הבריאים והמבוססים הצליחו להיחלץ מהאזור שנמצא במלחמה בעוד שבעלי מוגבלויות או אנשים חסרי אמצעים לא יכלו לעשות זאת. "הם נשארו במקומם בלית ברירה, עד שגורמים פרטיים ומלכ"רים נכנסו לתמונה, ובסופה של הלחימה גם רשויות ממלכתיות, סייעו להם בכך", נכתב בדו"ח.
לשכת הבריאות המחוזית בצפון, בתי החולים והקופות פעלו כולם לפי נוהל שהוכן במערכת הבריאות כבר בשנת 2000, למקרה של עימות צבאי בצפון. לשכת הבריאות המחוזית ובתי החולים נתנו מענה למצב הביטחוני שנוצר. עם זאת, נמצא כי פעילות המרפאות בקהילה לא היתה אופטימלית:
עובדי מערכת הבריאות: בשל העובדה שלא הוכרז מצב חירום נוצרה אי בהירות לגביהם ולא היו הנחיות ברורות לגבי מחוייבותם לעבוד. בדו"ח מצוין כי אם היה מופעל משק לשעת חירום הבעיה היתה נפתרת. בנוסף, הסידורים לילדי עובדי מערכת הבריאות לא היו מספקים, כך נכתב.
יולדות: היו דיווחים על קושי בהנקת התינוק, עקב הלחץ והחרדה מהמלחמה וזמן השחרור המוקדם מבית החולים הביתה (כעבור יממה בלבד). בנוסף, היו בעיות באספקה של תחליפי מזון.
חולים סיעודיים: אלו המטופלים בבית לא יכלו לרדת למקלטים או שהתקשו לחזור הביתה מהמקלט. הבעיה היתה חמורה במיוחד בקרב חולים שגרו לבד או שבני משפחותיהם עזבו את האזור. במוסדות סיעודיים באזור הצפון (פרט לאלו שבקו העימות) לא היו תנאי מיגון מספקים. ההמלצה היא לקבוע קריטריונים לפינוי החולים הללו.
בריאות הנפש: אלפי אנשים נחשפו להפצצות ונכנסו למצבי חרדה, אך לא היו מרכזים בקהילה לטיפול בחולים האלו. בתי החולים הודיעו אמנם שיטפלו בנפגעי חרדה אך "ללא יכולת להשתלט על היקף הפונים". משפחות שלמות במגזר הערבי נכנסו להתקפי חרדה, בעקבות פגיעת קטיושות ביישובים ערביים. בנוסף - למרות שהוכנה תוכנית על ידי הפסיכיאטר המחוזי לתרחיש של פגיעת רקטות, היא לא תורגלה.
חולים מוגבלים: כלקח מהבלבול ששרר בתקופת המלחמה ממליצים מחברי הדו"ח להקים מאגר מידע בלשכת הבריאות המחוזית אודות החולים, מיקומם ומידת תפקודם וניידותם של חולים מוגבלים. יש לעדכן את רשימת החולים הכרוניים ולתת אפשרות לבצע בדיקות מעקב (כמו בדיקות דם לחולי סוכרת) בבתים ובבתי החולים.
המימון הממשלתי לבריאות - בירידה
ממצאים אחרים של הדו"ח עוסקים בחוסר השוויון ובפערים בצריכת שירותי הבריאות בין החמישון לעליון לחמישון התחתון.הדו"ח מגלה, כי המימון הממשלתי מסך ההוצאה הלאומית לבריאות נמצא במגמת ירידה. שיעורו עומד היום על 65 אחוז, שיעור נמוך לעומת המדינות המתועשות, שם הוא נע בין 70 ל-80 אחוז מסך ההוצאה. כשליש מהוצאה הלאומית לבריאות ממומן מכיסנו ועוד רבע מההוצאות ממומן על ידי מס הבריאות. את החלק הנותר מממנת הממשלה.
עוד עולה כי ההוצאה על בריאות בישראל נמוכה בכעשרים אחוז לעומת הממוצע האירופי. התשלומים הישירים של משקי הבית עבור תרופות ושירותים מהווים 22 אחוז מכלל ההוצאה על בריאות, שיעור גבוה לעומת רוב המדינות המתועשות. "למצב זה יש השפעה מכרעת על הגברת אי-השוויון בצריכת שירותי הרפואה", מדגישים במרכז טאוב.
נתונים על הוצאות המשפחה מצביעים על פערים בצריכת שירותי בריאות המגיעים לעד פי שלושה בין החמישון העליון לתחתון. בחמישון התחתון מוציאים על בריאות כ-72 שקלים לנפש לחודש, בעוד שבחמישון העליון הוצאה לנפש היא 378 שקלים. בעלי האמצעים משלימים את החסר במערכת הציבורית על ידי רכישת ביטוחיים רפואיים משלימים ופנייה לרופאים פרטיים (פי שבעה מאשר בחמישון התחתון) ועל ידי רכישת תרופות מחוץ לסל.
החדשות הטובות: תוחלת חיים גבוהה לגברים
לצד כל אלו, הדו"ח גם מצביע על הישג לגבר הישראלי: תוחלת החיים שלו, 78 שנים, היא מהגבוהות בעולם. רק בחמש מדינות בעולם גברים זוכים לחיים ארוכים יותר: איסלנד – 79.2, יפן – 78.6, שוויץ – 78.6, שוודיה – 78.4 ואוסטרליה – 78.1. נשים ישראליות, שתוחלת חייהן 82.4 שנים, קרובות לממוצע במדינות המתועשות (81 שנה).שיעורי תמותה מהווים מדד נוסף למצב הבריאות באוכלוסייה וגם בתחום זה ישנם פערים בין מרכז לפריפריה. שיעור התמותה הממוצע בישראל הוא שישה מקרים לאלף נפש, כאשר בצפון ובדרום השיעור גבוה מהממוצע (6.5 ו-6.3) ואילו בירושלים ובמרכז השיעור נמוך יותר (5.5 ו-5.6). סיבות המוות השכיחות ביותר הן סרטן לסוגיו ומחלות לב וכלי דם.
מס' הרופאים בישראל - מהגבוה בעולם
עוד עולה מהדו"ח ששיעור הרופאים בישראל הוא מהגבוהים בעולם, אך הוא צפוי לרדת באופן משמעותי בשנים הקרובות בשל הירידה במספרם של הרופאים העולים לישראל בשנים האחרונות. בישראל ישנם 23 אלף רופאים. שלושה וחצי רופאים לאלף נפש. (ברוב המדינות המתועשות שיעורם נמוך יותר: שלושה רופאים לכל אלף).יחד עם זאת עולה, כי הפיזור הגיאוגרפי של רופאים אינו אחיד: בירושלים ובתל-אביב המספרים הם 4.2 ו-3.9 רופאים לאלף נפש ולעומת זאת, בפריפריה ובמיוחד באזור הצפון שיעור הרופאים הוא 2.3 לאלף נפש בלבד.
שיעור האחיות לאלף נפש כמעט לא השתנה בעשור האחרון ועומד על 5.2 אחיות לאלף נפש. שיעור זה נמוך מאוד בהשוואה למדינות מפותחות אחרות, בהן נע השיעור בין שבע ל-10 אחריות לכל אלף נפש.