אדומות וחומות

מדור שבועי מציג מדי יום שישי עבודת אמנות חברתית/פוליטית, לצד שיר המגיב למציאות כאן ועכשיו

שיר: נוואל נפאע; ציור: רותי בן-יעקב פורסם: 26.01.07, 08:47

חום, רותי בן יעקב, טכניקה מעורבת על נייר, 2005

 

 

*  *  *

 

לֶחֶם אָדֹם

 

אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת בְּכִיסָיו מַמְתַּקִּים

וְנִתְקֶלֶת בְּמַסְמְרִים.

אִמִּי חוֹבֶשֶׁת אֶת פִּצְעֵי כַּפּוֹתָיו

(חֲתָכֵי הַנְּשָׁמָה),

כְּשֶׁנִּחֶתֶת הַלְמוּת פַּטִּישׁ

עַל לִבִּי

וּפֵרוּרֵי לֶחֶם אָדֹם מוֹבִילִים אוֹתִי

אֶל שִׁלְדֵי בִּנְיָנִים

 

הָאָב קָם

יוֹם יוֹם

לְהָקִים בָּתִּים (מִתָּכְנִיּוֹת אָב)

הַבַּת קָמָה

רְעֵבָה לְיָמִים מְתוּקִים

וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ קָם

לְפַזֵּר אֶת הַמָּרוֹר

עַל הַדֶּרֶ לְגַן הָעֵדֶן

שֶׁל הַלֶּחֶם.

 

יִרְאַת שְׁמֵי תְּכֵלֶת שְׁקוּפִים בּוֹנָה אֶת אָבִי

טְקָסִים כְּחֻלִּים הוֹרְסִים אוֹתִי.

בַּמֵּמַד הַחֲמִישִׁי

מִתְבּוֹדֵד אָבִי עִם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ,

וַאֲנִי כּוֹסֶסֶת אֶת הַזְּכוּכִית בְּחַלּוֹנוֹת הַבַּיִת

וּמַכְשִׁירָה אֶת הַיָּמִים

לַנְּדוּדִים שֶׁיְּבַקְּעוּ אוֹתָנוּ לִשְׁנַיִם

לְיַם אֱמוּנָה

וְיַמָּה שֶׁל חֲשָׁד.

 

גַּל אַחַר גַּל

מְפַלְּסִים עָרוּץ בֵּינֵינוּ,

שֶׁדַּרְכּוֹ

אֲנִי מַבְקִיעָה מֵאֲטִימוּת לִבִּי

וְהוֹלֶכֶת אֶל לִבּוֹ

וְהוּא נוֹטֵשׁ אֶת קוֹרוֹת הָעֵץ שֶׁלּוֹ

וּמוֹצֵא אֶת לִבִּי

אָבִי מְלַמֵּד אוֹתִי טִקְסֵי בִּנְיָן

אֲנִי מְלַמֶּדֶת אוֹתוֹ טִקְסֵי הֶרֶס.

 

נוואל נפאע, 2005. תרגום מערבית: חמוטל פישמן ומאיה ירושלמי