ביקורת: אחוזת דוברובין, כשרה למצפינים

המסעדה באחוזת דוברובין מעוררת אנחות הנאה. מזל שהשקט הקסום מסביב בולע אותן

רמי סימני, עיתון ת"א פורסם: 28.01.07, 13:07

אצל רובנו זה מגיע לשיא בערך בצומת יקנעם, כשאנחנו חוזרים מחופשה בגליל. ההרגשה כבדה, במיוחד בחורף. מי בכלל רוצה לשוב לגוש דן? היונה ואנוכי שואלים עצמנו בפעם האלף, למה שלא נמצא איזה תאנה וגפן להתיישב תחתם בגליל המרהיב? זה מחזיק מעמד עד יקנעם, ומתפוגג כשהיונה חושבת איך היא תסתדר בלי מרכז תרבות קרוב.

 

בינתיים נשלח גם אתכם לטוות חלומות, במטמון קולינרי וסביבתי מהיפים בישראל. תמיד מזכירים את ארץ הגליל בהתפייטות כמקום הכי קרוב לטוסקנה. אז למה שלא נהפוך את היוצרות? כשתהיו בטוסקנה תאמרו שזה ממש מזכיר לכם את אחוזת דוברובין. באחריות. איפה עוד תמצאו אחוזה בת למעלה ממאה שנה, כל כולה הדר ואצילות, ושמלתה הקולינרית טובלת בשדות ובמטעים אפופי ניחוח?

 

בסלטים שיגישו לכם למנות ראשונות תתפרץ הטריות החוצה ותוכלו ממש לחוש את רגבי האדמה שמסביב. אבל לפני שנצלול לאוכל עוד מילה על המקום. באחוזת דוברובין תוכלו לשלב קולטורה אמיתית לעצמכם ולילדים. המקום, בבסיסו, הוא מוזיאון חי של ראשוני המתיישבים בעמק הרומנטי. בשלל חדרים תקופתיים, עם רהיטי התקופה, התמונות ושאר עזרי היומיום, תוכלו לחוש את חיי המשפחה, החלומות והתקוות שהיו למשפחת דוברובין שגרה פה. המסעדה ממוקמת בחצר האחוזה וחלק מחדריה הם אורוות לשעבר. מים תוכלו לשאוב מהבאר שבחצר, ותנו לילדים להשתובב קצת על הדשא בחוץ, צעקות הגיל שלהם מקבלות כאן נופך פעמוני.

 

האמת היא שהתקוות הקולינריות היו נמוכות. מה כבר יתחדש לנו במעמקי ארץ הגליל, שנות אור מהסצינה? ובכן, השף יפתח צפריר, איש חיל, החליט על מיצג תכליתי: תפריט מצומצם, אך כל פריט מלך. בעסקה של 120 שקל לאדם בערב תקבלו ארוחה שכוללת שלושה מסכים - סלטים, עיקריות, אחרונות - שתייה קלה וכוס יין גלילי. ואם תגיעו עד 17:00 תשלמו רק 100.

 

בדקנו כל סלט שהוגש לשולחן ופינו אמר שירה. שילוב מדויק של פשטות וטריות והרמוניה של טעמים. תתחילו בסלט השומר בשילוב הקישואים בלימון ושום, עם נעיצות חניכיים קלילות בלחם הבית הנפצוצי, שעושה רושם שזה עתה יצא מהתנור העתיק של סבתא דוברובין. תתרשמו גם מהמלצריות האדיבות שלבושות במלבושי התקופה, ותמחאו כפיים לזוג אנשי האדמה גליה וחומי קדוש, חקלאים מהעמק שהחיו את המקום ושומרים עליו באיכות נדירה במחוזותינו.

 

בבשרים נתן צפריר קונצרט של ממש. לשולחן יורד מגש מרכזי שעליו סדורים נתחי אנטרקוט, ספריבס, פרגיות וקבב. האנטרקוט היה טעים ומיושן כהלכה, לספריבס לא הגענו, הפרגיות נשתמרו זמן רב במרינדה שנתנה טעם מושלם, ורק הקבב לא היה מאוזן בטעמו וחסר מעט שומן כבש.

 

עד שהגיעו האחרונות הגנבתי מבט מהחלון למרכז האחוזה היפהפה, ואני לא יכול שלא להמליץ עליו לחובבי הז'אנר שמחפשים משהו אחר כאתר לאירועים. בשילוב האטרקציות התיירותיות שבסביבה, הסוסים ובעלי החיים, לא נראה שיש גחמה שתעלה על דעתכם וענבל, פצצת האנרגיה החביבה שמנהלת את המקום, לא תגשים לכם.

 

את הסופלה שבסוף תחזיקו ביד אחת תרוצו לאכול בשדה הסמוך, רק שם לא ישמעו את אנקות האושר שלכם - ולא הגזמנו.

 

בדרך החוצה עִברו דרך המוזיאון, נשקו את תמונתה של סבתא דוברובין וסעו לשלום. שבוע טוב.