אני טקסט פוליטי

גיל ריבה הפעיל את כל הארסנל שלו על טלי פחימה: הקול הפתייני, המחוות, החיוכים. אבל זה לא עבד על מי שעמדה בחקירות של השב"כ. האם הקסם של ריבה לא עובד בפורמט החדש או שהיתה זו מעידת ליהוק חד פעמית? סמדר שילוני תיתן צ'אנס ל"אישי עם גיל ריבה"

לפני כמה שנים פגשתי את גיל ריבה. זה היה ברדיו תל אביב, אחרי שמיכל ניב עזבה אותנו לאנחות. לא הכרתי אותו אישית, הוא בטח שלא הכיר אותי משום מקום. לא יודעת מה הוא עשה שם, אולי ניסה לדובב אנשים בהקשר של ניב. אותי חינכו שאסור לדבר עם זרים, אבל בריבה היה ועדיין יש משהו שגורם לך לרצות לספר לו כל מה שאתה יודע. בלי לשים לב נשאבתי לשיחה איתו, ולא שהיתה לי אינפורמציה לתת לו, אבל אני זוכרת את התחושה. זה עוטף, זה אמפתי, וזה עושה את העבודה בלי שתרגיש.

 

אתמול ריבה הפעיל את כל הארסנל שלו על טלי פחימה: הקול הפתייני והמתוק, הרכינות קדימה, החיוכים. אבל פחימה לא העריכה את המאמצים. וזה לא בגלל שריבה לא מראיין טוב. זה בגלל שפחימה אולי השתחררה, אבל היא עדיין לכודה בכלא התדמיתי שלה. היא לא מסוגלת לנפק שום חומר אחר, חוץ מפחימה לוחמת החירות. בלי קשר לקצה של החבל שהיא מחזיקה על המפה הפוליטית, היא לא מתקיימת מחוץ לבועה האידיאליסטית שלה, והתפיסה שלה את הסכסוך היא כמעט רומנטית. אופס, סליחה שאמרתי רומנטית כשבג'נין רעבים ילדים ללאפה. ואני גם לא רומזת שהיה משהו בינה לבין זביידי. ג'נין היא מקום מגעיל ואנשים לא מתאהבים שם.

 

על פניו זה נשמע כאילו ריבה מנסה להעמיד פה עוד גרסה של קובי מידן. איכשהו קשה לי עם זה, לא יודעת, אולי אני מצרי המוחין האלה שלא מוכנים לקבל מבנאדם משהו אחר ממה שהרגילו אותי לקבל. אני רוצה לדחות את הרעיון על הסף, אבל העובדה שזאת התוכנית הראשונה וזאת פחימה, איכשהו מעכירה את היחסים ביני לבין הריבה החדש. שכשאתה לוקח את טלי פחימה לתוכנית הראשונה שלך, זה לא רק בגלל שלתחקירנית שלך היה יום טוב והיא הצליחה להשיג אותה. זה שלט חוצות שאומר "אני כמו הגדולים, ואני מנהל שיחה רצינית עם טלי פחימה, כי אם 'הארץ' יכולים, אז גם אני".

 

למרות זאת מדי פעם מתפלק לו הריבה הישן. " עשית גוגל על ערבים?" הוא מנסה להבין מפחימה איך היא התוודעה לבעיות של העם הפלסטיני, "איפה טלי שעושה דברים כייפים, רוכבת על סוסים?". הוא מתייאש ותוהה כשהוא מנסה לסחוט ממנה איזה בדל של חולשה אנושית. בסופו של דבר הוא משווה בינה לבין נינט, שתיהן תוצר קרית-גתי ו"בוגרות תוכניות מציאות", כהגדרתו, ומבקש ממנה לקבוע מי מהן מאושרת יותר. "אני בטח לא מאושרת", עונה לו פחימה בייסורים, ולרגע נדמה שאם פחימה תהיה מאושרת, היא כבר לא תהיה פחימה יותר.

 

בסופו של יום זאת התוכנית הראשונה, כלומר הראיה היחידה שהמושבעים מחזיקים, ככה שקצת קשה להכריע אם עוד נתגעגע לריבה שראה את העולם דרך העיניים המגחיכות של "לימוזינה" ולמוח השוצף של הבחור ההוא שראיין את גאולה עמיר, או שפחימה פשוט היתה בחירה אומללה לתוכנית פותחת. תשובה לשאלה הזאת נקבל תוך תוכנית-שתיים. בקשר לילדות של פחימה, כנראה שניאלץ לחכות עד שהשב"כ יקבל תוכנית אירוח.