רצח השוטר האיטלקי בתום הדרבי הסיציליאני ביום שישי האחרון היווה המשך ישיר לתיאטרון האבסורד שמנהלת התאחדות הכדורגל האיטלקית, המנסה מתחילת העונה (ללא הצלחה יתרה) להילחם בחורמה בפרשת שחיתות מסועפת. גם התאחדות הכדורגל מצידו השני של אגן הים התיכון טרודה בחודשים האחרונים בניסיון לשכוח פרשיות שחיתות והימורים, אך מתקשה להילחם באלימות אוהדים וקריאות גזעניות השכם וערב.
הדרבי התל-אביבי בשבוע שעבר ייזכר במקומותינו פחות בשל היכולות הספורטיבית שהופגנה על כר הדשא, ויותר בגלל מספר הרימונים שהושלכו לשם. קריאות גזעניות נוסח "טועמה מחבל" כלפי שחקן הפועל, סלים טועמה, האפילו אך במעט על מאמצי המשטרה למנוע הכנסת מטריות לאצטדיון על חשבון עשרות רימוני עשן צהובים ואדומים, ששטפו את המגרש.
המלחמה בקריאות גזעניות ביציעי האצטדיונים בסוף השבוע האחרון זכתה לגורל דומה, ולא זו בלבד שלא צלחה - אלא גרמה לנשיא קבוצת הכדורגל של מכבי נתניה, יהודי עולה חדש מגרמניה, לנטוש את המשחק בשל קריאות "נאצי" שכוונו לעברו על-ידי אוהדי בני-יהודה.
מדרון חלקלק מוביל מהתפרצויות אוהדים, הגורמות להפסקת משחקים, ועד לרצח השוטר באצטדיון הכדורגל בסיציליה. והוא חייב להדליק נורה אדומה בקרב רשויות האכיפה ומנהלי ענפי הספורט ברחבי העולם. ההצדעה במועל יד של שחקן לאציו, פאולו די-קאניו, במשחק הדרבי מול רומא לפני כשנתיים, לא עוררה הדים רבים מדי - בדיוק כמו ה"מוות לערבים" ביציעי טדי הירושלמים.
הבדיחה על המוסכניק שלא מצליח לתקן את הבלמים במכונית ולכן מגביר את הצופר הולמת את המציאות הישראלית, בה צפירות האזהרה של רבים, רמות ככל שיהיו, אינן מגיעות לאוזניהם של מקבלי ההחלטות, האמורים לקום ולעשות מעשה. בלמים בדמותן של פעולות חינוך מקיפות, חקיקה מסודרת ומפורטת וכן אכיפה תקיפה ומתוקשרת חייבים להיות משולבים בפעילות שיטתית של בעלי עניין, ובעיקר: שחקנים, מאמנים, מנהלים וראשי ההתאחדות לכדורגל. רק פעולות כאלה עשויות למנוע מאחת התופעות המכוערות ביותר בישראל של האלף השלישי לזקוף ראש גם מחוץ למגרשים.
ד"ר יאיר גלילי מרצה לסוציולוגיה של הספורט במכללה למדעי הספורט במכון וינגייט