החלפת ספאחיה חייבת לעמוד על הפרק

"ההפסד בחצי גמר הגביע מחייב טלטול רציני במכבי ת"א. האנרכיה שולטת, הקבוצה משחקת מבולבל, המאמן מעלה מיליון הרכבים שונים ואף שחקן לא יודע את מקומו. האמת צריכה להיאמר: למכבי הנוכחית פשוט אין את זה. ואפי? אין אחד שלא שמח בשבילו". מוטי דניאל על רעידת האדמה בממלכה הצהובה

תשע שנים לא איבדה מכבי תל אביב תואר בישראל. תשע שנים, שגרמו לכולם לשכוח שזה אפשרי. בפעם האחרונה שזה קרה, עוד שיחקתי במדי הפועל ירושלים. זכינו אז אחרי ניצחון ענק בהיכל.

 

• רענן כץ: "ספאחיה הוא לא הבעיה של מכבי ת"א" 

• אפי בירנבוים: "כל אירופה תדבר על בני השרון"

 

יקום מי שממש מופתע מההפסד של מכבי ת"א בחצי גמר הגביע. ההפתעה עמדה באוויר כבר מזמן, וחוסר התפקוד התמידי של נבן ספאחיה וחניכיו תחת לחץ היווה קרקע נוחה לסנסציה. נגיע עוד לבני השרון, אבל ברור שההפסד של מכבי הוא הסיפור הגדול, בבחינת אדם נשך כלב.

ניקולה וויצ'יץ' מול משה מזרחי. גם הוא התקשה לתפקד (אלי אלגרט)

 

הידיים הרועדות של שחקני מכבי והפאניקה מהספסל, שנעלמו לרגע קט מול פנאתינייקוס, חזרו ובגדול. כבר מהפתיחה זה היה משחק חד צדדי. למעשה, לו מכבי היתה מובילה בהפרשים כאלו בפתיחה, היינו מוצאים עצמנו בשלושה רבעים של גארבג' טיים. ההילה המכביסטית והמסורת המנצחת גרמו לכולם לחשוב שיש סיכוי שמכבי איכשהו תחזור ותנצח.

 

גם בני השרון נלחצה בדקות האחרונות. ניסיתי לדמיין את חדר ההלבשה במחצית. כל מה שעלה בראשי זה צעקות ובלאגן, חוסר סדר. ציפיתי שמכבי אחרת תעלה למחצית השנייה. נחושה יותר, נושכת, כזו שתעביר מסר ליריב שהיא כאן בשביל לנצח. זה בא רק שתי דקות לסיום. מעט מדי, מאוחר מאוד. השם מכבי והסמל דריק שארפ, לאו דווקא בסדר הזה, הצליחו לדגדג בסיום, אבל האמת צריכה להיאמר: למכבי הנוכחית פשוט אין את זה.

אפי בירנבוים. לא מפחד אפילו מדריק שארפ (אלי אלגרט)

 

מדובר בטלטול רציני מבחינת מכבי, על סף רעידת אדמה. על כשלונות באירופה אפשר לסלוח, להתרפק על השושלת שהתפזרה ולחכות לימים טובים שיחזרו. על כישלון בזירה המקומית אין כפרה. זה אור אדום ויכול להיות מאיץ לשינויים דרמטיים. בעיקר בשיטה הנוכחית של הפיינל-פור. אפשר לסנגר על ספאחיה עם התירוצים הרגילים, להוסיף שלמכבי היה קשה אולי להתרכז בחצי גמר הגביע כי היתה לה מלחמה משמעותית מול פאו, אבל בזה מסתיים כתב ההגנה.

 

מכבי מציגה כדורסל מבולבל ולא אפקטיבי. ספאחיה מעלה מיליון הרכבים שונים, כשלא פעם נראה ששחקנים לא יודעים מה הם עושים או מה מצפים מהם לעשות. שחקנים שעולים בחמישייה נעלמים לחצי משחק ויותר, שחקן שהועלם לחצי עונה פתאום מקבל דקות משמעותיות במשחק הכי חשוב שהיה למכבי העונה. לא פעם גם המאמן עצמו לא יודע מה לעשות וקופא, כמו בחמש הדקות הראשונות, שם נפל לבור של 16:2. הלו, זה משחק גביע!

 

האנרכיה שולטת במכבי, והמשחק מבוסס על שני אלמנטים. או שניתן לניקולה וויצ'יץ' את הכדור ונחכה שיקרו דברים טובים, או ששארפ כבר יחולל איזה נס. אז בדקות האחרונות ניקולה יושב בצד ונואל פליקס משחק, ודריק עושה את שלו בשתי שלשות ענקיות, אבל מחטיא עוד שתיים בחצי הדקה האחרונה, סתם כדי להזכיר לכולנו שגם הוא אנושי.

נבן ספאחיה. למכבי שלו פשוט אין את זה (אלי אלגרט)

 

שינויים בעמדת המאמן במכבי מתבצעים רק כאשר יש חשש קיומי לשמירה על התארים המקומיים. היום, כשאחד כבר הלך להם והשני ממש לא מונח בכיס, אני משוכנע שהנושא עומד חזק על הפרק.

 

ביום חמישי האחרון, כשספאחיה הזיע על הקווים מול ז'ליקו אוברדוביץ' ושחקניו חרקו שיניים לנצח, ישב אפי בירנבוים במרומי היציע. כלפי חוץ הוא ניסה להציג חזות שלווה ורגועה, עד כמה שאפי מסוגל להציג דבר שכזה. בפנים אני בטוח שהוא נהנה לראות את הפאניקה שליוותה את המכבים במחצית הראשונה. הוא גם ראה את הקאמבק האופייני למועדון במחצית השנייה. לרשות בירנבוים עמדו מספר שבועות כדי להתכונן לקרב הזה, והוא יצא בו מנצח בענק. אין אחד בעולם הכדורסל שלא שמח בשבילו וחושב שמגיע לו. הניצחון הזה נזרע בעיקר בהכנה המנטאלית שבה הוא החדיר לשחקניו אמונה.

אפי בירנבוים. ניסה לשמור על רוגע (אלי אלגרט)

 

גם ההצלחה המקצועית בלטה. החל מההתקפה הראשונה, בה השאיר לי ניילון את עוסמאן סיסה לדאנק אדיר, דרך הנעת הכדור המרשימה והיעילה שחוזרת על עצמה התקפה אחר התקפה וכלה בניהול משחק דינמי ששמר על שחקניו מעבירות, יזם שינויי הגנות וקצב, וגרם למכבי להגיב בלי הצלחה יתרה. ניילון הוא כוכב על, ונתן הופעה כמעט מושלמת. כשהיה צריך שיחקו בשבילו, כשהמשחק השתנה הוא שיחק בשביל האחרים.

 

סימאס יסאיטיס אולי קלע גדול ממשה מזרחי, אבל בזמן שהוא לא יכול היה לקנות סל, מזרחי פגע מכל מצב. יותם הלפרין זה שם גדול יותר מניצן חנוכי, אבל ההופעה של האחרון היתה מרשימה הרבה יותר. אפשר להמשיך ולעבור בכל עמדה ולהשוות בין הסגלים, אך זה מיותר. לבני השרון שחקנים לא פחות טובים מאלו של מכבי, בטח בחמישייה. אמנם הספסל קצר יותר, אבל הוא דווקא עוזר בהיררכיה. אצל אפי כל שחקן יודע את תפקידו ותורם על המגרש.

יותם הלפרין לפני משה מזרחי. מי פה הפייבוריט? (אלי אלגרט)

 

בסופו של יום, אם יש זמן ומקום טובים לתפוס את מכבי זה בחצי גמר הגביע. יתרון הביתיות הוא הקטן ביותר מכל משחק אחר בעונה, מכיוון שהקהל ברובו ככולו מורכב מאוהדי שאר שלוש הקבוצות ומתאחד מול אוהדי מכבי המעטים שטורחים להגיע.

 

מבחינתי, גם במשחק הראשון היתה הפתעה – בקלות המעט מביכה בה הביסה ירושלים את עירוני רמת גן. לאפי ודן שמיר תהיה לא מעט עבודה בניסיון להוריד את השחקנים מהאולימפוס עד לגמר הגדול ביום חמישי. אולי שירי הגביע של הקהל האדום היו מוקדמים מדי. אפי וניילון כבר ניצחו את הירושלמים פעם אחת העונה. הם לא מתכוונים לוותר על הזדמנות שנופלת במקומותינו פעם בעשור.