כשהעבודה הורגת: מה עובר על הוורקוהוליק?

הם עובדים 15 שעות ביום, מקריבים את חיי המשפחה למען הקריירה ומזניחים את עצמם, לעתים עד לקריסה המוחלטת ביחידה לטיפול נמרץ. וורקוהוליזם

"אמא, אני יודע שכבר לא יכול לדרוש ממך את היחס שמקבל בן מימו, אבל אני רוצה לקבל לפחות את אותו יחס שהעובדים שלך מקבלים ממך. הזמן עובר ואת ממש חסרה לי"

 

זהו קטע מתוך מכתב שהשאיר בנה של עידית (שם בדוי) על הכרית בחדר השינה שלה. "קראתי את המכתב בערך בחצות, כשחזרתי מהעבודה", מספרת עידית (שם בדוי), מנהלת שיווק בכירה. "שני המשפטים הללו גרמו לי לגשת בפעם השנייה לפסיכולוג כאשר הפעם היה לי ברור- אני וורקוהוליסטית, יש לי בעיה ואני חייבת לצאת מזה".

הכמיהה להצלחה הופכת לסוג של אובססיה               (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

 

עידית היא בחורה צעירה שטיפסה במהירות בסולם המשרות בחברת הייטק. היא הגיעה לתפקיד ניהולי בכיר עוד לפני שסגרה את העשור השלישי לחייה. בעלה ומשפחתה התריעו בפניה יותר מפעם על היעדרותה האינטנסיבית מהבית לטובת המשרד. התמסרותה של עידית למשימותיה הייתה מוחלטת.

 

לחץ כפול

"קיימות שתי מערכות לחצים המופעלות על וורקוהוליסט", מסביר משה משעלי, פסיכולוג ייעוצי תעסוקתי שטיפל בעידית. "האחד הוא מערך לחצים חיצוני שבגללו הוורקוהוליסט מבלה את רוב שעות היום בעבודה. השני הוא מערך הלחצים הפנימי שבו האדם מתקשה להאמין ביכולותיו והוא אומר לעצמו כי למזל יש חלק נכבד בהצלחתו להגיע לעמדה בה הוא מחזיק. לעתים הוא אף מפקפק בהתאמתו לתפקיד. שיח פנימי זה מחייבו להילחם בסוג של שד, כאשר הדבר היחידי שעשוי לגרום לו להקטין את האימה מהשד התובעני הזה הוא תוצאות הישגים".

 

במקרה של עידית, כיוון שהיא מנהלת עובדים מבוגרים ממנה ועובדים ותיקים הלוטשים עין אל עמדתה, הלחץ עלייה כפול ומכופל.

 

ריגושים של מהמר

"ההישגים והחיזוקים בעבודה", מוסיף משעלי, "הופכים להיות מתגמלים ברמה שמזכירה רווחים במשחק רולטה אצל מהמר, אופוריה אחרי אלכוהול אצל אלכוהוליסט או אפילו התרגשות מינית. אפשר להבין אם כך מדוע יש הסוברים שגם העבודה ממכרת".

 

התמכרות מכילה בתוכה את מרכיב הסבילות. אם קודם כוס יין אחת הייתה גורמת

לשותה תחושה של היי, לאחר פרק זמן של שתייה ישיג השותה את התחושה הדומה רק אחרי שני בקבוקים. תופעה דומה קיימת גם בעבודה: אם בעבר קיבלת את תחושת הסיפוק אחרי שעה או שעתיים של עבודה, היום כמות הזמן המזינה תחושות של שביעות רצון או רוויה גדלה באופן ניכר.

 

הידרדרות גופנית

לוורקוהוליזם עלולים להיות ביטויים פיזיים לא פשוטים כמו התעלפויות חוזרות ונשנות. "היו ימים שרק בסופם הבנתי כי שכחתי לאכול, לא ביקרתי כלל בשירותים", מספרת עידית. "בגלל הזנחה פיזית, מצאתי את עצמי לא פעם בחדר המיון של בית החולים כשהפרוגנוזה הייתה תמיד ב.מ.פ - בלי ממצא פתולוגי".

 

לדברי משעלי, חשיפה ממושכת למתח (תוצר ישיר מוורקוהוליזם) מובילה להידרדרות הדרגתית של הגוף הגורמת נזקים ללב ולמערכות כלי הדם. גם רמת מתח חריגה וזמנית, למשל עמידה לפני דד-ליין קריטי, עלולה להיות קטלנית. מתח כזה, שהגוף אינו מורגל בו, יכול לגרום התקף לב או לאירוע מוחי שעלול להסתיים בשיתוק. מי שמועד לפורענות הוא אדם שהפסיכולוגים מסווגים אותו כ Type A, אדם כזה מתאפיין בצורך גבוה בשליטה ובריכוזיות. הוא תמיד עובד על מטרות קצרות טווח ותוצאות מהירות, נוטה לכעוס, סומך רק על עצמו ותחרותי מאוד. אדם כזה מציב רף ציפיות גבוה לעובדיו ובעיקר לעצמו. תחושה של רוגע זמני תבוא רק כאשר נגמרת המטלה או עד שהוא נגמר.

 

שני קרדיולוגים אמריקנים טבעו את המונחים הללו לראשונה כשמצאו קשר הדוק בין בעיות לב לאותו טיפוס אישיות A.

גם מערכת העיכול מושפעת מלחצים ומתחים. בתקופת מתח, אנשים נוטים לסבול משלשול, מכאבי בטן ומצרבות. ביטויים קיצוניים נוספים הם הקאות ואולקוס.

 

פחד מכשלון

"עידית הגיעה אלי לראשונה בעקבות איומי הבעל, כאשר בפועל היא לא באמת רצתה להשתנות", מספר משעלי. "המוטיבציה שלה להשתנות לא הייתה גבוהה והסיכוי שלה להיגמל היה נמוך מאוד". "יש מגוון סיבות לחוסר המוטיבציה של המטופל להיכנס למעגל השינוי", מוסיף משעלי, לעתים יהיה זה פחד מכישלון, פחד מהצלחה, כעס ותוקפנות - כלפי העצמי או כלפי הזולת היכול להיות המרוויח מהשינוי, או סף תסכול נמוך - שינוי נתפס כתהליך תובעני ועתיר מאמצים וממון שלא תמיד יש חשק להתגייס אליו".

 

לעתים למתבונן מהצד קשה שלא להבחין בהגיון הצרוף העובר כחוט השני לרוחבה של כל יריעת בעיות ההרגל כולל וורקוהוליזם. הקו המאחד את המכור לאלכוהול עם המהמר הכפייתי, את כוסס הציפורניים עם האכלנים הכפייתיים, את אחוזי הקנאה עם הנוטים להתפרצויות זעם - הוא שעל כל אלה ניתן לומר שבשלב כזה או אחר של בעייתם הם הכריזו על "צורך בשינוי" ובאותה מידה של ביטחון ניתן גם לטעון לגביהם שהם עתירי ניסיונות השתנות ואספנים לא קטנים של כישלונות בדרך למטרה המיוחלת.

 

עידית הגיעה למשעלי פעם נוספת, כעבור חצי שנה, כשהפעם היא משוועת לעזרה. "היא הניחה את המכתב של בנה בן ה - 11 על השולחן ופרצה בבכי", מספר משעלי. "במקרה זה הטיפול הפסיכולוגי מתרכז בהגברת המודעות של המטופל. וורקוהוליסט יכול להעביר 12 שעות בעבודה ברצף בלי להרגיש והטיפול יסייע בעצירת הטירוף הזה. ברוב המקרים, כשהמטופל נע על ציר מעגל השינוי לבד, הוא הופך ליצירתי בדרך הטיפול בו. עידית,בוגרת תואר ראשון בספרות קלאסית, דימתה את עצמה בגלימתה המורעלת של מדיאה,כשהגלימה מבטאת את ההתמכרות לעבודה. הסוגיה המרכזית בטיפול היא השאיפה להסיר את הגלימה וגם כשהיא מוסרת, איך היא תצליח להתגבר על הפיתוי העז לעטות את הגלימה חזרה, איך היא תצליח להימנע מללבוש את הגלימה בעתיד".

 

התמכרות נפשית

"וורקוהוליזם היא התמכרות נפשית יותר מפיזית ולכן אני לא אוהב את ההגדרה 'התמכרות לעבודה'", אומר ד"ר קרלו שטרנגר, פסיכולוג קליני ומרצה בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב. "אנשים מגיעים לטיפול על רקע ריק שהם חווים כתוצאה מקשר זוגי רופף, או אנשים שהחליטו שהם לא רוצים לחיות כפי שחיו בילדותם בעוני ומחוסרי כל. במקרה כזה, המוטיבציה שלהם לעשות כסף רק הולכת וגדלה, כשהמטרה מקדשת את האמצעים בשאיפתם להשתייך לסטאטוס אחר.

 

זה מגיע למצב בו הכמיהה להצלחה הופכת לסוג של אובססיה כשהעבודה וההישגים הנלווים לה באים על חשבון תחומי חיים אחרים. אנשים אלה מגיעים לטיפול, כשהם חשים בדידות או כישלון בתחומים אחרים כמו זוגיות ואז תוך כדי טיפול, תופעת הוורקוהוליזם צפה. אני מנסה לברר מדוע הוא בוחר לחיות כך, מדוע הם לא משקיעים בתחומים נוספים בחייהם ודרך זה אני בוחר בטיפול המתאים. אני מעדיף לכנות את התופעה כ'מחוייבות למיקוד בלעדי בעבודה על חשבון כל מרכיבי החיים האחרים', מאשר התמכרות. זוהי לא התמכרות פיזית במובן הטהור של המילה, כשגם גמילה אינה זהה לגמילה מהתמכרות פיזית המלווה בכאבים פיזיים".

 

אין גמילה מושלמת

"אף אחד מאותם מכורים לעבודה לא נגמל באופן מוחלט", אומר משעלי, "השד אומנם נכנס חזרה לבקבוק והתופעה קטנה במימדיה, אך אינה נעלמת לחלוטין. אף אחד מהמכורים לעבודה אינם הופכים ל Type B (ההיפך מ Type A), הרעיון הוא להתקדם במעגל השינוי ולקבל את הכלים המתאימים לעמוד בפיתויים.

 

עידית הצליחה להוריד את מכסת השעות שהיו מוקדשות אך ורק לעבודה, היום היא עובדת בסביבות 10 עד 11 שעות ביום וכשהיא מגיעה הביתה, היא מתנתקת לגמרי מהעבודה ומקדישה את כל כולה למשפחה".

 

"מה שחשוב", מסכם משעלי, "שאם יש לך איזו שהיא סיבה לשינוי, אז תוכל להתמודד עם תהליך השינוי טוב יותר באמצעות טיפול שהופך אנשים אומללים למאושרים".