מבקרי המדינה

חשבתם שפאנל השופטים של "נולד לרקוד" קשוח עם נבחרת הרקדנים הצעירה? חכו עד שתקראו את הביקורת שלהם על "רוקדים עם כוכבים", על יחס המדינה למחול, ובעיקר את מה שיש להם להגיד זה על זה. ראיון שפגאט לגבות פטפטני במיוחד

 

יש פעמים שבהן מראיין פוגש מרואיין ומגלה שמולו עומד מישהו שונה לחלוטין מהתדמית שלו. כוכבת ילדים ששונאת ילדים דביקים, זמרת סקסית שהיא פריג'ידית בחייה הפרטיים, או טאלנטים מתוקים שהשתן עלה להם לקודקוד. במקרה של ארבעת שופטי "נולד לרקוד", מה שרואים על המסך זה מה שמקבלים בחיים. אומנם במשך הפגישה המרובעת שלנו הם ניסו לשכנע יותר מפעם אחת שהם לא באמת הדמויות שמופיעות על מסך הטלוויזיה מדי רביעי, אבל זה היה רק עניין של דקות עד שהאישיות שלהם (כלומר, האישיות הטלוויזיונית) בצבצה החוצה.

 

בדומה למסך הקטן, גם בחיים דוד דביר (בן 58, נשוי לדליה כבר 35 שנה, אבא לשתי בנות, סבא ורקדן שהופיע בכל להקת מחול אפשרית בארץ) ענייני, נוקשה ומייצג גישה ודור אחר, לעומת עידו תדמור (רקדן, כוריאוגרף ואייקון מחול בן 43), שמתוקף היותו היו"ר הלא רשמי של פאנל השופטים, תופס נתח רציני בשיחה ונמצא בעידן "אני אוהב את כולם" של חייו. כן, בדיוק כפי שמשתקף מהמסך. אונה הולברוק (ילידת קנדה, בת 36 ואמא לילד, שהיתה שותפה בהקמת מיומנה והיום מלמדת מורים ותלמידים צעירים) היא הנציגה הנשית המנומסת והאימהית, ומנגד, מיכל אמדורסקי, כמו דמותה הטלוויזיונית, שופעת הומור ומשדרת היפראקטיביות ("מה אתה רוצה לדעת עליי? אני בת 32, אמא של מילה. על השאר תעשה 'גוגל'").

 

הפער היחיד בין המציאות הטלוויזיונית של הרביעייה לבין המציאות היומיומית אלו היחסים הדביקים ביניהם. בזמן שצפייה בתוכנית מעלה את התחושה של מחנות (אונה ועידו מול מיכל ודוד), הרי שבמציאות הם חבורה עליזה, שלקיים איתם שיחה שפויה זה משהו שדורש מהמראיין יכולות של גננת. אמדורסקי חייבת לעשות פן דווקא באמצע הראיון, תדמור חייב לומר שלום ולנשק את כל מי שעובר בחלל אולפני הרצליה שבו נפגשנו, דביר עונה לטלפון שלו שמצלצל באדיקות אחת לרבע שעה, וכולם יורדים על כולם, עוקצים, צוחקים, מושכים את השיחה לכיוונים אחרים ובעיקר נהנים מכל רגע שבהם יש להם אפשרות לשים את עולם המחול על המפה.

"מי שרקדן אמיתי בנפשו לא יכול בלי זה". השופטים (צילום: רונן אקרמן)

 

 

תדמור: "תכתוב שכל מה שחושבים על מיכל, זה בדיוק ההפך מהמציאות".

 

הולברוק: "נכון. כל הזמן שואלים אותי אם מיכל כזאת רעה, ואני אומרת שהיא בחורה עם לב של זהב".

 

תדמור: "היא אחת מהאנשים הכי נאמנים שהכרתי".

 

דביר: "חבר'ה, מה ייצא לכם מזה שתתחנפו אליה?".

 

אמדורסקי: "בטח מישהו מהם רוצה קפה".

 

תדמור: "היא כל הזמן מכינה לנו קפה או תה".

 

מיכל (שואגת): "דוד, תכבה כבר את הטלפון! דוד! קצת ריספקט!".

 

תדמור: "זאת לא היא באמת. זה כמו דיבוק. זה משתלט עליה".

 

אמדורסקי: "סליחה, זה הפיצול".

 

אפשר לקרוא אתכם לסדר?

 

אמדורסקי: "אפשר לנסות".

 

מה היה המניע שלכם, חוץ מכסף, לקחת חלק בתוכנית?

 

דביר: "על איזה כסף אתה מדבר?".

 

ה־כסף של טלוויזיה.

 

דביר: "שטויות. אנחנו לא רואים מזה הרבה כסף".

 

תדמור: "מה שאנחנו מרוויחים פה הוא ממש בדיחה. סכומים ממש מגוחכים".

 

דביר: "אנחנו עושים רייטינג ומקבלים כלום. מיכל אומנם חיה מזה, אבל אנחנו לא".

 

לפחות שדרגתם את מעמדכם החברתי בשרשרת הברנז'ה. מאמנים מיוסרים הפכתם לסלבריטאים.

 

אמדורסקי: "ברור שהתוכנית שינתה הרבה דברים ביחס אלינו. אני רואה את זה בהצגות שאני משתתפת בהן. אם פעם הייתי רוקדת ריקוד והקהל היה אדיש לזה, היום האמהות עומדות על הרגליים על אותו ריקוד בדיוק. התוכנית תרמה לנו, למרות שהמניע של כולנו היה לבוא לכאן מתוך האהבה שלנו לריקוד".

 

דביר: "למרות שאולי אני נשמע ביקורתי וקשה עם המתמודדים, אני עושה את זה באהבה. אני באמת חושב שהתוכנית חשובה לעולם המחול ולתרבות הישראלית".

 

הולברוק: "אני רציתי להיות בתוכנית הזאת כי היא הכי אני. כבר לפני 15 שנה רקדתי את כל הסגנונות בזמן שכולם אמרו לי 'תבחרי סגנון אחד'".

 

דביר: "בקיצור, נדחפה".

 

מה איתך מיכל?

 

דביר: "מיכל הגיעה בטעות".

 

הולברוק: "אני זוכרת שהגעת ליום אחד כאורחת, ויואב צפיר (במאי התוכנית - י.א) אמר שאת נשארת".

 

דביר: "הם רצו להחליף שופט אורח בכל תוכנית".

 

תדמור: "הם חיפשו מישהו שמייצג את עולם הבמה יותר כפרפורמר. בהתחלה לקחו את יזהר כהן".

 

דביר: "ואז היא הביאה דבק ולא זזה מהכיסא".

 

אמדורסקי: "מבחינתי זה טבעי לי להיות פה. רוב השנים הייתי רקדנית".

 

תדמור: "בתקופת 'כוכב נולד' אמרתי לעצמי 'איך יכול להיות שאין כזאת תוכנית על ריקודים?', נפגשתי עם טמירה ירדני ובדיוק הם דיברו על רכישת הפורמט של התוכנית. מבחינתי, זה זנב טבעי לכל מה שעשיתי כל השנים. תמיד עזרתי למחול, אם כרקדן, מנהל להקה או נציג אמ"י שנפגש עם שרים וביקש כספים. ההישג הגדול של התוכנית הוא שהיא פתחה לאנשים רבים צוהר לעולם שהם לא הכירו".

 

הולברוק: "למרות שאנשים עדיין לא מספיק יודעים מה עובר בחיים של רקדנים. לרקוד זה לא רק דקה וחצי של ריקוד בערוץ 2, זה הקרבה של חיים שלמים".

 

ובהקשר הזה, אתם לא מרגישים שיש קצת זילות בתוכנית בידורית שמשדרת לאומה מסר של "תרקוד דקה וחצי בתוכנית ותהפוך לסלבריטאי"?

 

דביר: "מי שלא מוכשר ייעלם מהמפה מהר מאוד. נו, אז היו כמה משתתפים מהעונה הקודמת שתרגמו את זה לחלטורה. הם ייעלמו תוך שנה".

 

תדמור: "כשכל הסלבריטאיות הזאת נופלת עליך כשאתה לא מגובש, הרבה מסתנוורים מזה. בעונה הקודמת היו כמה כאלה שהתמכרו לנוצץ".

 

אתה מדבר על רונה־לי, ידידתך?

 

תדמור: "אני מדבר על כל מי שלא ניצל את הפלטפורמה לריקוד והלך למחוזות אחרים כמו רוני B שמנחה בג'טיקס, ודנה פרידר בניקלודיאון"

.

הולברוק: "אני שמחה לראות שהמשתתפים השנה מאוד לא בעניין של להיות מפורסמים. הם לוקחים את עצמם ברצינות, ומבינים שזאת מקפצה לעולם המחול. כל דקה פנויה שיש להם, הם רצים לשיעורי מחול".

 

ואולי בוגרי העונה הראשונה צודקים בגישה שלהם? אחרי הכל, למה להרוויח כמה שקלים בריקוד כשאפשר לעשות את זה בדולרים?

 

תדמור: "מי שרקדן אמיתי בנפשו לא יכול בלי זה. במשך שנים חייתי כמו עני וזה לא העסיק אותי".

 

איך עידו תדמור, אחד הרקדנים היותר מוכשרים ומפורסמים, היה עני?

 

דביר: "כי במדינה שלנו הממשלה לא מקצה כסף למחול. רקדנים לא יכולים לעשות חלטורות כמו זמרים ולהופיע בחתונות".

 

תדמור: "למרות שאם להיות כנים, היום המצב השתנה טיפה בעקבות התוכנית. אם פעם הזמינו לאירועים של ועדי עובדים זמרים, אז היום גם מזמינים רקדנים".

 

הולברוק: "עידו ואני שפטנו בתחרות בשם 'רוקדים עם דלק מוטרוס'".

 

תדמור (צוחק): "זה היה מדהים. לקחו רקדנים מ'רוקדים עם כוכבים' והצמידו להם עובדים מהחברה".

 

הולברוק: "בכל מקרה, זה עדיין לא משהו שיכול להחזיק רקדנים בצורה מכובדת. בדיוק פגשתי לאחרונה רקדנית משוודיה שמקבלת פנסיה מהמדינה כבר בגיל 40. ידעתם שבאירופה רקדניות שילדו מקבלות מהמדינה חופשה של שנה?".

 

דביר: "בהולנד הרקדנים מקבלים בפרישה שנתיים שלמות של משכורות כדי ללמוד מקצוע אחר. אתם יודעים כמה נלחמתי כדי שהמדינה תעזור בפנסיה לרקדנים? יש פה גישה של 'מה זה רקדנים?'".

 

אז מה ישנה את המצב?

 

דביר: "חברי הכנסת ותוכניות ריקודים שללא ספק מעלות את המודעות לחשיבות המחול".

 

אמדורסקי: "ראיתם 'רוקדים עם כוכבים'?".

 

דביר: "זה היה פשוט מזעזע. מתחת לכל ביקורת. הם לקחו חבר'ה לא מוצלחים. זה נראה אומלל".

 

אמדורסקי: "ראיתם את סאלי אן?".

 

הולברוק: "הם רצו מישהו עם מבטא, כמוני".

 

דביר: "יש בעונה הזאת בעיה עם החומר האנושי שלקחו".

 

תדמור: "לא ראיתי, אבל אני יודע רק שדנה דבורין שם".

 

אמדורסקי: "ומיכאל הנגבי, שהוא מעולה. אבל מיכאל למד סטפס במשך עשר שנים, ויש לו קואורדינציה. אני גם אשמח אם ייקחו אותי לתוכנית".

 

תדמור: "אבל הם מחפשים סלבריטאים, לא? איך הם יקחו אותך מאמי?".

 

הביקורות היו השנה מעורבות לגבי "נולד לרקוד". יש תחושה שהיא מייצרת פחות באזז. יכול להיות שאנשים מיצו את הגימיק?

 

אמדורסקי: "ברייטינג זה ממש לא בא לידי ביטוי".

 

דביר: "מדברים על זה בכל מקום שאני מגיע אליו. אפילו בניו יורק ישראלים עצרו אותי וביקשו חתימות".

 

הולברוק: "היום ילדים מוכנים ללמוד קלאסי. הכניסו את זה לבתי ספר לריקוד, משהו שלא קרה שנים".

 

תדמור: "כנס לשיעורים של אונה בסטודיו B ואתה לא תאמין".

 

הולברוק: "זה לא שיעור, זה כנס".

 

תדמור: "חברים של ההורים שלי, בני 70, אמרו לי שהם התחילו לרקוד ריקודי עם בעקבות התוכנית. אני מרגיש את זה גם במופע שלי. אני מופיע מול אולמות מלאים, ויש גם לא מעט ילדים שמגיעים למופעים רציניים".

 

אמדורסקי: "אני הייתי במופע שלו".

 

תדמור: "כשאמרתי ילדים התכוונתי אליה".

 

והרי שאלה ע"ש דוד דביר: מאילו משתתפים הייתם רוצים לבקש סליחה כי טעיתם או החמרתם לגביהם?

 

אמדורסקי: "אני רוצה לבקש סליחה מכל האמהות. כאמא אני יודעת שזה פשוט נורא כשמישהו אומר משהו רע על הילד שלך. אני יודעת שדוד חטף על הראש מכמה אמהות, כולל תיק על הראש".

 

דביר: "הייתי בהופעה ואמא אחת נתנה לי מכה על הראש עם התיק שלה וצעקה 'אם אתה עוד פעם תדבר על הבת שלי'".

 

אמדורסקי: "לדוד יש יציאות לא במקום בגלל חוסר טקט, ולא בגלל חוסר לב. הוא הבן אדם הכי מקסים. דוד, אני חולה עליך".

 

 

• את הביקורת של השופטים על חבריהם לכס תוכלו לקרוא בגיליון "פנאי פלוס" החדש