את הימים הראשונים שלאחר הלידה ביליתי בנעימים בבית היולדות. נאמנה לשיטתי האפידורלית, והיא לחסוך סבל מיותר מתי שרק אפשר, הייתי נחושה בדעתי לשריין לי מקום במלונית היולדות המפנקת בבית החולים, וכך עשיתי, מיד אחרי שנודע לי שההיריון נקלט.
פקידת ההזמנות במלונית אמנם היתה קצת נבוכה, ואמרה לי שלא צריך להזמין שבעה חודשים לפני המועד ושיש לי עוד זמן, אבל מאחר וכבר שנים שלא הייתי בחופשה בבית מלון, החלטתי לא לקחת שום סיכון. ככה, אמרתי לה, יהיה לי למה לחכות.
שם האב
ואכן, אחרי הלידה, בעוד הגדול ספון לבטח אצל סבתו, עליתי לחדרי החביב במלונית, ומשם דשדשתי בעצלתיים לגיחות קצרות במסדרונות בית היולדות למטלות שונות, כגון סדרת הבדיקות המנדטורית שלי ושל בני העולל.
מצאתי לי זמן לפנק את עצמי בישיבות ממושכות ומזינות בחדר האוכל, בנחת, באריכות ובמצמוצי לשון – כמו פעם, לפני שהיו ילדים – ובעיקר נחתי. אני מאוד אוהבת לנוח. כן-כן, כל דקה שבמהלכה אני פטורה מלסדר משהו, להאכיל מישהו או לשעשע, מוערכת ביותר. זה נפלא פשוט להשתרע ולזפזפ בין ערוצי הטלוויזיה. זמן איכות עם אופרה וינפרי לא הזיק מעולם לאף יולדת.
אחת מהמטלות היתה רישום הזעיר במשרד הפנים. הפקידה הסימפטית הגישה לי טופס, שאחת הרובריקות בו הינה 'שם האב'. רגע, מה כותבים כאן? בישראל, ליחידניות מבחירה אשר הרו את ילדיהן דרך תרומת זרע אנונימית, אין דרך (ובדרך כלל גם אין שאיפה) לדעת מיהו אותו תורם. אמנם, במקרים קיצוניים של חיים ומוות, אם חס וחלילה נדרשת תרומת מח עצם, למשל, יעזור בנק הזרע ביצירת קשר עקיף עם אותו אב ביולוגי, אבל הליך זה שמור לצורך רפואי דחוף בלבד.
כמו בכל בנק...
ובכל זאת, מה אנו יודעות על האבות האלמונים של ילדינו? תורמי הזרע הינם בחורים צעירים (איכות הזרע יורדת עם הגיל), הם בריאים, יפים ומוצלחים, סטודנטים בדרך כלל, שמרוויחים כ-200 עד 300 שקלים ל"תוצר" (מה יקר? זו עבודת יד!).
גם בנק הזרע, כמו כל הבנקים, לא פועל לשם שמים. מכל תוצר כזה מכינים מספר מנות זרע, שאותן מוכרים לנתרמות בעלות של כ-350 עד 400 שקלים למנה. בנק הזרע מגביל את מספר המנות שהוא קונה מכל תורם, כדי שלא ייוולדו יותר מדי אחאים (siblings) לילדי היחידניות.
למרות שהתורם מרוויח כסף בעבור מאמציו, טרם נשמע על מי שהתעשר כתוצאה מביקוריו בבנק (גם אם בכך הסתכמו כל חיי המין שלו) ומכיוון שהמשמעות המשפטית של חשיפת זהות התורם משמעה שצאצאיו הביולוגיים יוכלו לתבוע ממנו דמי מזונות, הרי ברור שאין לו שום אינטרס לכך, ובצדק. למה למשכן את עתידו הכלכלי בשביל עבודה מזדמנת – מהנה וקלה ככל שתהיה?
ואכן, במדינות שבהן מחייב החוק את חשיפת זהות התורם, מסתבר שחלה ירידה דרסטית במספר תורמי הזרע. בהולנד, למשל, העבירו חוק כזה לפני כשנתיים-שלוש, דבר שגרם להתרוקנות בנקי הזרע כמעט לחלוטין (ולא, אף אחד לא שדד אותם). בשל כך נאלצות היחידניות ההולנדיות לכתת רגליהן לבלגיה השכנה על מנת להשיג קצת מהחומר המשובח הזה (בניגוד לימים עברו, שבהם הבלגים היו מחפשים חומר משובח בהולנד).
בעיות דומות התעוררו בשוודיה, נורווגיה, אוסטריה ומדינת ויקטוריה באוסטרליה, שם החוק מחייב את חשיפת זהות התורמים.
שיטה להשתיק ילדים
אז מה עשיתי מול רובריקת "שם האב" בטופס של משרד הפנים? התשובה פשוטה – לא מילאתי אותה. הריבוע נשאר ריק. מבחינת הרשויות אין צורך למלא את שם האב. הפתרון הזה תופס גם לגבי טפסים אחרים, למשל, של ביטוח לאומי או קופת חולים. מה תגידו – מדינה מתקדמת: מוותרת על שם האב בטפסים הרשמיים.
אבל מעמדתו של הממסד היהודי-דתי בישראל בנוגע לאלפי הילדים נטולי האבות, כבר קשה יותר להימלט. זו אכן סוגיה מעניינת: האם הדת היהודית תאמץ אותם אל חיקה תוך הכרה בהם ככשרים לכל דבר ועיקר או שמא הם יוקאו מקהל ישראל, כפי שנעשה לממזרים?
אז ככה: על פי ההלכה, הבנים שלי קרויים ברוב טאקט: "שתוקים". הסיבה שבעטיה בחרו חכמינו בכינוי 'שתוקי', דווקא הגיונית מאוד. לטענתם, כשישאלו את הילד מיהו אביו, ישתוק ולא יענה, מכיוון שלא ידע את התשובה. אחלה שיטה להשתיק ילדים, אבל אני מוכרחה להודות, שבתור שתוקים, הבנים שלי דווקא קולניים להפליא, פטפטנים חסרי תקנה ולא נראה לי ששאלה פשוטה על קיומו של אב תרתיע אותם מלקשקש עד לקריסתן התפקודית של אוזני המאזין.
ספק-ממזר
בכל זאת, מתקופת חז"לינו ועד היום חלו כמה שינויים. לא רק התפתחות טכנולוגית, המאפשרת קיומם של בנקי זרע, אלא גם התפתחות חברתית, המקבלת תינוקות אלו כלגיטימיים. מתברר, שהדעות היהודיות חלוקות בעניין. אמנם, האורתודוכסים המחמירים רואים בשתוקי ספק-ממזר, מאחר ולכאורה אי אפשר לאתר את מוצאו. מה שמעלה את החשש מנישואי קרובים, ולכן קבעו כי אינו יכול להתחתן עם כשרים.
אגב, הדרך הקצרה (אם כי היקרה) למנוע זאת, היא לייבא זרע של גוי - אקט המפיג את הסכנה. אולם נראה כי עמדת הרבנות הראשית לישראל סובלנית יותר, ולמרות שהיא סולדת מפתיחת החשבון בבנק הזרע, הרי שהילדים הנולדים כתוצאה מתהליך זה נחשבים עדיין יהודים כשרים. והראיה, יש לא מעט יחידניות דתיות המגדלות בגלוי את ילדיהן. כמה מיחידניות אלו אף נחשפו באומץ בתקשורת, כשהן דנות בגלוי ובאופן מעורר הערצה בדרך שבה בחרו להקים את משפחתן.
בעניין זה קיימת שמועה, המוכחשת נמרצות על ידי הרבנות הראשית, כי היא מנהלת רשימות שחורות של כ-45,000 השתוקים החיים בקרבנו, על מנת להזהיר את המתחתנים עימם. גם אני מתקשה להאמין לשמועה זו, שהרי אין הגיון בהוצאה מכלל ישראל של כמות אנשים כה גדולה.
מה עוד שברובם הם צאצאים של נשים דעתניות, עצמאיות ובעלות קול, שקשה לטאטא אל מתחת לשטיח. הרי מלכתחילה מדובר על נשים שסירבו להתפשר ולכן מצאו עצמן מגדלות ילד לבד. האם יעלה על הדעת שנשים אלו יאותו להשלים עם מצב שבו הממסד הדתי או כל ממסד שהוא לצורך העניין, יפלה לרעה את ילדיהן?
אני רק מדמיינת את להקת הלביאות הזו, ואני ביניהן כמובן, מתנפלת בזעקות "געוואלד" על אותו אומלל שיעיז לומר משהו רע על הילד המושלם שלהן. הרי יש לכם עסק לא רק עם אידישע מאמע, אלא גם עם יחידישע מאמע.