חגיגה ביואב יהודה ושאר ירקות

ירקניה מיוחדת במינה, ארטישוק חלומי, בשר וגבינות בגריל פרטי וצימרים למען דו קיום. את כל אלה ועוד תוכלו לחוות ובעיקר לטעום בפסטיבל האוכל הכפרי "יואב יהודה", שיערך בסופי השבוע הקרובים

אמיר פלג פורסם: 14.02.07, 11:29

לפני ארבע שנים חזרתי מטיול במרכז אמריקה, נושא בקרבי מחלה אקזוטית ומסתורית אשר הביאה אותי לערוך שינוי מוחלט בכל הרגלי התזונה שלי. אני, שלא הייתי סוגר את היום בלי סטייק עסיסי ברוטב שמנת, התחלתי לרדת כל בוקר על קערת גרנולה ושיבולת שועל לצד כמה ירקות חתוכים, ולאכול את הארוחה האחרונה של היום - פרוסה עם אבוקדו ומלפפון - בשש בערב.

 

ולמה אני מספר לכם את כל זה? מפני שלפני מספר ימים, במסגרת פסטיבל האוכל הכפרי "יואב-יהודה", הזדמנתי לירקניה מיוחדת במינה, הנסמכת על תוצרתו של המשק הצמוד, ומשווקת ירקות "גורמה" לסלט ישראלי, שזה בעיקר עגבניות, מלפפונים ופלפלים, אבל גם זני ירקות ייחודיים כמו עגבניות שרי צהובות ומתוקות, אפונה סינית, פלפלים מקסיקניים בדרגות חריפות שונות, כרובית רומאית ושיחי אננס. גידול הירקות במשק מתבסס על תקן החקלאות האירופאי "יורוגאפ" שנועד לצמצם את חשיפת הצרכנים למזון מרוסס, במקביל לעקרונות שימור האדמה והסביבה. התוצאות - דליקטס.

עגבניות שרי בירקניה של רוני. ישר מהגינה

 

"הירקניה של רוני", כך קוראים לה, ממוקמת במושב תלמי יחיאל, מצפון לקרית מלאכי. את הירקניה מפעילה, איך לא, רוני, בתם של מיכאל ונעמי לוי, שב-1988 נטשו את הקריירות האקדמאיות שלהם בפיזיקה ובחינוך, עברו למושב והקימו משק חקלאי לגידול פירות וירקות איכותיים. בהדרגה הלך המשק והתפתח, נוספו גידולים חדשים, ובמקום אף נערכים ניסויים בזני עגבניות, פלפלים וכד' הבוחנים את הטעם המועדף על החיך הישראלי.

 

נוסף על גידול הירקות ושיווקם מעביר צוות המשק סיורים בשבילי הירקות במשק. הסיורים כוללים הסבר על הגידולים השונים, ביקור בירקניה וטעימות ממבחר ירקות הגן הטריים.

 

 

פרי ידיהם

את שפע הירקות הללו ועוד מאכלים טובים תוכלו למצוא בפסטיבל האוכל

 הכפרי "יואב-יהודה", הנערך באזור השפלה והרי ירושלים בארבעת סופי השבוע שבין ה-15 בפברואר ועד 10 במרץ, זו השנה השביעית ברציפות.

 

אחד ממוקדי הפסטיבל נמצא במושב טל-שחר שבשפלה. מדי סופשבוע במהלך הפסטיבל יתקיים בחצר יקב שורק שבמושב יריד אמנויות, בו יציגו אמני ואומני האזור את פרי יצירתם, הכל מלאכת יד. במקביל יתקיים שוק אוכל של מיטב בשלני (ובעיקר בשלניות) האזור, כל אחד ואחת בתחום התמחותו: גבינות, שמן זית, חלבה, גרנולה, שוקולדים, מאפים, ליקרים ועוד. לצד דוכני המזון והאמנות יתקיימו סדנאות לכל המשפחה במלאכות כמו בניית ציפורי עץ לגינה, הכנת שוקולד, קדרות בבצק, יוגה ובניית פיות.

 

בנוסף למקומות הנזכרים כאן, מתקיים פסטיבל האוכל הכפרי בכ-60 אתרים שונים ביהודה ובשפלה. חלק גדול מהאירועים נערכים בבתיהם הפרטיים של תושבי האזור, ומומלץ להזמין מקום מראש.

 

מהמוצדקים שבירקות

ובינתיים, במושב ניר בנים, מגדל לו בנחת נועם יעקבא חלקת ארטישוקים. נעם ואביו עוסקים בתחום כבר למעלה מ-50 שנה. בעבר עשו כמה ניסיונות לפתוח את חלקת הארטישוקים למבקרים על מנת שיקטפו בעצמם את פרי האדמה, ואולם המוני ישראל אשר צבאו על השדה לא השאירו בו זכר ושריד. במקום זאת הותירו בליבו של נועם צלקת עמוקה על החלקה שאבדה ושכנעו אותו להסתפק בינתיים בשיווק ארטישוקים לציבור הרחב.

 

את הארטישוקים שהבאתי מהמשק של נועם הכנתי בביתי, בצורה הפשוטה ביותר, בסיר מים עם כפית מלח וכמה פלחי לימון, ואכלתי אותו ערום ללא רטבים. את טעם הארטישוק קשה לתאר במילים אבל אין ספק שמדובר במעדן מלכים ובאחד הירקות המוצדקים שטעמתי מימי.

שדה הארטישוקים של נועם יעקבא

 

אשר לארטישוק באופן כללי, נוסף על טעמו המעודן ומקומו המועדף אצל בשלני הממולאים, הוא כולל סגולות רפואיות רבות. בין היתר הוא עשיר בצינרין, חומר שידוע כממריץ זרימת מיצי מרה ומאט את ייצורו של "הכולסטרול הרע", וגם בנוגדי חמצון.

 

 

שוויץ, זה כאן

ברוח הימים האלה רבות מאפשרויות המזון המוצעות בפסטיבל הן בסימן מזון בריאות, למעט כמה שהן בסימן אוכל טעים. אחת מהן היא המסעדה השוויצרית חוות הרי יהודה שבצור הדסה. המסעדה שוכנת במבנה עץ בסגנון אירופאי, חלק ממתחם אותו מנהלים אוהד וקרולין חדש, שכולל גם חוות סוסים (המוציאה בין היתר טיולי סוסים באזור) ופנסיון לכלבים. קרולין, ילידת ז'נבה שביקרה בישראל ב-1989 ונשארה בה אחרי שפגשה את אוהד, גדלה על המזון השוויצרי והיא אחראית על תפריט המסעדה.

 

במסגרת פסטיבל יואב יהודה ייערכו במסעדה ארוחות בסגנון "גריל פרטי" כמיטב המסורת האירופאית. "גריל פרטי" הוא למעשה כינוי לסעודה הנערכת סביב פלטת יציקה עם ציפוי בלתי דביק, הבנויה בשתי קומות. בקומה העליונה צולים את המנה העיקרית, ואילו בקומה התחתונה חלק מהתוספות.

חוות הרי יהודה

 

במהלך הארוחה מכינים את המזון על שולחן האוכל כאשר כל אחד מהסועדים הופך שף בתורו. את הבשר צולים למעלה ואת הגבינות מתיכים בתבניות קטנות בקומה התחתונה. לאחר מכן יוצקים את הגבינות המותכות על בשר צלוי, על ראשטי (לביבות שוויצריות מסורתיות עשויות תפוחי אדמה מגורדים, ומטוגנות ללא שמן וללא ביצים) או סתם על פירה, ובולסים את הכולסטרול בהנאה. גשם שניתך על חלונות הפנורמה הגדולים של המסעדה יכול להפוך את החוויה לרומנטית במיוחד. שוויץ, כבר אמרנו?

 

 

מחוץ למסלול

העיירה הערבית אבו גוש שוכנת בצד כביש ירושלים-תל אביב, כ-8 ק"מ ממערב לירושלים, וכמעט כל אחד מאיתנו עבר בה כמה וכמה פעמים. אבל כדי להכיר את היישוב לעומק צריך יותר מאשר לנגב חומוס בלבנונית שלצד הכביש.

 

לנישה הזאת בדיוק נכנסו מוניר ונבילה מנאע, זוג מורים בעלי תואר שני, שחייהם מתנהלים בין התרבות הערבית והתרבות היהודית. בני הזוג מנאע מבקשים למצוא ולחבר את המשותף שבין התרבויות ומתוך כך מציעים חדרי אירוח בתוך ביתם הגדול. האורחים מצדם, מוזמנים לצאת מחדריהם ולשבת בחברת הזוג המארח, ולהתוודע אחד אל האחר.

 

חדרי האירוח עצמם מינימליסטים בעיצובם ובגודלם, ואם אתם רוצים צימר מעץ עם ג'קוזי ומסך פלאזמה אז כדאי שתחפשו מקום אחר. האוכל, לעומת זאת, לא מינימליסטי כלל. בין המנות שהיה לי העונג לטעום: תבשיל עלי תרד עם קוביות עגל ומלווה בכמות נדיבה של כוסברה, סלטים מירקות טריים מלווים בזעתר, לימון ושום בנדיבות רבה, ופתית-דג'אג שזה תבשיל אורז ועוף על לחם קלוי. למרות שפע האוכל וטעמו העשיר והמיוחד מצטנעים בני הזוג מנאע וטוענים כי הארוחות הן רק בונוס על פתיחת ביתם לאורחים ולנוף הנשקף מחלונם.