נאוה סמל והיהדות

מה היתה אומרת המחזאית נאוה סמל לשרה אמנו? איזו מצווה היא היתה מבטלת ומה היא מתפללת כל ערב לפני השינה. נאוה סמל עונה לשאלון היהדות של ynet, מספרת מה זה שבת בשבילה וגם: על הגעגועים לדמותו של הרמב"ם

1. החוויה היהודית שלי:  הייתי בת חמש. סבא שלי, דוב ליקוורניק, גסס ממחלה קשה בבית. הוא היה יהודי ירא שמיים ושומר מצוות וידע כי ימיו ספורים. אני זוכרת אותו שוכב במרפסת, מכוסה בשמיכה בקיץ תל אביבי מהביל, ואני לא מבינה למה הוא רועד כל כך. בכוחותיו האחרונים, אחז בידי ולימד אותי בעל-פה את "קריאת שמע". מכיוון שעדיין לא ידעתי קרוא וכתוב, הוא חזר שוב ושוב על המלים ואני דקלמתי אחריו כמו תוכי קטן. הייתי ילדה מלאת פחדים וסבא הסביר לי שהתפילה הזו תגן עלי כל ימי חיי: "בכל פעם שיתקוף אותך הפחד, תגידי את המלים האלה והן יעזרו לך להתגבר". זו הייתה מתנת הפרידה שלו.

 

מאז, אני ממלמלת מדי לילה: "המלאך הגואל אותי מכל רע, יברך את הנערים", ורק אז נרדמת. כשנפטר אבא שלי לפני שנים אחדות, מצאתי את עצמי עומדת בחדר שהיה פעם חדר הילדים של אחי הבכור ושלי, והתפילה יצאה ממני בקולה של הילדה שהייתי.

 

2. עם איזו דמות תנ"כית היית רוצה להיפגש, ומה היית אומרת לה?  שרה אמנו - לו רק הייתה מגלה חמלה וסובלנות כלפי הגר. אילו הייתה מאמצת את אשתו השנייה של בעלה ואת בנה ישמעאל... וזה מה שכתבתי לה:

אני רוצה להיכנס דחוף לספר בראשית פרק כ"א

ולומר לשרה:

אל תגרשי את שפחתך הגר, אל תגרשי אל המדבר.

שרה, שרה,

תני ליצחק ולישמעאל להיות אחים מאושרים

שישחקו, שיגדלו יחד, שיהיו חברים

מכאן ועד סוף הדורות.

שרה, שרה

את תחסכי מאִתנו המון צרות.

 

(מתוך "האומץ לפחד", ספרית פועלים 2004)

 

3. מצווה שהיית מבטל: הייתי מבטלת את "מצוות טומאת נידה" – האיסור במגע וקירבה עם אשה שנמצאת במחזור החודשי. היא קובעת שעל האשה המכונה "זבה" לספור שבעה ימים "נקיים" לאחר היום הראשון לקבלת הווסת. המצווה מנתקת בין בני זוג מדי חודש בחודשו, ובחומרתה נדרשת האשה להיטהר גם כאשר היא רואה טיפת דם כחרדל. דיני הנידה יוצרים ניכור כפוי וגוזרים על האשה בדידות, דווקא בימים שבהם היא שברירית. אפילו כאשר האשה חולה והיא נזקקת לסיוע וליד תומכת, היא נחשבת טמאה ונאסר על כל מגע איתה. בעיני, ההלכה יצרה דין אומלל ומאמלל, שפוגע בכבוד האשה ועומד בניגוד גמור לסדרי הטבע שבהם המחזור החודשי הוא חלק מתהליך הפוריות וחגיגה של נשיות מלבלבת.

 

4. מצווה שמוצאת חן בעיניך: לקט, שכחה ופאה היא המצווה שמחייבת להשאיר לעניים, לגרים, ליתום ולאלמנה חלקים מקציר התבואה: "לקט" הן השיבולים הנופלות, "שכחה" הם העומרים שנשכחו ו"פאה" היא הדגן שצמח בשולי השדה.

 

לא זו בלבד שהתורה דואגת למחסורם של העניים ומדגישה את הסולידריות כערך עליון, גם כבודם של אלה שידם אינה משגת חשוב לה. נוגעת ללב ההשקפה ההומנית שלא להלבין את פניו של הדל, ולחסוך ממנו את ההשפלה שבקיבוץ נדבות ובתחנונים לעזרה על פתחם של זרים. יש במצווה תשתית מובנית לשיתוף נכסים ואחווה, כאשר העני שאינו אשם בדלותו, לא נידון לחרפת רעב - תרתי משמע. מצווה אצילית שהייתי מביאה לפתחם של כל שרי הרווחה בישראל ולבני אדם באשר הם.

 

5. מה אמר משה לאלוהים אחרי שקיבל ממנו את התורה על הר סיני? אני רואה בעיני רוחי את האיש המיוסר, עומד בבדידותו על ההר, חובק בידיו את לוחות הברית עם עשרת הדיברות - תמצית המוסר האנושי - כאשר למרגלותיו כבר עולה המולת הסגידה לעגל הזהב. "איך אני אתקן בשבילם את הלוחות השבורים?" זועק משה ביאוש, שהרי הוא יודע שגם אם הלוחות הבאים יהיו לכאורה שלמים, ספק אם הסדק שנפער ניתן לאיחוי.

 

6. איך נראה יום כיפור שלך: בבית הכנסת/ צמה בבית מול הדי.וי.די/ עסקים כרגיל? בבית שלנו מקפידים על הצום. המחשבה שיש יום אחד בשנה שבו אני נוהגת כמו קודמיי, עוטפת אותי בתחושת המשכיות. גם נעם בעלי צם. הוא הולך עם הבנים לבית הכנסת השכונתי לתפילת "כל נדרי", ואילו אני קוראת את התפילה ביני לבין עצמי, ובשובם, אנחנו קוראים ביחד את "ונתנה תוקף" - הפיוט הנפלא והמצמרר שנכתב על פי האגדה בידי אמנון ממגנצא בימי הביניים בשעת יסוריו על קידוש השם, אבל מרבית החוקרים סבורים שמדובר בפיוט ארץ- ישראלי קדום.

 

7. מתי בפעם האחרונה התפללת או היית בבית כנסת? לפני חודשים אחדים ביקרתי בבית הכנסת אולדריג' שבלואר-איסט סייד בניו יורק, שבו נהג להתפלל סבי השני שבחר לחיות באמריקה. בית הכנסת שהיה נטוש והרוס במשך שנים רבות, עובר כעת שיפוץ ועוד מעט יעמוד במלוא הדרו ברובע המפורסם שאיבד מזמן את צביונו היהודי. בקיץ האחרון, כשנסענו לטיול בספרד, ביקרנו בבית הכנסת העתיק של חירונה- היחיד שנותר מלפני הגירוש. מעל תילי האבנים המפוררות הוקם מוזיאון קטן לתולדות יהודי המקום וילדיי עמדו קרועי עיניים מול שרידי המצבות והכתובות בעברית בנות מאות שנים.

 

את חגיגת בר המצווה של הבן הצעיר ערכנו ב"בית דניאל", בית הכנסת הרפורמי בתל אביב. זה היה רגע מרומם לזכות ולעלות לתורה ביחד איתו ועם אחותו התאומה. שתינו אמרנו: "ברוך שעשני אשה".

 

8. רב או איש דתי שאת מעריכה במיוחד: הרמב"ם הוא השילוב שבין מורה הלכה ואיש מדע רחב דעת שחקר את רזי הנפש והגוף האנושי. אילו רק היה חי כיום... מי יודע? אולי היה מעדכן דינים ופוסק הלכות המותאמות לאורחות החיים של ימינו. ללא ספק היה נדרש לסוגיות נוקבות כמו מעמד האשה. אני רוצה להאמין שאיש פתוח כמוהו היה מאפשר "מניין נשים" ואף מרחיב את התפישה של "מיהו יהודי" לזרמים השונים של היהדות ומאפשר גיור על פי הקונסרבטיבים והרפורמים.

 

כמה חסר לנו מנהיג רוחני, בעל שיעור קומה ואומץ, שיתווה דרכים חדשות ונועזות למחשבת ישראל, מתוך השקפת עולם פלורליסטית והבנה לדינמיקה של עולם משתנה.

 

9. מה את זוכרת משיעורי תנ"ך? שיעורי התנ"ך בתיכון היו חסרי השראה, משמימים, לימוד תכליתי שהיה כבול למוסר השכל וללקחי "נו נו נו". מורה אחד בלבד הפך את התנ"ך בשבילי ליצירה חיה ונועזת, גועשת מרוב יצרים. אני זוכרת את הויכוח הלוהט על דוד המלך; איך יתכן שדווקא האיש אשר חטא בניאוף, ושתשוקתו לבת-שבע גרמה לו לשלוח את אוריה בעלה אל מותו, דווקא החוטא הזה הפך לסמל המלוכה הישראלית ולמופת של אב אומה. מאז יש לי חיבה מיוחדת לחוטאים בתנ"ך...

 

את ספר הספרים גיליתי באמת רק בבגרותי, והוא נפתח לי עוד נוכח חיי הכתיבה שלי. בכל ספר חדש שנכתב אני מוצאת את עצמי מתפלמסת - אם במדרשים או בפרשנויות חדשות - עם פרשיות מהמקרא. מסיפור הבריאה, העורב והיונה שעוזבים את תיבת נוח לאחר המבול, ועד שירת היאוש בספר תהילים. בשנה האחרונה מצאתי את עצמי כותבת מחזור שירים על דמויות תנ"כיות - לאו דווקא הידועות והמפורסמות - שאותו מלחינה חברתי ושותפתי ליצירות בימתיות המוזיקאית אלה מילך-שריף.

 

10. מהו האוכל יהודי הכי טעים בעיניך? כל מה שבישלה סבתא שלי רוח'לה, ששילבה בין המטבח הוינאי והרומני מהם באה ומאכלים יהודיים מסורתיים. שיא הקולינריה היצירתית אצלה היו המאכלים הכשרים לפסח. אטריות שהייתי גוזרת איתה מבצק מיוחד שהמציאה ולחמניות רכות ומתוקות שלשנו ביחד מקמח מצה. ויש לנו במשפחה מתכון סודי למאכל הקרוי "צִיבַּלֶה" – סלט מתפוחי אדמה מעוכים עם בצל וביצים שכל ימות השנה אנחנו מתגעגעים אליו.

 

11. מה בין יהודי לגוי? אנחנו העם ששיכלל את הזיכרון הקולקטיבי שלו ככלי מושחז של הישרדות. "והיגדת לבנך" טבוע בנו כצופן גנטי. אנחנו מספרים לעצמנו שוב ושוב את הסיפור שלנו - המר והמרומם כאחד - כדי שנגלה מחדש מי אנחנו, שנמשיך להתקיים בכל מחיר. ואולי יצר הנדודים טבוע בנו מלידה ואין אנו מסוגלים באמת להיקשר בטבורנו לשום נחלה. יש ביהודי ובישראלי איזו כמיהה נואשת לפרוץ את הגבולות, ולקיים את הצו הקדמון "לך לך" בעקבות איזו הבטחה ערטילאית.

 

12. אם היית ממציא את יום המנוחה שבת, איך הוא היה נראה?

אצלי השבת מתחילה על פי ספירה אישית

לא בדיוק כמו בספר בראשית.

לא ביום השביעי אשבות מכל מלאכה

כי בבית שלנו מחשבים אחרת את יום המנוחה.

 

אני את הימים סופרת, מחסרת ומחברת

בין חולין לקדושה

מתי כבר יבוא החייל לחופשה.

 

עונג שבת בתרועה נכנס

עם ילדי האוחז בידו את הפס

מכל מלאכתו הוא ישבות

את הנשק יניח בצד וישקוט

 

יחליף לאזרחי את המדים

יישן במיטה על סדינים לבנים

בחיק הבית החם

על כתֵפֵי אבא אמא נרדם

 

וזה בשבילי -

ויכֻלוּ השמים והארץ וכל צבאם.

ואת שבתותי תשמור - כך אלוהים ציווה

אבל לגבי דידי "לכה דודי"

זה תמיד כשילדי שב מהצבא.

 

אני מברכת על הנרות

מחברת את כל היוצרות

כי ליום השביעי יש עוד כותרות

שאלוהים אולי שכח לרשום

כשברא חַיתוֹ טרף והפריד מי תהום

 

לא רק המלכה שבת - שמה הידוע, המפורש

אני בתנ"ך משכתבת את כל פרק בית מחדש

למשל,

"שִשָבָּת" זה השם הכי מקובל

בפי אבא ואמא של החייל

 

וכששבת מתחילה ביום חמישי

קוראים לה "חַמְשוּש"

ואם ברביעי היא מתקדשת

ניתן לה התואר "רַבְעוּש"

אבל אצלי "לקראת כלה"

כשאני כל היום מדי חאקי תולה

 

והשבת הכי ארוכה וגדולה

זה כשיש לילדי החייל "רגילה"

כי אז השבת היא שבוע מושלם

כמו כל מחזור בריאת העולם

מתוהו ובוהו עד צלם אדם

את יום השבת זָכוֹר -

בשבילי זה הגבול בין חושך לאור

שמור לי על הילד, שמור.

 

(מתוך "היום השביעי", הוצאת ידיעות אחרונות 2001)

 

13. איזה חג יהודי את הכי אוהבת? חנוכה הוא האהוב עלי מכל החגים, על שלל הנרות והלהבות המרצדות מכל עבר. ההיבט הלאומי של החג אמנם גורם לי לאי נוחות, וזאת בניגוד לקשר העמוק של חנוכה אל סדרי הטבע וחרדתו של האדם מפני החושך היורד. מתחת לנארטיב של נס פך השמן קושר חוט סמוי את חג האורות שלנו לאמונות ודתות אחרות; הנצרות עם העץ אפוף הזהרורים שלה, או פולחני תרבויות קדמוניות שבהן יצר האדם לעצמו טקסים כדי שיישמר קמצוץ של אור בעולם הולך וכבה. בחנוכה אני תמיד מחפשת בחלונות חנוכיה מהבהבת, כאילו הייתה מגדלור קטן.

 

14. בקשה מאלוהים 

 

אלוהים היקר, מי שלא תהיה, אל תשכח

לא רוצה ששום חלום שלי יברח

ועוד בקשה, אלוהים היקר

שלא אחלום פעמיים אותו הדבר.

 

(מתוך "ישן הוא ער במקום אחר", ספרית פועלים, 2000)  

 

היהדות ואני:

• יאיר לפיד
• ענת גוב
• אבי בניהו

 

נאוה סמל היא סופרת ומחזאית, ילידת יפו. פרסמה חמישה-עשר ספרים וארבעה מחזות. בין יצירותיה: כובע זכוכית, גרשונה-שונה, לעוף מכאן, ישן הוא ער במקום אחר, האומץ לפחד והילד מאחורי העיניים. ברומן האחרון שלה אִישראל מוקמת מחדש מדינת יהודים על אי אינדיאני ליד מפלי הניאגרה. יצירותיה ראו אור גם באירופה ובארצות הברית וזכו בפרסים בינלאומיים.