הברנז'ה הרוסה
ברור, גם הסלבריטאית הוזמנה לבר המצווה הנוצצת של היורש לבית רני רהב. על דילמת המתנה, השמלה והפאסון – הבלונדה מדווחת מהשטח
None
פורסם: 14.02.07, 10:45
"המפיקה של תוכנית הבידור" ניסתה לנצל את המצוקה הכלכלית שלי והציעה לי 500 דולר בשביל להבריח לתוך האירוע מצלמת וידאו קטנה ולצלם לה חומרים בלעדיים לתוכנית. סירבתי. אבל זה לא אומר שלא חשבתי על זה ברצינות
במשך יומיים בפעם האחרונה שנגררתי לאירוע יחצני זה היה לפני שבעה חודשים, זאת לאחר תשעה חודשים של גמילה מאירועי "חייכת למצלמה - קיבלת מתנה".
זה קרה כש"הדוגמנית במיל'" גילתה קמט חדש, למרות עשרות טיפולי הבוטוקס שעברה. ההיסטריה שסוף העולם והקריירה הגיע, דרבנה אותה לעשות מעשה ולהתייצב באירוע יחצני להשקת קרם פנים למניעת קמטים לבנות חמישים, למרות שהיא רק בת עשרים וחמש. סירבתי להצטרף אליה, עד שנזכרתי שלאמא שלי יום הולדת באותו השבוע וידעתי שקרם פנים ישמח אותה. מאז ועד השבוע, מלבד כמה מסיבות תחילת/אמצע/סיום צילומים של הפרויקטים בהם השתתפתי, אני גאה לומר שלא מצאתי את עצמי בשום אירוע יחצני. ותאמינו לי שקשה מאוד להגיד לא לארבעים אחוז הנחה במנגו. אבל מה לעשות שאירועים יחצניים זה כל כך ניינטיז. אף אחד כבר לא הולך לאירועים שבסופם מקבלים שקית הפתעות. נו, טוב, מלבד לוסי דובינצ'יק, רונה לי ומיכל זוארץ, שממשיכות עם ההרגל המגונה הזה. פאתט! אפילו למסיבות של גאידמק אף אחד לא רץ, אחרי שהבן אדם הספיק לעשות כמות מסיבות כמספר הפעמים שנינט אומרת מאמי.
הכל השתנה ביום בו נחתה בביתי מעטפה מבוילת מרני והילה רהב, היחצנים של המדינה ושל שרי אריסון, שזה בערך אותו הדבר, לא?. "רני והילה רהב שמחים להזמינך להשתתף בבר המצווה של בנם, רועי". ריספקט, חשבתי לעצמי, שרי אריסון, עופר גלזר ואני עומדים להתחכך זה בזה. שבועיים אחר כך התברר לי שגם "הדוגמנית במיל'", "הקוסם", "בוגרת הריאליטי", "העורכת", "העיתונאי", "הרכלנית" "הדוגמן שהפך לאיש עסקים", "אשת העסקים שהפכה לשחקנית", "הבדרנית ההיפרקאטיבית", "המפיק", "מלכת היופי לשנת 86'", "הצלם", פינצ'י מור ועוד 3,000 אנשים מוזמנים לאירוע. כך הלך לו הקלף החברתי שנפנפתי בו בפני "הפמיליה" במשך שבועיים.
כל אלה כמובן לא מנעו ממי שלא קיבל את ההזמנה ("שחקנית הטלנובלות", "החתיך הרוסי", "הדיווה" ו"הזמר עם הלהיט היחידי") להשמיץ את האירוע, ומכל השאר לשחק ב"עדיין לא החלטתי אם אני מגיע או לא". נו, באמת. ברור שבסוף כולם הגיעו.
כאב הראש התחיל כש"הרקדנית" (שלא הוזמנה!) תהתה בארוחת שישי של החבר'ה שכן הוזמנו מה אנחנו מתכוונים להביא במתנה לעולל. "מתנה? לבן של רהב?", הזדעזע "הרכלן", "אבל זה אירוע של רני רהב! זה לא אנחנו שאמורים לקבל מתנה בסוף האירוע?".
מכיוון שהיה משהו בדבריו נרשמה היסטריה קלה, לאחר שלאיש לא היה מושג מה קונים לבן של היחצן של המדינה. "קראתי ב'דה מרקר' שרני כבר לא מייחצן את אורנג'. אולי אקנה לבן שלו נייד שלהם?", חשבתי בקול רם. המבטים המזלזלים אמרו הכל. לילד בטח יש כבר דור חמישי של החברה החדשה שאבא מייחצן.
במשך שבוע שלם לא ישנתי בגלל המחשבה המטרידה של מה מביאים מתנה לילד שאבא שלו מטפל אישית בחצי מהמותגים במדינה, בעוד החצי השני נחשבים כמתחרים שלבטח לא נכנסים הביתה (נאמנות למותג וגו').
"השחקן" דיווח שקנה לו חלקה על הירח דרך האינטרנט (כן, יש דבר כזה!), "הרכלנית" קמבנה לו את כל הפרקים של "השמינייה" דרך היחצנית של HOT, "המפיק" הסתפק בשני ספרים והשאר הלכו על משחקים, כרטיסים למופעים, תרומות כספיות לנזקקים. רק אני מצאתי את עצמי מיותמת ממתנה. "למה שלא תקני לו יער?", הציעה "אוצרת האמנות". "יער?", הרמתי גבה. "כן, זה עכשיו ה־דבר החם באלפיון העליון. מתקשרים לקרן קיימת לישראל ותורמים כסף לנטיעת עצים", הסבירה לי ברצינות ושלחה לי לינק לאתר קק"ל. אז קניתי לו יער. או חלקה. או מה שלא יהיה.
הסיוט נמשך אחרי ש"הרכלן", שלא קיבל אישור כניסה לאירוע, סיפר לי שהוא מציב צלם מחוץ לגני התערוכה וככה גם כל כלי התקשורת בישראל ונציגי "אל ג'זירה". אז שברתי תוכנית חיסכון בשביל לדפוק הופעה. הנה עפו להם עוד אלפיים שקלים. "המפיקה של תוכנית הבידור" ניסתה לנצל את המצוקה הכלכלית שלי והציעה לי 500 דולר בשביל להבריח לתוך האירוע מצלמת וידאו קטנה ולצלם לה חומרים בלעדיים לתוכנית. סירבתי. אבל זה לא אומר שלא חשבתי על זה ברצינות במשך יומיים.
מחוזקת בוודקה רד בול מהבית וב"דוגמן לשעבר" על תקן בן זוג, התייצבתי באירוע רק בשביל לפגוש את כ־ו־ל־ם. אבל כולם. כולל שרון איילון, דן חלוץ, שמעון פרס, גיל ריבה, אורלי ויינרמן, דודי בלסר וחיים רמון, שבא להיפרד מהאזרחות במסיבת האלפיון העליון על שם רועי רהב. אחרי חמש דקות של "שלום", "הייייייייייי" "איזה יופי את נראית", שזייפתי לכל עבר, הבנתי שזה לא יעבוד. בעיקר אחרי ש"הדוגמן לשעבר" התגלה כנודניק גדול והתבכיין שזה לא מנומס שאני לא מכירה לו את האנשים. "מה אני נראית לך, חנה בבלי?", נבחתי עליו ונטשתי אותו ליד דוכן הסביח, להתמנגל עם ניסים גרמה. שינוח!.
אחרי שהסתובבתי חצי ערב עם העיניים ברצפה (או בתקרה. אתם לא מבינים מה הלך שם) כדי לא להיתקל בפרצופים שלא בא לי לפגוש, ובחיזוק של שלוש כוסות שמפניה (או אולי בעצם היו שש, אני כבר לא זוכרת), התחלתי ליהנות מהמסיבה. בעיקר אחרי ש"הבנקאית היוקרתית" אמרה לי שהיא, ואני מצטטת: "מעריצה גדולה שלך! אפשר להזמין אותך בהזדמנות לארוחת ערב?". ברור, ואפשר גם להכיר לי את הבן העשיר שלך, השבתי לה בלב. בשלב הזה הבנתי את הפוטנציאל של הערב: להכיר את מי שעדיין לא הכרתי בקנטינה ובבראסרי בחסות האלכוהול. הרמתי ראש וחזה מהרצפה, שינסתי מותניים והתחלתי להגיד שלום לכולם. אבל ממש לכולם. רקדתי לצלילי מוזיקה מזרחית עם שרי ועופר, התנפלתי על מוטי רייף, התחנפתי לגלית לוי, הטרדתי את לב לבייב וכמעט הצעתי לעופר נמרודי שיקנה אותי ואת הטור הזה.
בדרך להתפדרות בשירותים פגשתי את "הדוגמן לשעבר", שהספיק לעבור בכל אחד מדוכני האוכל ולבלוס נקניקייה, רוסטביף, מרשמלו עם שוקולד ואפונה סינית. "בא לי להקיא מרוב שאכלתי", הוא ייבב. "בא לי להקיא מרוב ששתיתי", השבתי לו. מאותה נקודה אני כבר לא זוכרת כלום. אני רק זוכרת שצעקתי למרגול שתעשה לי ילד בזמן שדרכתי על מיקי בוגנים, אחרי שהתנפלתי על "מנהלת התוכניות" והפצרתי בה לתת לי לייט נייט. שלושה דרינקים אחרי זה, כלומר סך הכל אחרי 15 כוסות (קניתי לילד יער! ניצלתי את הבר עד הסוף!!!), ואחרי שאספתי 65 כרטיסי ביקור, מצאתי את עצמי מרוחה על החזה של נטלי עטיה. הערב הסתיים בחניון, כשאני מקיאה את כל מה שבלעתי על השמלה ששכרתי. כן, היה מדהים! ותודה להוריי שהביאוני עד הלום, לרני רהב ולמדינת ישראל.
נ.ב.
אה, וגם מזל טוב לרועי רהב.
כל קשר בין הדמויות למציאות אינו מקרי ביותר
לטור הקודם של הסלבריטאית