על פי כתב התביעה, כשישה חודשים לאחר הניתוח החלה נסיגה בראייתה של האישה והיא נכנסה לשני ניתוחים חוזרים, סבלה מכאבים חזקים בעיניים וחלה ירידה דרסטית בראייתה כשהיא סובלת מסינוורים, טשטוש, ראייה כפולה ועכירות בקרנית. האישה טוענת בכתב התביעה כי לא רק שלא קיבלה כל הסבר על הסיכונים בניתוח, אלא שלא נאמר לה גם שמדובר בניתוח חדשני בישראל שניסיון הרופאים בו מוגבל.
לטענת עורכי דינה, הנתבעים מנעו ממרשתם לכאורה את אפשרות הבחירה להימנע מניתוח הכרוך בסיכונים רבים ולא הסבירו לה על הסכנות העלולות להיווצר בעיניה המנותחות ועל סיכונים בלתי הפיכים להתפתחות עיוותי הקרנית ומגבלות הראייה אשר עלולים להוביל להשתלת קרנית, כפי שמסתמן ממקרה זה.
לכתב התביעה צורפה חוות דעת של מנהל מחלקת עיניים באחד מבתי החולים הגדולים בארץ הקובע כי מדובר ברשלנות רפואית קשה וכי קיים סיכוי כי האישה תזדקק להשתלת קרנית. עוד נטען כי האישה שהינה גם לקויית שמיעה סובלת כיום ממצב נפשי קשה, הפרעות בשינה, מתח ולחץ נפשי, עצבנות מתמשכת והתבודדות. הניתוח הכושל, גרם לאישה, על-פי כתב התביעה גם לפגיעה בזוגיות ואף לעובדה שבשל מצבה הפכה למעשנת כבדה.
משרד הבריאות ומדינת ישראל נתבעים אף הם בטענה כי הותירו את תחום ניתוחי העיניים בלייזר ללא פיקוח ראוי ועל כך שלא פרסמו המלצות והנחיות ברורות לגביי הגורמים הרשאים לבצע ניתוחים להסרת משקפיים בלייזר. טרם הוגש כתב ההגנה.