היה מעניין לראות איזה מכבי תל אביב נקבל אחרי טראומת הגביע, ותאמינו לי שזו טראומה גדולה עבור אנשי הקבוצה להפסיד בזירה המקומית. אם באירופה מכבי תל אביב כבר מבינה שהיא בסדר, אך לא יותר מדי טובה, וכמעט אף משחק אינו בטוח בכיסה אלא היא צריכה להזיע כדי לקחת אותו, אז בישראל זו חוויה חדשה ובלתי מוכרת. כשזה קורה, החשש מאובדן השליטה המקצועית גדול ויכול לשתק את המערכת.
אני זוכר היטב רגעים כאלו בהם ההלם מההפסד מלווה אותך כמה ימים טובים. כשאתה משחק במכבי מצפים ממך, ואתה מצפה מעצמך, להיות הטוב ביותר, בטח בארץ. כשיש כשלון מקומי האכזבה עצומה. אתה מרגיש שאתה מאכזב את כל מי שנמצא במערכת העצומה הזו, החל מההנהלה וכלה באוהדים. מניסיון אני יודע כמה שזה כבד. במצב הזה מתגלים המנהיגים האמיתיים אשר מתעלים על התחושה העצמית הקשה ומרימים את החבר'ה למעלה בשיחות מלב אל לב.

וויצ'יץ' מול טאו. הוא ושארפ נטלו את תפקיד המנהיגים (צילום: איי פי)
שלא במפתיע, נטלו את התפקיד הזה וויציץ' ושארפ. גם תפקוד ההנהלה חשוב ביותר, כי כשהקבוצה מאבדת את הביטחון בעצמה כולם מסתכלים למעלה כדי לראות איך מתנהגים מזרחי ופנאן. גם אצל השניים האלה מקנן החשש, אבל להם אסור למצמץ. הם חייבים להפגין בטחון מוחלט ביכולות הקבוצה, אחרת במקום התרוממות תמשך השקיעה. למזלה של מכבי היה לה זמן התאוששות לא אופייני, אשר נוצל למחנה אימון והכנה לחלק השני של העונה כאשר הכל פתוח ומתחיל מחדש, ורק הגביע איננו. יש עוד מקצי שיפורים.
מבחינה מנטלית עשרת הימים שנוצלו להכנה נתנו תוצאות. אמנם היה את ארבע דקות ההלם שהביאו את ספאחיה לקחת פסק זמן במינוס 9, אבל לאחר מכן מכבי התייצבה וחזרה למשחק. מבחינה מקצועית, לא נראה שנעשתה עבודה לעומק. אמנם ספאחיה גילה אסרטיביות בכך שהעלה את פליקס וירטין בחמישיה, אבל לא השתכנעתי שהוא באמת מאמין במהלך. פליקס הוחלף אחרי 4 דקות וזהו. לו היתה אמונה מאחורי המחשבה אז הוא היה עולה במחצית השנייה.
_wa.jpg)
ליאור אליהו בהיכל. התפוקה שלו סגרה לפליקס את הדלת (צילום: יועד כהן)
התפוקה המיידית שנתן ליאור אליהו סגרה לו שוב את הדלת. לטעמי פליקס כבר מזמן היה צריך להיות היסטוריה, אז ברור שמקומו לא בחמישיה. ספאחיה המשיך עם הניסיונות וזרק את שחקני הספסל למגרש, אחד אחרי השני. ציפיתי שאחרי מה שעברה הקבוצה תהיה היררכיה ברורה יותר עם רוטציה קצרה יותר. במשחק כזה, במצב בעייתי שכזה, אין מקום למאמן נחמד.
טאו ויטוריה גילתה קלאסה. גם היא איבדה גביע בשבוע שעבר, ונאלצה להגיע לתל אביב ללא מאמן. הקבוצה שיחקה בביטחון מעורר הערצה ולא נשברה גם בפיגור. טאו סגרה ענין במאבק על המקום הראשון בבית כבר מהרגע הראשון ובמינימום טעויות עד הסוף היא יכולה להתכונן לרבע הגמר, כנראה מול פיני ואולימפיאקוס.
_wa.jpg)
ספאחיה בהפסד לטאו. האוהדים צריכים להתנצל בפניו (צילום: יועד כהן)
ההפסד של מכבי הזכיר לנו משהו שאנחנו יודעים מזמן. למכבי תל אביב ים של בעיות, ועל העונה הזו לא יוציאו ספרים עם סיפורי גבורה. כבר אין טעם לדוש באותן הבעיות שבוע אחרי שבוע. רק שינוי חשיבה קיצוני, כמו החלטה ללכת עם מספר מצומצם יותר של שחקנים בטווח הקרוב, יכול לשפר את המצב במעט. אולי בסגל מצומצם יותר אפשר יהיה לדרוש משחקנים אחריות והשקעה בהגנה וללמד אותם תיאום בהגנה ובהתקפה. פיינל פור זה לא יביא, אבל זה יראה דרך של קבוצת כדורסל איכותית.
ומילה על הקהל הצהוב. מול טאו הוא נתן תצוגה שעלתה פי כמה על יכולת השחקנים. המפגן המרשים מחדד את השאלה איפה היו האוהדים בשבוע שעבר בגביע. לו היו מופיעים כדי לתת קונטרה לקהל המצוין של ירושלים שעודד ודחף את בני השרון, סביר להניח שמכבי הייתה מופיעה בגמר. ספאחיה מרבה להתנצל בפני אוהדי מכבי. על הערב ההוא גם לו מגיעה התנצלות. דווקא הפעם זה בלט.