עלילת הדם לא חשובה

ספרו של פרופ' טואף הוא בושה רק עבורו - האנטישמים ישנאו אותנו במילא

בגלל שהרגנו את ישו. בגלל שאיננו מאמינים בישו. בגלל שהלווינו כסף בריבית קצוצה. בגלל שכרתנו ברית עם מכשפות ושדים. בגלל שהקימונו סנהדרין השולט בחשאי בעולם. בגלל ששחטנו חיות בשחיטה כשרה. בגלל שחלמנו לחזור לארץ הקודש ולירושלים. בגלל שהפצנו בזדון מחלות בקרב הנוצרים והמוסלמים. בגלל שאכלנו מצות בפסח האפויות מדמם של ילדים גויים. בגלל שהבאנו לאנושות את הקומוניזם. בגלל שהבאנו את הקפיטליזם. בגלל שבגדנו בגידה לאומית בארצות שבהן היינו בפזורה - בצרפת, ברוסיה, בעיראק. בגלל שהיינו גייס חמישי, מיעוט נבדל וקשה עורף - וגם בגלל שניסינו להתבולל ולהסתיר את ייחודנו. בגלל שדחקנו את רגלי העובדים הלא-יהודים, הסוחרים הלא-יהודים, התעשיינים הלא-יהודים. בגלל שהיינו מלוכלכים ובגלל שהיינו נקיים. בגלל שהיינו. בגלל שאנחנו יהודים.

 

האנטישמיות לא זקוקה להוכחות, עדויות או הנמקות, ואינה תוצאה של תכונות שיש או אין לעם היהודי. כפי שטען הפילוסוף הצרפתי ז'אן פול סארטר בחיבורו הנודע מ-1946 "הרהורים על השאלה היהודית", האנטישמיות היא מחלת נפשם של האנטישמים. היא מפלטם מפני קשיי המציאות שאיתה אין היא מסוגלים להתמודד בעצמם. היהודים הם השעיר לעזאזל של הנכשלים והנחשלים, הדפוקים והמפוחדים. גם אם היהודים לא היו קיימים, כתב סארטר, האנטישמים היו ממציאים אותם.

 

פרופ' אריאל טואף מאוניברסיטת בר-אילן כתב ספר בעייתי, שבו הוא מעלה השערה לפיה במקרה היסטורי אחד של עלילת דם בעיר איטלקית טרנטו ב-1475, היה אולי איזה גרעין דק של אמת. פרופ' טואף מנסה לאושש את השערתו על-ידי שימוש בפרוטוקולים מחקירות העינויים של האינקוויזיציה; זו כמובן שיטה פסולה מכל וכל. בשנים 1936 עד 1938 הוצאו להורג בברית-המועצות כ-700 אלף עצירים פוליטיים. לאחר עינויים והפחדות, הודו כמעט כל העצורים באשמות הפנטסטיות וחסרות השחר שיוחסו להם. וכשלא הודו, הפרוטוקולים של החקירות זויפו. לא יעלה על דעתו של היסטוריון להביא את הפרוטוקולים הללו כהוכחה לנכונות - ואפילו חלקית - של ההאשמות. אבל זה בערך מה שעושה פרופ' טואף ביחס לחקירות האינקוויזיציה.

 

אין לכן בין הספר לבין החופש האקדמי ולא כלום. האיש העלה טענה מופרכת, שכבר למחרת הפרסום נדחתה מכל וכל על-ידי מיטב ההיסטוריונים בעולם, המומחים לתקופה אליה מתייחס החיבור. עלילת הדם נגד היהודים נותרה עלילה זדונית. אך האיוולת של פרסום הספר אינה מצדיקה את ההיסטריה סביבו. האם צריך להיות לנו אכפת מה כתב פרופ' טואף? ממש לא: ספרו מבייש את חקר ההיסטוריה היהודית, לא את היהודים. האנטישמים לא צריכים אותו כאסמכתא או כבסיס לשנוא אותנו; שנאתם מקורה בפנימיותם של השונאים, ולא בחיצוניותם של היהודים.

 

המאמץ לסלק את האנטישמיות באמצעות הפרכת הטיעונים של האנטישמים הוא לכן מאמץ עקר, וגם משפיל: הנלך מביתו של אנטישמי אחד למשנהו ונוכיח לו שאין לנו קרניים וזנב, שאין לנו כינוסים סודיים לאור ירח, שהפרוטוקולים של זקני ציון הם בדותה ושאיננו שוחטים ילדים לא-יהודים כדי לערבב את דמם בקמח מצות? ושגם לא עשינו זאת לפני 530 שנה? העם היהודי כונן את מדינתו כדי להגשים בה את זכויותיו הלאומיות ולהעניק בית והגנה לכל יהודי בעולם באשר הוא. חזקה עלינו שאם שונאינו ורודפינו ינסו שוב לפגוע בנו, נפגע בהם שבעתיים. כל השאר - כולל העלילות שהעלילו עלינו לדורותינו - הוא כיום בעייתם של העמים שבקרבם צומחת האנטישמיות, הישנה והחדשה כאחת.