שלל ירקות קורצים לי מתוך מקררי המרכול. אני מתלבטת בין שלושה מינים של עלים ירוקים שנראים לי דומים להחריד. אני מחפשת הפעם את התרד המקומי. בא לי להכין בניצה בולגרית (מין בורקס ענק מתרד וגבינות, או פשטידה, כפי שבני ביתי קוראים לה) ונראה לי שיצירתיות יתר עם איזה ירק בטעם סיני לא בהכרח תתרום למאכל.
כרגיל, אני מאחרת הביתה מהעבודה. הדרדסים כבר הגיעו מביה"ס והם מטרטרים בנייד: "איפה את? למה את אף פעם לא בבית כשאנחנו חוזרים מבית ספר? אין לנו מה לאכול! נגמר הלחם וגם החלב. וגם האוכל לחתול. למה אין כלום בבית? למה את לא כמו כל האמהות האחרות? למה תמיד יש לך פגישות בחוץ?" למה ולמה ולמה.
בצר לי, בעודי ניצבת מול עמדת הירקות הירקרקים והמבלבלים, אני מוציאה את העצבים ומדברת מאוד לא יפה, על כמה נשים חפות מפשע, שלא פשעו ולא חטאו, הרי הן חברותי מקרב הקהילייה הבינלאומית. בעידנא דריתחא אני מכנה אותן עקרות בית סתומות, שלא עושות כלום עם עצמן, ויושבות כל היום בבתי קפה ומקסימום הולכות לחדר-כושר.
אני שואלת את בתי, שחצתה זה לא מכבר את הגבול בואך גיל ההתבגרות, אם זה מה שהיא רוצה, אמא שיושבת בבית כל היום ומבשלת. "כן", היא עונה בלי לחשוב. "בעצם לא", היא מתקנת מייד, "את קולית. אבל קצת מוזרה לפעמים. אבל את תמיד עסוקה עם העבודה שלך. את אף פעם לא זזה מהמחשב שלך".
איך היא מצליחה תמיד לעורר את רגשי האשם שלי בצורה כל כך אפקטיבית?, אני מפתחת מחשבות פילוסופיות אל מול דוכני הירקות. נראה לי שהיום אני אכין לה מוס שוקולד כפיצוי. הרי ככה זה עובד: מניפולציה - רגשי אשם - פיצוי.

שלושה סוגים שונים. תרד יפני (צילום: ענת פרנס)
ונחזור לתרד
אולי אני אעשה אנ-דן-דינו על מנת לבור את התבן מהמוץ? איפה התרד כאן? למה לכל ירק ביפן חייבות להיות חמש ורסיות. ולמה דוקא היום אני לא מוצאת מיהו מי. ולמה בפני עיוור שמים מכשול. לא יפה להתעלל ככה באם עבריה.
האבחנה המבדלת בין התרד לבין השניים האחרים נקבעת בדרך כלל על פי החלק התחתון של הגבעול. התרד-בעל גבעול שתחתיתו ורדרדה. הקומצונה - היא ללא תחתית צבעונית ואילו הצ'ינגנסאי הסיני בעל עלים עגלגלים יותר ותחתית גבעול לבנבנה ועוד לא דיברנו על הבוק צ'וי. אבל זה כבר מסרט אחר...
אני בוהה בשלושתם בחוסר אונים. מסתכלת סביב אם יש מישהו שיבוא להושיע. כולם סביבי מאוד עסוקים בלהעמיס את העגלה שלהם בשניים וחצי פריטים. העגלה שלי כבר לא סוחבת בעלייה ואני בוחנת בעיון את שלל הירק שמולי. גברת מטופחת שמגיעה מולי נבחרת כקורבן מתאים: הורנסו? אני אוחזת בירק בעליזות. "לא, טעות", היא עונה לי ביפנית. ואוחזת בירק השני שנראה לי בדיוק אותו הדבר, "קומצונה. זה הורנסו", היא אומרת בתרועת ניצחון. הונטו? (באמת) אני מביעה פליאה. "הונטו".
התרד ביפן לא נמכר במגשים אלא בזרים. כל זר עולה כ-100 ין, מחיר משובב נפש וזול במונחים מקומיים. מימי לא אכלתי כמויות כל כך גדולות של תרד כמו ביפן. מפשטידות וסלטים דרך מרקים ושלל תוספות יצירתיות. תרד, כמו גם גזר חסה אמריקאית דאיקון (צנון יפני ענק) וכרוב הם ירקות זולים יחסית ביפן. ולכן מככבים אצלנו בתפריט לעתים קרובות.
התרד היפני עדין יותר מזה היושב בציון. גם אין בו את חולות אדמת ארץ הקודש, מה שמצריך שטיפה קלה בלבד. אני קוצצת את הגבעולים מעט ומשתמשת בשאר בשמחה. והנה מתכון השאוב מאיזאקאיה (פאב מסעדה) אהובה עלינו מאוד .השבוע ביקרתי בה עם חבר מהארץ והוא אהב את המנה הזו במיוחד. אז לכבוד י' הנה מתכון יצירתי, מסורתי מודרני עם הרבה תרד:
סלט תרד עם ברווז מוקפץ והפתעות (הסלט שי' אהב במיוחד)
המרכיבים:
5 כוסות תרד יפני או אחר, נקי ושטוף וקטום גבעולים
4 שיני שום גדולות
400 גרם חזה אווז, ברווז או מולרד, טרי
1/2 כוס צנוברים
לרוטב:
1/2 כוס דבש נוזלי
2 כפות רוטב סויה יפני
1 כפית שמן שומשום
1 כף חומץ אורז
אופן ההכנה:
ולא נשכח להמליץ על האיזאקאיה המופלאה:
"Jack Pot". ליד תחנת אביסו, בקרבת סניף "וונדי'ס" שמול התחנה. כשנכנסים לסמטה, אחת האיזאקאיות הראשונות מצד שמאל היא המבוקשת. טל: 03-3476-5560. מומלץ בחום להזמין מקום מראש.