עד ימי המבול עמד כאן תנורו של נוח. משזעם אלוהים על יצירי כפיו החוטאים והביא עליהם את המבול, החל גם תנורו של נוח הצדיק לבעבע מים, ללמדנו שלא רק צדיק היה נוח אלא גם בעל מצווה ומשתף פעולה מאין כמוהו עם קונו. ומשתם המבול וכלו המים, נשתכח מן התנור יעדו המקורי והוא ממשיך להגיר מימיו כאילו עדיין המבול שורר בעולם.

עין מטע. שמו השגוי של מעיין התנור (צילום: שמעון תמיר)
זה סיפורו של מוחמד עבדאללה אלהוני, מי שהיה עד מותו מוכתר הכפר ההרוס עלאר, שחורבותיו עדיין נראות על מדרון ההר בפאתי המושב מטע, מתמוטטות שם אל דברי הימים של ארץ יהודה ומתכסות במשוכות הצבר הכמעט נצחיות של העבר הפסטורלי. הסיבה שנוח עגן באררט ולא חזר לכאן, המשיך המוכתר אלהוני, היא רק משום שכאשר עבר כאן עם תיבתו לא ראה תנור אלא מבוע, ועל כן המשיך לשייט הלאה עד שאבדה דרכו וסופו של דבר שהגיע להרי אררט.
שם המעיין, תנור, לא מוזכר כלל במפות הטיולים, ובאחרות הוא מופיע בשם השגוי עין מטע. גם סימון מקומו תחת השם עין מטע שגוי, ומרוחק כמה מאות מטרים ממקומו האמיתי. עין מטע הנכון הוא "עין בנאת נוח," כלומר מעיין בנות נוח (מבלבל מעט, אבל ככה זה בחיים). בכל זה אין עדיין כדי לפגום ביופיו של המקום, הדחוק בשולי דרך עפר הבאה ממטע באפיקו של נחל זנוח ונחבא מתחת לאקליפטוסים גדולים, שנטעו כפריים פלסטינים לפני שניים או שלושה דורות.
תנור הוא גם שמה של החורבה שמעל המעיין. זו נבנתה ככפרון, לפני הרבה מאוד שנים, על מה שהייתה קודם חווה חקלאית צלבנית, שתושביה אחוזי הבעתה מתגרת ידם של ערביי הסביבה בנו אותה כמצודה קטנה. סימנים לבנייה כבדה ומבוצרת כזו אפשר למצוא בכמה מבנים ששרדו בשטח.
את הכפר הפלסטיני הקטן שירש את החווה הצלבנית מילאו עד אפס מקום שש משפחות, שירדו לכאן מגבעה הסמוכה למושב בר גיורא השכן, שגם על פסגתה התנוסס כפר-מבצר ושמו בית-עתאב. שנים ארוכות חיו הבית-עתאבים בסכסוך קבוע עם בני הכפר השכן עלאר. ועל מה הסתכסכו? על הכל. על שימוש במים, על שטחי אדמה, על חזקת הבתים וחזקת הרכוש והמגורים ועל תנועת הבהמה הדקה והגסה. רק כאשר פרצה מלחמת העצמאות נפתרו כל צרותיהם של כל תושבי האזור. היהודים השתלטו על המקום ב"מבצע ההר" ולא נתנו לכפריים לריב עוד.
מעיין המריבה נובע מתוך נקרה קטנה החצובה אל הסלע הרווי במים. מפתחה המקומר, הבנוי מאבני גזית, ניגרים המים אל פלג קטן, וזה בורח ממקורו וצולל אל סבך של צמחים, מתגלגל בנחת במדרון הנחל ועומס עליו חישות קנים, ערברבה ופטל.
תאנה זקנה ואדירת גזע לופתת את ראש המעיין. כה גדולה היא, שגזעה התפצל
כבר לפני דורות, והיום עולים ממסד בית שורשיה הענק שישה או שבעה גזעים. כל אחד נושא בסיקוסיו ובפיתוליו את סיפור דברי ימי כל הקטטות שהתרחשו כאן.
כמה מאות מטרים במורד הפלג החבוי בסבך נובע עין מטע האמיתי, שהוא "מעיין בנות נוח." המעיין הזה יפה כקודמו, על אף שתאנתו קטנה מזו של עין תנור. גם הוא לא נובע דרך פרא מן האדמה, אלא מתוך נקבה חצובה בסלע, מקורה בקמרון אבן נאה ובעומק של כעשרים מטרים במעבה ההר. סבך הצמחייה סביב המעיין פרוע ומרשים, מכסה כליל את תעלות ההשקיה הנטושות שפעם הובילו את המים אל ערוגות ירק.
עכשיו, בחורף, כל הגבעות סביב מוריקות ומצטבעות בשלל גוני פרחים. לא רק רקפות וכלניות, ואפילו סחלבים, רואים כאן, אלא בעיקר צמחי תבלין וריח, שניחוחם מבשם את האוויר ועולה כאד רוטט מן הסלעים.
איך מגיעים
לעין תנור ולעין מטע אפשר להגיע ברגל או ברכב חזק בדרך עפר מסומנת בצבע כחול ובצבעי שביל ישראל (מפת טיולים וסימון שבילים הרי ירושלים , מס' 9). הדרך יוצאת מתחתית המושב מטע שבמעלה נחל זנוח, בצד כביש 375 העולה מעמק האלה לצור הדסה.
מעין מטע אפשר לעלות דרך חורבת תנור אל השלוחה המפרידה בין נחל זנוח לנחל המערה. משם, באמצעות שבילי דורבנים ושועלים, דרך סבך עצי חורש ובתה קוצנית, אפשר לרדת אל אפיקו של נחל המערה. בנחל יש כבר שביל נוח ורחב יחסית, שמתפתל ימינה במעלה האפיק, עובר ליד המעיין הנסתר, עין א-סופלה, ועולה אל חורבות בית-עתאב. משם נמשכת הדרך אל חניוני הקק"ל בחורשות האורן היפות שבשולי נס הרים.